תיאורטיקנית עירונית, אנטי מתכננת, כלכלנית חובבת, פעילה קהילתית, גיאוגרפית, אוטודידקטית נטולת דיפלומה, אשת מרכז-פוליטי רדיקלית, עיתונאית ששינתה את האופן שבו מתכננים חושבים על עיר – ג'יין ג'ייקובס זכתה לתוויות רבות במהלך חייה ואף לאחריהם. בעיקר, היא ידועה כדמות שהציעה התבוננות חדשה על הדרך שבה ערים מתפקדות, חיות ומתנהלות – לא על שולחן השרטוט כי אם במציאות עצמה. אולם, מי הייתה ג'יין ג'ייקובס? איך היא הפכה לדמות כה משפיעה והאם הרעיונות שהציעה מגבילים את היכולת שלנו לחשוב אחרת על ערים?
ג'יין ג'ייקובס נולדה בשם ג'יין בוצנר, בשנת 1916 בסקרנטון שבפנסיליבניה. בגיל 19, לאחר סיום לימודיה בתיכון, עברה לניו יורק. הייתה זו תקופת השפל הגדול בארצות הברית, והיא מצאה את פרנסתה כעיתונאית ג'יין ג'ייקובס
לעת מוצא. היא נרשמה לבית הספר ללימודים כלליים של אוניברסיטת קולומביה ולמדה במשך שנתיים מגוון נושאים: גיאולוגיה, כימיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, משפטים וכלכלה. בשנת 1944 נישאה לאדריכל רוברט ג'ייקובס. בשנת 1952 ג'ייקובס הצטרפה למגזין Architectural Forum כעורכת. בכמה עבודות עצמאיות קודמות שלה היא סיקרה את תחום התכנון והבנייה, ובמהלך עבודתה במגזין העמיקה את העיסוק בו.
באותה התקופה, שנות החמישים של המאה העשרים, שלטה בכיפה האמונה בכוחו של התכנון העירוני לשנות את מצב הכלכלה העירונית ואת מצבם הכלכלי-חברתי של תושבי העיר. מתכננים ויזמים קידמו בנייה מחודשת של המרקם הבנוי במחשבה שחידוש המרקם הפיזי והתשתיות יכול לעצב מחדש יחסים חברתיים ולשקם את תושבי השכונות.
ג'ייקובס, מוגבלת ללוחות הזמנים של המגזין, סיקרה בתחילה את התחום מהמשרד והסתמכה על שרטוטים, תמונות ועלונים ששלחו אדריכלים למגזין. היא צידדה ברעיון שמחיקת שכונות ותיקות, עם בניינים מטים ליפול, תועיל לעיר ולתושביהּ. עם זאת, גם ללא הבנה מעמיקה, העיתונאית הצעירה ביקרה את הפשטנות היתרה והמועתקת של חלק מהתכניות ותמכה באלו שהציעו שימור של מבנים ישנים.
השינוי הדרמטי בדעתה התרחש בשנת 1955, לאחר שראש מחלקת התכנון של פילדלפיה, אדמונד בייקון, הזמין אותה לסיור בעיר בעקבות פרויקטי התחדשות עירונית. במהלך הסיור הם ביקרו בשכונה שנידונה להריסה ובפרויקט בנייה של מגדלים חדשים שנחנך זה לא מכבר. בעוד רחובות השכונה הישנה התפקעו מאנשים שטיילו על המדרכות והציצו מהחלונות, בשכונה החדשה לא נצפתה כלל תנועה ברחוב למעט ילד בודד שבעט בצמיג תועה. ג'ייקובס דיווחה לקוראיה בביקורתיות רבה על חוסר היכולת של המתכננים ליצור רחוב שנותן מקום לאנשים, וגרוע מכך – על כך שלא היה להם אכפת. הסיור פתח את הסכר לסדרה של מאמרים וכתבות בהן למדה ג'ייקובס על תהליכי התכנון העירוני וביקרה בלשון חריפה את התוצאות.
כדי להבין את הביקורת של ג'ייקובס יש להבין תחילה את הסביבה התכנונית ואת תהליכי החשיבה התכנוניים נגדם יצאה – התכנון המודרניסטי. הפרדיגמה התכנונית המודרניסטית היתה בעצמה ריאקציה למרחב העירוני שנוצר במהפכה התעשייתית במהלך המאה ה-19. התיעוש הוביל לגידול דרמטי במספר תושבי הערים, אך גרם גם להשלכות שליליות סביבתיות ובריאותיות: צפיפות, זיהום אוויר ומים, עשן ופיח. הקירבה בין שכונות המגורים למפעלים המזהמים הובילה להולדתו של אחד העקרונות הבסיסיים של התכנון המודרני: איזור(zoning) והפרדת שימושים.
עקרון זה הציע להתמודד עם הבעיות העירוניות באמצעות קביעת אזורים נפרדים לתעשייה, מסחר ומגורים, כך שמרחב מגורים יהיה שקט ונקי מהפרעות ומפגעים עירוניים. התעשייה (והבעיות שהיא גורמת לתושבי הערים) תוכל למצוא את מקומה בשולי הערים, והמסחר יוכל להתכנס במרחבים סגורים ונשלטים עם בקרת אוויר. המצאת המכונית הפרטית וההתפשטות שלה נתנה רוח גבית לרעיונות אלו. המתכננים ראו לנגד עיניהם את המכונית הפרטית ככלי תחבורה שיבטל את המרחקים ויאפשר את הפרדת השימושים. כחלק מאותו הלך מחשבה תכנוני, מתכנני התקופה הציעו גם פארקים גדולים כאמצעי להעשרת חיי התושבים ומתן תחושה של "טבע" בעיר ושאפו להקטין את הצפיפות במרחב העירוני.
התכנון המודרניסטי ביקש לפתור בעיות מסוימות, אבל על הדרך יצר בעיות אחרות – או כך לפחות טענו מבקריו, ובראשם ג'יין ג'ייקובס, שביקשה להצביע על העיוותים שנוצרו כתוצאה מאימוץ עקרונותיו ולערער ולחתור תחתם.
הטענה המרכזית של ג'ייקובס היא שהמרכיב הבסיסי של עיר הוא מגוון (diversity): מגוון של תושבים בשכונה, מגוון של חנויות ושימושים מסחריים, מגוון אתני וחברתי כלכלי, מגוון גופי ממשל (ממקומי ועד לרשויות ממשלתיות), מגוון אמצעי תחבורה, מגוון של סוגי בניינים וסגנונות בנייה. המגוון, לפי ג'ייקובס, מאפשר הליכה ברגל או נסיעה באופניים, מילוי מירב הצרכים במרחב המקומי השכונתי, חיי קהילה, וחוויה אורבנית שונה ודינמית לאורך שעות היממה ולאורך זמן.
מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות
בשנת 1956, ג'ייקובס ביקרה מספר פעמים במזרח הארלם, נפגשה עם פעיל שכונתי מקומי, ושמעה ממנו כיצד התכנון הורס את המרקם והבסיס החברתי והכלכלי העדין של השכונה. היא כתבה את התובנות שלה ופרסמה אותן במגזין Fortune. בעלה האדריכל, יחד עם העורך של המגזין, עודדו אותה להרחיב ולהעמיק את רעיונותיה לכדי תזה כוללת. מצוידת במענק של קרן רוקפלר, ג'ייקובס כתבה ספר ששינה לחלוטין את צורת החשיבה על העיר המודרנית – מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות.
ג'ייקובס הציעה בספר ארבעה עקרונות יסוד ליצירת סביבה עירונית חיה וחיונית:
• שכונות המתפתחות באופן הדרגתי לאורך זמן ללא תכנון מרכזי. עירוב שימושים של מסחר, מגורים, שירותים ציבוריים (דואר, בתי ספר, מוסדות ציבור), ומבני תעשייה המקובצים יחד במרחק הליכה.
• בלוקים עירוניים קצרים, באופן המאפשר לעובר אורח או תושב מקומי ללכת בדרכים שונות כדי להגיע מנקודת מוצא אחת לנקודת מוצא אחרת במרחב.
• בניינים במגוון גדלים, גילאים ומצב תחזוקתי כך שפונקציות מגוונות וייחודיות יכולות להתמקם במרחב ולהתפתח לאורך זמן.
• צפיפות אוכלוסייה גבוהה. בשונה מפרברים המתפרסים על פני מרחב גדול, המרחב העירוני צריך להיות צפוף ולאפשר פגישה אקראית עם הזר והשונה.
אם כן, הטענה המרכזית של ג'ייקובס היא שהמרכיב הבסיסי של עיר הוא מגוון (diversity): מגוון של תושבים בשכונה, מגוון של חנויות ושימושים מסחריים, מגוון אתני וחברתי כלכלי, מגוון גופי ממשל (ממקומי ועד לרשויות ממשלתיות), מגוון אמצעי תחבורה, מגוון של סוגי בניינים וסגנונות בנייה. המגוון, לפי ג'ייקובס, מאפשר הליכה ברגל או נסיעה באופניים, מילוי מירב הצרכים במרחב המקומי השכונתי, חיי קהילה, וחוויה אורבנית שונה ודינמית לאורך שעות היממה ולאורך זמן.
לאחר כתיבת הספר, ג'ייקובס השתמשה בתובנות שצברה באופן אישי. מתכנני העיר ניו יורק, בראשם רוברט מוזס, ניסו לקדם תכנית שעתידה הייתה לשנות את המרקם העירוני של גריניץ' וילג' – השכונה בה התגוררה ג'ייקובס. הם ראו לנגד עיניהם את הרכב הפרטי כאמצעי התחבורה העיקרי אליו צריך להתאים את התכנון, והציעו כביש ראשי שיחצה את השכונה. ג'ייקובס הייתה שותפה פעילה ואחת המובילות במאבק האזרחי כנגד התכנית, שלבסוף בוטלה. הפעילות שלה כנגד התכנית ביססה את מעמדה כדמות מובילה בשיח התכנון העירוני. בהמשך חייה, היא היתה מעורבת במאבקים נוספים נגד תכניות בנייה והמשיכה לכתוב מאמרים וספרים בנושאים עירוניים.
רבים מאמינים כי יישום נכון של העקרונות והרעיונות של ג'ייקובס ישפר משמעותית את איכות החיים בעיר. אולם, יש הטוענים כי ניסיונות היישום שלהם מתקשים להתאים את עצמם להקשר המקומי. באופן ספציפי, המבקרים טוענים כי מודל העירוניות של ניו יורק/תל אביב/פריז מועתק לערים פריפריאליות השונות במהותן מן הערים המטרופוליניות, וזו מזו. עירוניות, כך נטען, אינה מילת קסם ויש לפרש ולתרגם אותה בהתאם למקום.
אחרי מות: בין הליכות ג'יין לשכונות ענק
ג'יין ג'ייקובס הטביעה את חותמה על החשיבה העירונית עוד בימי חייה, והשפעתה והרוח של רעיונותיה המשיכו להדהד גם לאחר מותה.
לאחר מותה של ג'ייקובס בשנת 2006, בגיל 89, קבוצה של חברים ומכרים שלה ייסדו את תנועת "הליכות ג'יין". מדי חודש מאי – סביב התאריך בו נולדה ג'ייקובס – התנועה מקיימת סיורים עירוניים, בהם חברי הקהילה המקומית מציגים את נקודת המבט האישית שלהם על העיר. היוזמה זכתה להצלחה והתפשטה למאות ערים בעשרות מדינות.
הרעיונות של ג'ייקובס חלחלו עמוק לשיח העירוני ומצאו את מקומם, בין היתר, בתנועת הניו-אורבניזם (ובמי שמבקשת להיות הנציגה המקומית שלה, "תנועת מרחב"). תנועת הניו-אורבניזם שואבת את השראתה מהמרחבים העירוניים שנוצרו לפני המהפכה התעשייתית – בדומה לג'ייקובס היא מבקרת את ההרס של המרכזים העירוניים ומנסה לשכפל את האיכויות של המרכז המסורתי – קומפקטיות, נגישות להולכי רגל, מגוון של פעילויות, מרחב ציבורי איכותי – גם לשכונות חדשות. בהתאם, התנועה מקדמת את הקמתן של סביבות מגורים קומפקטיות, עם נגישות גבוהה לתחבורה ציבורית ולהליכה רגלית ועם מגוון של שימושים ופעילויות, תוך התמקדות באיכותם ובפרישתם של המרחבים הציבוריים. דיון זה מתייחס למרחב הציבורי גם במובן החברתי ולא רק במובן הפיזי, כמרחב שאמור לייצר קהילה ולחזק את הקשר בין קהילה למקום.
רבים מאמינים כי יישום נכון של העקרונות והרעיונות של ג'ייקובס ישפר משמעותית את איכות החיים בעיר. אולם, יש הטוענים כי ניסיונות היישום שלהם מתקשים להתאים את עצמם להקשר המקומי. באופן ספציפי, המבקרים טוענים כי מודל העירוניות של ניו יורק/תל אביב/פריז מועתק לערים פריפריאליות השונות במהותן מן הערים המטרופוליניות, וזו מזו. עירוניות, כך נטען, אינה מילת קסם ויש לפרש ולתרגם אותה בהתאם למקום.
יתרה מכך, בהקשר הישראלי, ניכר פער בין השיח על עירוניות לבין הפיתוח העירוני שמקדמים השלטון המרכזי והרשויות המקומיות; נוכח העלייה המטאורית במחירי הדיור בעשור האחרון והקביעה הפוליטית כי מדובר ב"משבר דיור" שנבע מתכנון חסר של מצאי דיור, מתוכננות ומאושרות בשנים האחרונות אלפי יחידות דיור חדשות, רובן בשכונות חדשות בשולי הערים. הפרוגרמה התכנונית מציעה לרוב דגם פיתוח בסגנון פרברי, מוטה רכב פרטי. אם כן, על אף השיח הפורה של תנועת הניו אורבניזם וחדירת הרעיונות של ג'ייקובס לשיח התכנוני, באווירה הפוליטית הקיימת, נראה שעקרונותיהם נדחקים הצידה לטובת תכנון ואישור מהיר של כמה שיותר יחידות דיור.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 03.10.2018
יש מצב שיעניין אתכם
ליאור,
מרתק.