קידום שוויון מגדרי הוא אחת מהמטרות המוצהרות של האו"ם ושל החקיקה הישראלית. אבל כיצד משתקפת סוגיה זו בתכנון ערים? יש נטייה לראות בתכנון עירוני כתחום ניטרלי שאינו מעוצב על פי אינטרסים של מגדר מסוים ומשפיע על שני המינים באופן זהה. בפועל, היסטורית, ערים תוכננו ונשלטו על ידי גברים לבנים אמידים ללא השתתפותן של נשים, כאשר ההשלכות השליליות של כך מורגשות עד היום; הדרת נשים מהתכנון, משמעותה שחיי היומיום ונקודת מבטן של נשים אינם נלקחים בחשבון – ולכן גם אינם באים לידי ביטוי – בעיצוב המבנה והתפקוד העירוני. כך למעשה נוצרות ערים לא שוויוניות ולא מכילות.
הצורה והתפקוד של הסביבה הבנויה שלנו משקפים את הערכים הדומיננטיים של החברה בה אנו חיים, ובכוחו של המבנה העירוני הפיסי להחריף אי שוויון הקיים בחברה או לחלופין, לתקנו. הגיע הזמן להתחיל להפנים שגישות תכנון מסוימות מפלות בפועל נשים, ולכן זה הכרחי לקדם תכנון שמספק איכות חיים עבור כלל תושבי העיר – תכנון רגיש מגדר.
תכנון מגדרי: פרקטיקה, אסטרטגיה והמשמעות של מיקום גן הילדים
בכנס העולמי הרביעי לנשים, שנערך בשנת 1995, אימצו ממשלות ברחבי העולם גישה בשם 'הטמעת חשיבה מגדרית' (Gender Mainstreaming). לפי גישה זו, בעת קידום כל פעולת מדיניות שהיא יש לבצע הערכה של השלכותיה, הן על נשים והן על גברים, במטרה להסיר את מעטה הניטרליות הקיים. בתחום התכנון והפיתוח המרחבי 'הטמעת חשיבה מגדרית' הינה אסטרטגיה מבוססת-תהליך שמבקשת להטמיע נקודת מבט רגישת מגדר לאורך כל תהליך התכנון – החל מההחלטה על משימות תכנוניות וגיבוש יעדים ועד ליישום והערכה של צעדים שננקטו. ואכן, נקודת מוצא מרכזית לדיון היא ההבנה שהטמעת חשיבה מגדרית היא סוגיה רוחבית שרלבנטית בכל רמות התכנון – ובכל שלביו.
על פי פרופ' טובי פנסטר, תאוריית התכנון המגדרי מבוססת על שלוש תפיסות יסוד. הראשונה, מתמקדת ביחסי מגדר ומדגישה שאין לבחון את הנשים כקבוצה מנותקת. במקום זאת, יש לבחון את היחסים החברתיים בין נשים וגברים שהינם יחסי כוח ואי שוויון. השנייה, מתייחסת לחלוקת התפקידים המגדרית, ולפיה האי-שוויון מתבטא בכך שלכל קבוצה יש דפוסי מעורבות ואחריות שונים במילוי תפקידים בחברה ובמשק הבית. השלישית, מדגישה כי לנשים וגברים אינטרסים וצרכים מגדריים שונים הנגזרים מהעיצוב המגדרי-חברתי של כל קבוצה. את האינטרסים הללו ניתן לתרגם לצרכים תכנוניים ולהביאם לידי ביטוי בתכניות.
על פי קרולין מוזר, כאשר אנו מאתרים צרכים מגדריים חשוב לבצע את ההבחנה בין צרכי מגדר פרקטיים לאסטרטגיים. צרכי מגדר פרקטיים הם צרכים מידיים המהווים תוצר של יחסי המגדר הקיימים ושל חלוקת התפקידים המגדרית. מילוי צרכים אלו אינו מאיים על הסדר החברתי ועל כן אינו צפוי לעורר התנגדות (כך למשל, הקלה בתנאים המשפיעים על מילוי תפקידה של האישה בבית או בשוק העבודה, כמו שעות פתיחת/סגירת מוסדות החינוך). בניגוד לכך, צרכי מגדר אסטרטגיים נובעים תמיד מיחסי המגדר בין נשים לגברים, ומענה על צרכים אלו הכרחי כדי לקדם שוויון ולשנות את מעמדן של הנשים (כך למשל, השתתפות גוברת של נשים במרחב הציבורי בכלל ובחברות המסורתיות בפרט). ברוב המקרים, מתקשים מקבלי ההחלטות לאמץ צרכי מגדר אסטרטגיים כיוון שבמהותם הם מערערים על הסדר הקיים.
הבחנה זו בין צרכי מגדר פרקטיים לאסטרטגיים משמשת כלי מתודולוגי חשוב למיון צרכים מגדריים ולבחינת חלופות תכנוניות. כך לדוגמה, זיהוי ואפיון צרכי מגדר יכול לסייע בהערכה ובבחירה בין תכנון שנעשה על בסיס ההנחה שנשים הן המטפלות העיקריות בילדים, לבין תכנון הממקם גנים ליד מרכזי תעסוקה כך שגם הגבר יוכל לקחת חלק שווה בטיפול בילדים.
קבוצת נשים בקרן רחוב בשעת ערב. צילום: הילה לוטן
סביליה בספרד. צילום: אורן עזוז
תכנון מגדרי: הרבה מעבר לתחושת ביטחון ברחוב
תכנון רגיש מגדר אינו מוגבל לתחום כזה או אחר אלא נוגע לשלל הנושאים, התהליכים והסוגיות הרלבנטיים לתכנון עירוני, כמו למשל דיור, מרחב ציבורי, תשתיות פיסיות, מוסדות ציבור ועוד. בבואם לתכנן, על המתכננים לבחון ולהעריך את האופן שבו תכניות מוצעות יקדמו שוויון מגדרי, לוודא מעורבותן של נשים בתהליך ולקחת בחשבון את צרכיהם הספציפיים של נשים וגברים במגוון רחב של תחומי חיים: ביטחון, תעסוקה, השכלה, תחבורה וניידות על מגוון סוגיה ועוד.
העיר וינה, בירת אוסטריה, מהווה דוגמה מובילה לעיר שהשתמשה בתכנון רגיש מגדר כדיסציפלינה אסטרטגית מרכזית בתכנון העיר וכך הצליחה להטמיע תכנון רגיש מגדר במערכת התכנון העירוני שלה. את הניסיון שצברה בתחום ריכזה העירייה במדריך מקיף, בו ניתן למצוא את המטרות האסטרטגיות שביקשה להשיג, את התפיסות התכנוניות שגיבשה לשם כך ואת היעדים והקריטריונים התכנוניים שהציבה כדי לתרגם את התאוריה להנחיות תכנוניות.
המטרות האסטרטגיות שהציבה וינה היו חלוקת משאבים שוויונית באמצעות מודעות לצרכים מרחביים שונים; תמיכה ביצירת סנכרון בין מטלות משפחתיות לעבודה בתשלום; חיזוק האטרקטיביות, הביטחון והבטיחות של סביבת המגורים; וייצוג המבוסס על השתתפות שוויונית ומעורבות של כלל הקבוצות בתהליכי פיתוח וקבלת החלטות.
בכדי לקדם מטרות אלו, וינה תרגמה אותן לכלים ותפיסות תכנוניות:
- פיתוח וחיזוק של מבנה אורבני פוליצנטרי – פיתוח עירוני רב-מוקדי הכולל כמה מרכזים מקומיים. דפוס זה מאפשר פרישה מבוזרת של שירותים ושל תשתיות ומייצר נגישות טובה המקלה על ההתנהלות היומיומית.
- יצירת עיר של מרחקים קצרים – מרחב עירוני המתאפיין בציפוף מותאם-מיקום, עירוב שימושים ופרישה מבוזרת של פונקציות עירוניות, ובכך הוא מאפשר שילוב יעיל של עבודה בתשלום, מטלות משפחתיות, טיפול סיעודי, קניות וצריכת שירותים.
- פיתוח מרחב ציבורי מגוון באיכות גבוהה – התאמתם של מרחבים ציבוריים לצרכים ולמשתמשים שונים; זאת, מתוך ההנחה כי התאמה זו הכרחית לשגרה היומיומית של האוכלוסייה.
- העיר הבטוחה – שיפור הביטחון והבטיחות של מרחבים ציבוריים, שכן העדר תחושת בטיחות ובטחון במרחב הציבורי עלול לגרום לאנשים להפסיק להשתמש באותם מרחבים ואף לוותר על ניידות.
- קידום אמצעי תחבורה ידידותיים לסביבה – עידוד השימוש בהליכה, אופניים ותחבורה ציבורית. אמצעי תחבורה אלו משפרים את הניידות העצמאית של ילדים, מתבגרים, זקנים ואנשים עם צרכים מיוחדים.
- עיר נטולת מחסומים – עיצוב עיר ללא מחסומים פיזיים משרת לא רק אנשים עם מגבלת ניידות זמנית או קבועה, אלא גם מקל על חייהם של אנשים עם מטלות משפחתיות וסיעודיות (הנושאים שקיות, עגלות, מלווים אנשים אחרים וכו').
- תכנון ובנייה המוכוונים למילוי צרכי חיי היומיום – תפיסה זו ממצבת את חיי היומיום כהיבט מרכזי בתכנון בכלל – ובסביבת המגורים בפרט. היא גם מחדדת את המודעות של המתכננים לצרכיהם היומיומיים של קבוצות המבלות זמן רב בתוך הבית ובסביבתו המיידית כמו ילדים עד גיל 12, זקנים ואנשים האחראים על מטלות הבית והמשפחה.
העיר וינה לא לבד. ניתן למצוא מגוון דוגמאות מרחבי העולם לאופן בו ערים, מחוזות וממשלות קידמו הטמעה של חשיבה מגדרית בתכנון בשני העשורים האחרונים. הדוגמאות ממחישות את האופן בו ניתן לקדם תהליך (פרוצדורה) שהוא רגיש מגדר ואת האופן בו ניתן לדאוג ליצירתו של תכנון שבמהותו הוא רגיש מגדר.
מבחינת ההיבט הפרוצדורלי – יצירת מסגרות מוסדיות ורגולטריות; עידוד השתתפות ציבורית מגוונת; עידוד השתתפות נשים בממשל העירוני; בניית מאגרי מידע מפולחי מגדר; הצבת מדדים ומנגנוני בקרה והערכה כמותנית ואיכותנית של הטמעת הנושא; הערכת ההשפעה והאפקט החברתי של התכנון; והשכלה מגדרית בתחום תכנון הערים. מבחינת ההיבט המהותי – שימוש במתודת הניתוח המגדרי; תכנון עבור פיתוח בר קיימא הכולל מטרות כמו שוויון וצדק חברתי; תכנון מבוסס-מקום וידע מקומי; התמודדות עם התיישבויות בלתי פורמליות ואספקת תשתיות; ותכנון עבור אוכלוסיות מגוונות מנקודת המבט של חיי היומיום.
ספסל בברלין. צילום: הילה לוטן
ומה קורה אצלנו, בישראל?
איפה ישראל עומדת ביחס לעולם? בקצרה – יש לנו עוד לאן להתקדם.
ביוני 2018 התקיים דיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, בנושא עיר בראייה מגדרית. בישיבה צוין כי אף עיר בישראל לא מקדמת היום את כלל ההיבטים הנוגעים לנושא ברמה מערכתית. משיתוף הניסיון של עיריית ירושלים, נטען שיש המון תאוריה אך מעט מאוד פרקטיקה לצורך יישום. מהדיון עלה שבארץ עדיין לא מצליחים להגדיר באופן מעשי מהם צרכיהן של נשים בתכנון עיר ומהן הפעולות הפרקטיות שיש לבצע, ועל כן אנו נמצאים בשלב שדורש עוד למידה, חשיבה ודיונים ליצירת הכלים.
עוד בדיון עלתה הנקודה כי הכלים הקיימים אינם מאפשרים קידום שוויון מגדרי: ישנו קושי לאתר נתונים מפולחים לפי מגדר; צוות התכנון אינו מודע לעיתים לקיומם של צרכים מגדריים ולכן לא פועל לאתרם או לא מתוקצב לכך; התכנון הפיזי אינו מספק מענה לתחומים 'הרכים' של התפקוד האורבני ולכן יש צורך בהשלמת המענה באמצעות מנגנונים כמו תכנון אסטרטגי ושילוב כוחות עם גורמים נוספים ברשות המקומית; לרוב הדו"חות ומסמכי התכנון לא מתפרסמים ולכן הידע הנצבר בהם לא מובא לכדי מימוש; ישנו פער של זמן ונתק בין ידע הנצבר בתכניות מתאר מקומיות לתכניות מפורטות; יש צורך ללמוד כיצד לבנות סקרים שיצליחו לגלות מנגנוני שליטה, אפשרויות במרחב, צרכים פרקטיים ואסטרטגיים ועוד.
גורמים ממשלתיים מתחום התכנון ציינו בדיון כי הם פועלים לאיתור צרכים מגדריים בתכניות אותן הם מקדמים באמצעות שיתוף ציבור, קבוצות מיקוד, סקרים, שאלונים, ראיונות ואיסוף נתונים. אך לא מוצגים לציבור נתונים בדבר מידת ההצלחה בצמצום הפערים בתחום וגם לא בדבר ייצוגן של נשים בתחום התכנון בארץ. מעבר לכך, אין מדריך ממשלתי המייצר הליך מנחה להטמעת החשיבה המגדרית בתכנון הארצי והמקומי. מדריך שכזה יצטרך גם להתייחס למורכבות הקיימת לנוכח מגוון קבוצות האוכלוסייה בישראל – בהן תפקיד האישה משתנה ובמקרים מסוימים נשים חוות הדרה – ועל כן הכלים צריכים לאפשר התאמתם למקום ולמגזר הרלבנטי.
למעשה, המיקוד המרכזי כיום בישראל בכל הקשור לתכנון מותאם-מגדר נוגע בעיקר להדרת נשים ולביטחון אישי במרחב הציבורי, במקביל ניתן לראות ניצנים של התייחסות לתחבורה הציבורית. חריגה לכך היא עיריית תל אביב-יפו, בה היחידה לקידום מעמד האשה והמגדר מפעילה בעיר תכניות לעידוד שוויון מגדרי, תחת הכותרת "Fair Shared City", ומעלה לסדר היום נושאים שונים וביניהם תכנון אורבני מגדרי. זאת, בין היתר, באמצעות קידום מודעות מגדרית ביחידות העירייה השונות, סדנאות תכנון מגדרי, שיתופי ציבור ונהלים בנושא. עם זאת, לא פורסם לציבור מתווה פעולה מוסדר לאופן בו העיר מקדמת את הנושא ולהיבטים אליהם היא מתייחסת – וחבל.
ניתן לסכם, כי לפי שעה ההתייחסות לנושא בישראל מצומצמת מאוד. בשלב זה, ניתן למצוא בעיקר ביוזמות ובחינות נקודתיות שעוסקות בעיקר באיתור צרכי מגדר פרקטיים וחלקיים בתחום התכנון, ואין בנמצא תכנית מקיפה המעיזה לערער על סדר התכנון הקיים ומבקשת לבחון את הנושא בשלמותו.
מתאוריה למעשה – בשלושה שלבים
אז באילו צעדים רשויות מקומיות וגופים ממשלתיים צריכים לנקוט בכדי לעבור מתאוריה למעשה? ניתן להיעזר בשלושת השלבים הבאים כמסגרת כללית לפעולה בנושא:
(א) שלב ההכנה – הגדירו את הקשרים הקיימים בין שוויון מגדרי ומגוון לבין תחום התכנון והפיתוח; הבינו למה הקידום של שוויון מגדרי הוא חשוב בכדי להבטיח זכויות אדם וצדק חברתי ומה המטרה בכך; זהו 'נקודות כניסה', הזדמנויות לשילוב הפרספקטיבה המגדרית ומתודות הניתוח המגדרי בתהליך התכנוני ובמשימותיו, למשל במחקר וניתוח, בפיתוח מדיניות, בשימוש בסטטיסטיקות, וביישום של פרויקטים ותכניות; לבסוף, החליטו על גישה או מתודולוגיה להטמעה מוצלחת של הגישה המגדרית במשימות אלו, באופן שמאפשר להשפיע על מטרות ויעדים, אסטרטגיות, הקצאת משאבים ותוצרים.
(ב) שלב היישום – רתמו את בעלי העניין העיקריים הדרושים לקידום הנושא: נציגים/ות מהציבור, הממשלה, מתכנני ערים, מומחי מגדר, עמותות נשים, סקטור פרטי; צרו שותפויות; העבירו את השותפים הכשרה מגדרית להעלאת המודעות לממשק בין מגדר ותכנון; פיתחו יחד תכנית מדיניות ופעולה הוליסטית המבוססת על הפרקטיקה העולמית, בעלת השפעה על הטווח הארוך, הבינוני והקצר ועל סקאלות עירוניות שונות; שלבו לאורך תהליך קבלת ההחלטות נשים במגוון תפקידים והעצימו נשים וילדות באמצעים שונים כגון הכשרות, הנחיה, תמיכה ושילוב בהנהגה.
(ג) שלב הבקרה וההערכה – במהלך בניית מתודולוגיית התכנית, פתחו מסגרת בקרה והערכה משלימה שתאמוד את מטרותיה ומידת הצלחתה בצמצום הפערים. על מסגרת הבקרה לכלול מדדים רגישי-מגדר שמודדים את ההתקדמות בהשגת מטרות התכנית. מומלץ לשתף פעולה עם מכון מחקר שיבחן את השפעת התכנית ואף לשלבו במהלכה.
ניתן לומר בצער כי טרם ניתנה בישראל התייחסות מעמיקה להיבט המגדרי במדיניות תחום התכנון על היבטיו השונים – הפרקטיים והאסטרטגיים. יתר על כן, טרם נמצאה העיר אשר ביצעה תהליך למידה מעמיק הבוחן כיצד ניתן להטמיע חשיבה מגדרית בתכנון הפיסי והאסטרטגי, וזאת למרות שישנם מספיק כלים פרקטיים המוצעים בספרות המקצועית. כדי לעודד קידום תהליך שכזה, נדרשת התגייסות של אנשי המקצוע וגורמי התכנון ברמה הארצית והמקומית, ולא ניתן להותיר את האחריות לטיפול בנושא רק ליועצות קידום מעמד האישה ועמותות לקידום נשים – כפי שקורה בפועל היום. השימוש בתכנון רגיש מגדר יכול לבסס את זכות הנשים לעיר, לספק גישה ונגישות שוויונית למשאבים תוך הסרת מגבלות המקשות עליהן לקחת חלק בחיים העירוניים, ובסופו של דבר לסייע בתיקון האי-שוויון ההיסטורי ובחיזוק מעמדן של הנשים בחברה הישראלית ובתוך כך, חיזוק של כלל קבוצות האוכלוסייה.
לקריאה נוספת:
סנוף-פילפול, א', & זאבי, מ'. (אין תאריך). לקסיקון מגדר. תל אביב-יפו: אוניברסיטת תל אביב.
עמותת במקום. (2006). איזה מין מרחב? תכנון מרחבי מנקודת מבט מגדרית. (א' ס' פנסטר, עורך) 9-18.
How_to_desigh_a_fair_shared_cityEva van de Rakt , Milota Sidoro ,Zdenka Lammelovava,
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 28.05.2020
יש מצב שיעניין אתכם
