בשנים האחרונות, ניו יורק ממציאה מחדש את המרחב הציבורי שלה. כולנו מכירים את הסנטרל פארק במרכז העיר, אחד הפארקים הגדולים והיפים בעולם, אבל לא תמיד הוא יכול לתת מענה יומיומי לעיר של שמונה מיליון תושבים. כיצד ניתן להבטיח גישה לשטח פתוח, במרחק עשר דקות הליכה מהבית, לכל תושבי העיר הגדולה? כיצד ניתן לספק עוד מרחבים ציבוריים בעיר צפופה במיוחד? כיצד ניתן להפוך רחוב שאינו בשימוש לפארק בקנה מידה שכונתי, גם הרחק ממנהטן? שאלות אלו, שנדמה כי התשובה עליהן דמיונית בעיר כמו ניו יורק, הפכו למציאות הודות לתכנית עירונית שאפתנית במיוחד.
ה-NYC Plaza Program הינו פרויקט של מחלקת התחבורה של עיריית ניו יורק (NYCDOT – New York City Department of Transportation) ליצירת שטחים פתוחים חדשים בכל רחבי העיר על ידי הפיכת איי תנועה, מדרכות ורחובות לכיכרות ציבוריות בקנה מידה שכונתי. העובדה שהפרויקט הינו יוזמה של מחלקת התחבורה אינה מובנת מאליה, בעיקר מאחר ומתכנני תחבורה נוטים לפעמים לראות את העולם דרך שמשת המכונית. כאן, לעומת זאת, התפקיד של מחלקת התחבורה הינו מכריע: מאחר והמחלקה היא זו שאחראית על רחובות העיר (6,000 מייל, כמעט 10,000 קילומטרים), היא יכולה לשנות את תוואי התנועה על פי רצונה ולתת עדיפות להולכי רגל על פני כלי רכב באזורים מסוימים.
https://www.youtube.https://youtu.be/RbB5p2KYtyw/watch?v=9uOETcuFjbE
לפני הקמת הכיכרות באזור זה, היה שם צומת סואן עם תנועה שהגיעה משישה כיוונים שונים. רחובות רחבים, תנועה ערה ואפס מקומות שהייה הקשו על הולכי הרגל. שיפור תוואי התנועה והקמת אזורי מנוחה לא רק שהקלו על הולכי הרגל אלא גם הפכו את הכיכר החדשה ליעד בפני עצמה.
איך הופכים עיר צפופה וסואנת לעיר ירוקה וידידותית להולכי הרגל?
איך הכל התחיל? תכנית האב העירונית מ-2007, PlaNYC, שמה לה למטרה להפוך את ניו יורק לעיר ירוקה וידידותית לסביבה במקביל להמשך צמיחתה. אחד האתגרים המרכזיים שהוגדרו בתכנית היה להמציא מחדש את המרחב הציבורי העירוני – ליצור סביבה אורבנית שהופכת את הרחובות הקיימים לידידותיים יותר להולכי רגל. התכנית לקחה על עצמה אתגר: להבטיח כי כל תושב בעיר יגור במרחק של עשר דקות הליכה משטח ציבורי איכותי.
בכך, תכנית האב משקפת שינוי תפיסתי בחשיבה על המרחב הציבורי ועל אופן השימוש בו. רחובות העיר ניו יורק מרווחים מספיק על מנת להכיל נפח גדול של תחבורה ציבורית ופרטית, הולכי רגל ורוכבי אופניים. בעבר, הרחובות תוכננו בעיקר עבור תנועת כלי רכב – מדיניות מתמשכת שגרמה לצפיפות רבה. עם זאת, חשוב להבין שניו יורק היא עיר שהולכים בה. כתוצאה מכך, קיים צורך מתמיד ביצירת מרחבים ציבוריים נוספים, לטובת הולכי הרגל. ה-NYC Plaza Program הינה תוצאה של אותו שינוי במדיניות העירונית, ששם דגש על הולכי רגל ולא על כלי רכב.
מצומת סואן לרחבה מוגנת
כיום, נדמה שרצף הכיכרות ליד בניין ה-Flatiron המפורסם ברחוב 23 היו שם מאז ומעולם. אולם למעשה, הן נבנו לפני כחמש שנים בלבד ונחשבות לאחד מפרויקטי הדגל של התכנית העירונית. היושבים ברחבה המרכזית נהנים ממבט לכיוון ה- Flatiron מצד אחד, וה-Empire State Building מצד שני. למרות שרחובות סואנים מקיפים את הכיכר, ניתן לשבת על אחד מהכסאות המתקפלים בשקט יחסי ובבטחה, הודות לעציצים גדולים המפרידים בין היושבים לבין הרחוב.
לפני הקמת הכיכרות באזור זה, היה שם צומת סואן עם תנועה שהגיעה משישה כיוונים שונים. רחובות רחבים, תנועה ערה ואפס מקומות שהייה הקשו על הולכי הרגל. שיפור תוואי התנועה והקמת אזורי מנוחה לא רק שהקלו על הולכי הרגל אלא גם הפכו את הכיכר החדשה ליעד בפני עצמה.
הכלים המשמשים לטרספורמציה הם פשוטים וזמינים: אספלט צבוע, אדניות צמחים, שולחנות וכסאות מתקפלים, כמה שמשיות. זמינותם הגבוהה ועלותם הנמוכה של אותם מרכיבים מאפשרות למחלקת התחבורה העירונית להקים כיכרות חדשות במהירות יחסית, על ידי סגירת נתיב תנועה לכלי רכב. מכיוון שנעשה שימוש בריהוט רחוב נייד, כל כיכר משנה את פניה על פי אופן השימוש בה. רק לאחר בחינה מדוקדקת של מערך התנועה החדש ומספר עוברי האורח השוהים בכיכר, עוברים לשלב הבא שכולל ריצוף וצמחיה קבועים.
אחד הדברים היפים בפרויקט הוא העובדה כי אין תפריט מוגדר מראש של כיכרות. גודל הכיכר, התוואי שלה והפעילות המתרחשת בתוכה משתנה ממקום למקום. קנה המידה משתנה על פי תנאי השטח הקיימים – החל בכיכרות צרות וארוכות לאורך מדרכה קיימת, דרך מגרשי חניה שהוסבו לכיכרות, וכלה בכיכר הגדולה שנבנתה בטיימס סקוור.
https://youtu.be/nvkfXZfkn2o
סוד ההצלחה
איך זה עובד? ה-Plaza Program היא תכנית שמבוססת על שיתוף פעולה בין העירייה לבין התושבים. ארגונים שלא למטרות רווח פונים למחלקת התחבורה בבקשה להקים כיכר חדשה. מתוך הבקשות, המחלקה בוחרת מספר מוגבל של אתרים ועובדת עם הארגונים הנבחרים על חזון ופרוגרמה מתאימה לכל כיכר.
התהליך לבחירת השותף המקומי מוגדר וברור. הארגונים שמגישים מועמדות לניהול כיכר חדשה חייבים להיות ארגונים מוכרים שלא למטרת רווח, שממוקמים בקרבת מקום לכיכר המוצעת (או בעלי עניין בסביבה). כמו כן, עליהם להציג תמיכה משכנים, מוסדות קהילתיים ועסקים סמוכים. כל בקשה נבחנת על פי מספר קריטריונים. שכונות שאין בהן שטחים פתוחים רבים מקבלות עדיפות על פני אחרות. מעורבות ביוזמות תכנון מקומיות מהווה יתרון נוסף. אתר שנמצא בסמוך לאזור מסחרי, תחבורה ציבורית ומבנים הסטוריים, ייחשב בעל סיכוי הצלחה גבוהים יותר בהשוואה לאתר הסמוך לאזור הבנוי בצפיפות נמוכה וללא פעילות מסחרית.
עם בחירת האתר, מחלקת התחבורה והשותף המקומי מקיימים הליך ציבורי לפיתוח תכנית המתאימה לאופי וקנה המידה השכונתי והעונה על צרכי הקהילה. תהליך שיתוף הציבור כולל בין היתר מצגות להסברת המצב הקיים והמוצע, כשהעירייה מממנת את תהליך התכנון והבנייה. בשלב ראשון, נעשה שימוש בחומרים זמניים, על מנת להבטיח ביצוע מהיר והפעלה מיידית של המרחב החדש. מאוחר יותר, צוות של העירייה ומשרד אדריכלים עצמאי פועלים לתכנון סופי של הכיכר בשיתוף הקהילה המקומית. כאשר הכיכר בנויה, השותפים המקומיים הם אלו האחראים לניהול הפעילות היומיומית והתחזוקה במקום, החל באיסוף הכסאות המתקפלים מדי ערב וכלה בארגון אירועים למשפחות בחודשי הקיץ.
מאז תחילת הפרויקט לפני מספר שנים, הוקמו עשרות כיכרות חדשות בכל רחבי העיר הענקית הזאת. ניו יורקרים ותיירים כאחד יושבים בכיכרות, אוכלים צהריים, עובדים, או סתם נהנים מרגע של מנוחה וצפיה בעוברים ושבים. העובדה שהן מנוצלות היטב מעידה על כך שהן הפכו לאלמנט מוכר במרחב הציבורי. אז מהו סוד ההצלחה של הפרויקט?
בראש ובראשונה, הפרויקט נותן מענה לצורך אמיתי בעיר גדולה וצפופה כמו ניו יורק – הצורך במרחב ציבורי ידידותי להולכי רגל. קנה המידה הצנוע של הכיכרות והעובדה שהקמתן אינה דורשת תהליך אישור ארוך ומורכב, מאפשרים שינויים מהירים הניכרים בנוף העירוני. זהו תהליך משלים לפרויקטים ארוכי טווח יותר של הסבת אזורים שונים בעיר לפארקים גדולים.
שנית, מחלקת התחבורה השכילה לייצר קונצנזוס ציבורי באמצעות בניית תכנית המבוססת על שיתוף פעולה עם התושבים. התכנית שקופה וברורה בכל שלביה. זהו תהליך המשלב שתי אסטרטגיות במדיניות עירונית: תכנון מלמעלה-למטה (top down) ומלמטה-למעלה (bottom up). העירייה מספקת את התשתית המבנית והפיננסית, ואילו התושבים מציעים אתרים ואחראים לניהול הכיכר בפועל. בנוסף, הפרויקט מבוסס על עקרונות תכנון עירוני ידועים ומוכחים. הכיכרות מעלות את רמת הפעילות ברחוב, על ידי כך שהן מספקות מקום שהייה. כתוצאה מכך, רמת הבטיחות בסביבת הכיכר משתפרת. תנועת המכוניות יורדת ואיתה מספר התאונות, ורמת הפשיעה יורדת הודות לכך שיש אנשים נוספים ברחוב.
לאור הצלחת הפרויקט, חלק מהכיכרות נמצאות כיום בתהליכי תכנון ועיצוב לקראת הפיכתן ממרחב זמני לקבוע. יפה לראות כיצד גם בניו יורק, העיר עם רשת הרחובות המסודרת והמפורסמת בעולם, ניתן להמציא מחדש את המרחב הציבורי.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 13.04.2015
יש מצב שיעניין אתכם
