בקיץ 2011 הוקמו בשדרות רוטשילד ובמרחבים ציבוריים אחרים ברחבי הארץ מאות אוהלים שהתניעו את המחאה החברתית הגדולה בישראל. הם הוקמו ללא היתר או רישוי מטעם הרשויות וכך תבעו את הזכות של התושבים למרחב הציבורי כזירה לפעילות אזרחית ששיבשה את חיי היום-יום למען זעקה לצדק חברתי. באותו קיץ, הליכה בשדרות רוטשילד בתל אביב או בגן הסוס בירושלים הייתה חוויה כמעט אפוקליפטית שלוותה בתחושה של אי סדר ושאיפה לפירוק של מבני הכוח הקיימים.
המחאה דעכה אמנם בסוף אותו הקיץ, אך היא הצליחה לעורר שיח לא רק על "משבר הדיור", אלא על מחסור בחללים בכלל – מקומות לפעול, לגור, לבלות או להציג בהם. מפגש בין מחסור זה לבין הִמצאות של מבנים ללא שימוש במרחב, עשוי להוביל ל"פלישה". מהי פלישה? במשפט – מדובר בשימוש בלתי מוסדר במקרקעין בבעלות פרטית או ציבורית לטווחי זמן שונים, הנתפס במובנים רבים כהפרה של זכויות קניין.
אבל פלישה, כפי שיודגם בהמשך, היא סוגיה מורכבת ומעניינת הרבה יותר ממה שנגלה לנו במשפט הזה.
טיפולוגיה של פלישות
אפשר להבין פלישות בהקשר הרחב יותר של תביעת אנשים לזכות לעיר ולנדל"ן – זכותם של תושבים להיות מעורבים בתהליכים עירוניים ולעצב את עירם. תביעה זו באה לידי ביטוי באמצעות מנגנונים פוליטיים, חברתיים או אמנותיים, דוגמת אי ציות אזרחי, התרסה כנגד הממסד, פעולה אמנותית ותביעת מענה לצורך בסיסי בקורת גג. היא נעה על פני הגלובוס כתופעה המאפיינת את משכנות העוני של הדרום הגלובלי, כמו גם אזורים העוברים תהליכי ג'נטריפיקציה והתחדשות במדינות המערב.
יש סוגים שונים של פלישות, ונהוג לסווג אותן לפי המניעים מאחוריהן:
פלישה של מחוסרי דיור ומקרי רווחה – פעולה המבוססת על קיפוח חברתי ומיוחסת לאוכלוסיות מעוטות יכולת ולפעילים חברתיים. פלישה במקרה הזה מבוצעת במסגרת מאבק על זכויות חברתיות ודיור, וכנגד הפרדה מרחבית. פלישה זו באה לידי ביטוי במשכנות עוני ושכונות "פחונים" בדרום הגלובלי ומקבלת ביטוי בישראל, בין היתר, בשכונות גבעת עמל, שכונת הארגזים ו"מאהל ארלוזורוב" בתל אביב.
פלישה כחיפוש אחר דרך חיים אלטרנטיבית – פעולה המיוחסת לאוכלוסיות ממעמד הביניים, קבוצות או בודדים, הבוחרות לחיות אורח חיים עירוני אלטרנטיבי המנותק ממרכיבים פורמליים בגריד העירוני דוגמת חיבור לרשת החשמל, המים, הביוב והאכיפה העירונית. דוגמה לכך היא תנועת ה-Wagenplätze (מגורים בקרוונים) המבוססת על הזכות לתנועה חופשית במרחב העירוני ועל בחירה בדרך חיים אלטרנטיבית המנותקת משוק הנדל"ן המקומי ומהתשתית הממסדית.
פלישה לצורך יזמות חברתית – פעולה המיוחסת ליוצרים וליזמים המעוניינים לפתח מרכזים עירוניים חברתיים ותרבותיים בחללים נטושים בעיר. דוגמאות לכך הם סקוואטים שהוקמו על ידי תנועת הפאנק במערב אירופה בין שנות ה-70 לשנות ה-90 של המאה ה-20. היא באה לידי ביטוי גם במיזמים ישראליים דוגמת "בית ריק", "תלתליסטים" ו"המעברה" שהתרחשו בעשור האחרון בירושלים.
פלישה לצורכי העלאת מודעות לשימור – פעולה המיוחסת לקבוצות הבוחרות לפלוש למבנים נטושים בעלי ערך היסטורי, תרבותי ואסתטי במטרה למקד את דעת הקהל בשיח על שימור ורסטורציה של חללים עירוניים נטושים. סוג זה של פלישה בא לידי ביטוי משמעותי בחיפה המאופיינת בעודף היצע של חללים פנויים שרובם ממוקמים בעיר התחתית, ואדי סאליב ושכונת הדר.
פלישה פוליטית – פעולה המבוססת על קריאת תיגר על ההון והממסד ותביעה להשיב חללים עירוניים לשימוש הציבור תוך כדי השתלטות על המרחב. דוגמאות לכך נעות על הקשת שבין הקמת מאהל רוטשילד בזמן המחאה החברתית לבין הקמת מאחזים בלתי חוקיים מחוץ לתחומי הקו הירוק.
דוגמה נוספת היא ה-BA Squat, שהוקם בשנת 2004 במקווה נטוש ברחוב בן-עטר 2 בתל אביב, על ידי קבוצה של אקטיביסטים ופאנקיסטים ששאבו השראה מהסקוואטים באירופה. הוא מהווה דוגמה למודל של פלישה המבוססת על תרבות-נגד וגישה מחתרתית לשימוש במבנים ריקים. הקבוצה שפלשה למבנה הקימה מאחז עצמאי בו התגוררו וערכו פעילות חברתית ואמנותית כגון מאבק נגד ג'נטריפיקציה, סיוע לחלשים ומסיבות
פלישה מסביב לגלובוס: מהפבלות בריו דה ז'נרו ועד לכריסטיאניה ה"עיר החופשית" בקופנהגן
ברחבי העולם ישנם מעל מיליארד פולשים – "סקוואטרים" – דיירים בלתי חוקיים התופסים קרקע שאינה בבעלותם לשם פעילויות שונות ובעיקר לשם מגורים בלתי פורמליים. המסה הגדולה שלהם מתרכזת במדינות הדרום הגלובלי, במשכנות של מחפשי מקלט ופרנסה דוגמת קיברה בנאירובי, קניה, דהארווי במומבאי, הודו והפבלות בריו דה ז'נרו שבברזיל. הן נוצרות על רקע הגירה מהמרחב הכפרי לערים בחיפוש אחר פרנסה, איכות חיים ועתיד טוב יותר, ומתאפיינות בבניה ארעית, מחסור בחיבור לתשתיות עירוניות והיעדר אכיפה ושיטור המובילים לאחוזי פשיעה ועוני הולכים וגדלים.
לעומת זאת, תנועת הסקוואטים באירופה נוטה להיות על בסיס חברתי-אקטיביסטי-תרבותי. חלק ניכר ממנה התרחש באיטליה החל משנות ה-70 והיא תופסת מקום חשוב בחברה האיטלקית עד היום. בשיאה כללה התנועה כ-250 מרכזים שנוצרו כתוצאה מתהליכי דה-תיעוש והביאו לאובדן של מקומות מפגש, עבודה וחצרות של פעילות פוליטית בכל רחבי איטליה. ואקום זה הביא להתגבשות של קבוצות שמאל פוליטיות חדשות שהקימו מרכזים חברתיים בניהול עצמי (centro sociale occupato autogestito ו-(centro sociale autogestito בתוך חללים ומבנים נטושים. המרכזים החברתיים באיטליה מייצגים מודל השתתפותי המציג את השימוש בנכסים נטושים כאלטרנטיבה לפיתוח קפיטליסטי ולספקולציות נדל"ניות.
אחד הביטויים המשמעותיים ביותר לתופעת הפלישה העירונית באירופה הוא הקמת העיר ה"חופשית" כריסטיאניה שבקופנהגן, דנמרק. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, פלשה קבוצה שכללה אמנים ופעילים חברתיים למתחם צבאי נטוש במרכז העיר קופנהגן, והקימה בו בתי עסק ומגורים שיתופיים. הפולשים שאפו לייצר לעצמם סביבת מחייה אוטונומית בה יוכלו לעצב את החלל בו יפעלו ויחיו. בשנת 2011 השטח נרכש במודל של גיוס המונים והבעלות על נכסים באזור הועברה לידי קרן מיוחדת מתוך הקהילה המקומית, שהוקמה במטרה לנהל ולשמר את הקיים.
פלישה בישראל: מ"חומה ומגדל" ועד לשכונת גבעת עמל
תהליכי פלישה לקרקעות אינם חדשים בישראל. עוד בימי "חומה ומגדל" תפיסת קרקע באופן מחתרתי היוותה אמירה ציבורית-לאומית לגבי הזכות למרחב הגיאוגרפי. בעשור האחרון, שואבת התופעה בישראל השראה גם ממערב אירופה – קבוצות עצמאיות מתחומי החברה והתרבות נכנסות למבנים שאינם בשימוש ומייצרות בהם פעילות הנעה על הספקטרום שבין עבודת אמנות לבין פעולה הקוראת תיגר על הסדר הקיים.
שכונת הארגזים וגבעת עמל היו מעברות ששוכנו על ידי הממסד בשנות ה-50, בעיקר בפליטים יהודים ממוצא מזרחי. במהלך שנות ה-80, ה-90 ותחילת שנות האלפיים, נרכשו הקרקעות על ידי יזמי נדל"ן, ביניהם קבוצת יצחק תשובה על שלוחותיה השונות. כיוון שזכויותיהם של התושבים הותיקים על הקרקע מעולם לא הוסדרו, סוגיית הפיצוי בגין פינויים עמדה בסימן שאלה והתושבים הוגדרו כ"פולשים".
דוגמה נוספת היא ה-BA Squat, שהוקם בשנת 2004 במקווה נטוש ברחוב בן-עטר 2 בתל אביב, על ידי קבוצה של אקטיביסטים ופאנקיסטים ששאבו השראה מהסקוואטים באירופה. הוא מהווה דוגמה למודל של פלישה המבוססת על תרבות-נגד וגישה מחתרתית לשימוש במבנים ריקים. הקבוצה שפלשה למבנה הקימה מאחז עצמאי בו התגוררו וערכו פעילות חברתית ואמנותית כגון מאבק נגד ג'נטריפיקציה, סיוע לחלשים ומסיבות. במבנה אף הוקמו כמה חללי עבודה שהפכו אותו למקור ליצירה עצמאית וניסיונית. המבנה שהיה בבעלות של עיריית תל אביב פונה בשנת 2007, נהרס בשנת 2011 ובמקומו הוקמה גינה ציבורית.
מחאת האוהלים שהתרחשה בשנת 2011 הציפה רגשות רבים ביחס לזכות של הציבור על המרחב העירוני והתניעה שלוש פלישות שמהוות עד היום אבני דרך בשיח על התופעה. במהלך המחאה, פלשו פעילים ל"בית צעירות מזרחי" הממוקם בצפון הישן של תל אביב. הפלישה פונתה תוך 24 שעות אך עשתה גלים רבים בשיח הציבורי על מקומו של המבנה במרחב העירוני. בהפגנת המיליון שהתרחשה לקראת סוף המחאה התכנסה על גג בניין "החזיר" קבוצת אמנים שלימים הפכה לקבוצת "בית ריק" שפלשה למבנים ריקים ברחבי ירושלים והקימה בהם היכלי תרבות זמניים. אחרון סמלי המחאה היה מאהל ארלוזורוב שהתבסס על מחוסרי דיור שמצאו בית בגן "וולובלסקי קרני" בצמוד לתחנת רכבת מרכז בתל אביב. לאחר חמש שנים של מאבק פונה המאהל במסגרת הסכם מול עיריית תל אביב ומשרד הרווחה.
אכיפה ופיקוח בישראל
איך מתייחס החוק הישראלי לפלישה? תלוי במועד גילויה. חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, מבדיל בין פלישות על בסיס מועד גילוין, ומחייב נקיטת פעילות אכיפה שונה עבור סוגים שונים של פלישות. פלישה לקרקעות שנתגלתה בתוך חודש ממועד ביצועה מוגדרת כ"פלישה טרייה"; פלישה שנתגלתה בתוך שלושה חודשים וטופלה בתוך 12 חודשים ואינה "פלישה טרייה" מכונה "פלישה חדשה", ופלישה שנתגלתה לאחר יותר מ-12 חודשים ממועד הפלישה מכונה "פלישה רגילה" או "פלישה ישנה". פלישה כוללת בתוכה גם בנייה בלתי חוקית ושימוש החורג מייעוד הקרקע המוגדר בתכנית בניין העיר (תב"ע) והיא מטופלת באותו האופן.
כאשר מדובר ב"פלישה טרייה" החוק מתיר לבעל הקרקע להשתמש בכח סביר לפינויה. הלכה למעשה, יזם פרטי שנכסו נפלש יאלץ להסתמך על סיוע של משטרת ישראל שלרוב מקצה לשם כך שוטרי מקוף שאינם מיומנים בפינוי פולשים. כאשר מדובר ב"פלישה חדשה" או "פלישה רגילה", על בעל הקרקע לפנות לערכאות משפטיות על חשבונו ולקבל צו סילוק לפינוי הפולשים. במסגרת זו בית המשפט עשוי לחייב את הפולשים בתשלום דמי שימוש רטרואקטיביים שיועברו לבעל הנכס. מדובר בתהליך ארוך ויקר ולכן בעלי קרקעות פרטיות מוצאים דרכים שונות לשמור על נכסיהם ולהרחיק פולשים.
בקרקע ציבורית, כאשר מדובר ב"פלישה טרייה" או "חדשה" שהינה עד שישה חודשים, האחריות על הפינוי היא של אגף הפיקוח של העירייה בשיתוף משטרת ישראל. כאשר מדובר ב"פלישה רגילה" מוציאה העירייה צו לסילוק יד ולפינוי ממקרקעין. לראשי ערים יש סמכות לחתום על צו המורה על סילוק הפולשים מבלי להגיע לתביעה משפטית. פלישה של מעל לשלוש שנים מחייבת פנייה לערכאות משפטיות. השאיפה לרוב היא להגיע להסדר באמצעות משא ומתן בלתי פורמלי. אם מדובר במחוסרי דיור, במסגרת ההסדר הפולשים יפונו, רכושם יוחרם והטיפול בהם יופנה לרוב למחלקת הרווחה.
הסדרה של פלישות והשמשת מבנים לא בשימוש
כיוון שפלישה נתפסת כפעולה בלתי חוקית הפוגעת בזכות יסודית של קניין בקרקע, במובנים רבים אין לרשויות אינטרס לבצע הסדרה שלה. עם זאת, במקרים רבים הרשויות יודעות להכיל פעילות זו ואף להכיר ביתרונותיה. משכנות העוני של הדרום הגלובלי, מחנות פליטים וכן פלישות המזוהות עם תרבות הפאנק זכו להכלה של הממסד במקומות שונים בעולם. הכלה זו מבוססת בעיקר על מתן חיבור לתשתיות, אכיפה ושמירה על תנאים הומניטריים בסיסיים אך היא אינה מחילה בעלות על קרקע. במקרים אחרים, המתייחסים דווקא לשימושי תרבות וחברה, הממסד אף ידע לתמוך בפעילות מסוג זה.
בדומה, גם בישראל, בעשור האחרון חלה עלייה במודעות של קובעי מדיניות בערים הגדולות לאפשרות להשמיש חללים ריקים עבור יוזמות עצמאיות במטרה לתת שירות עירוני בדמות חללי עבודה, מרחבי מפגש, תרבות ואמנות. מודעות זו הולידה חיבורים דוגמת פרויקט "המפעל" בירושלים, "הקרטל" בחיפה, "גבירול" בתל אביב. דוגמה טרייה הוא פרויקט "הסאבלט" אשר נפתח ביולי 2019 בחלל הריק של קולנוע רב-חן בירושלים. הוא נולד מתוך שיתוף פעולה בין רמי לוי לבין קבוצת "התלתליסטים" שפלשה למבנים ריקים במשך שנים.
מהדרום הגלובלי ועד הצפון הגלובלי, אנשים תופסים קרקע שאינה בבעלותם ותובעים את זכותם למרחב הפיזי והמנטלי של העיר בחיפוש אחר דיור, צדק חברתי ופרנסה שפטורה ממס ודמי שכירות, אך גם בחיפוש אחר "אקשן" והתרגשות שכרוכות בקפיצה מעל גדר וכניסה למרחב שהנוכחות בו מוגדרת בחלק האפל של החוק. פינוי פלישות עשוי להיות מנגנון שפועל "בין לילה" כמו גם תהליך משפטי מורכב וארוך שלעיתים מטה את כף המאזניים כנגד החלשים ביותר בחברה. ולכן דווקא הכלה מסויימת של פלישות ולימוד של עקב בצד אגודל של מודלים שונים של הסדרה וחיבורים בין פולשים לבין בעלי נכסים הינה בעלת פוטנציאל לתכנון טוב וצודק יותר.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 22.09.2019
יש מצב שיעניין אתכם
