כשנסעתי לחילופי סטודנטים בפריז כלל לא חשבתי להצטייד בבגד ים ומשקפת שחייה. פריז היא הרי עיר מאד יקרה, מה הסיכוי שאוכל להרשות לעצמי לשחות? להפתעתי הרבה, במהלך שיטוטים אין סופיים בעיר גיליתי המון בריכות שחייה. מסתבר שבכל אחד מרבעי העיר (עשרים במספר) ממוקמת בריכה ציבורית, ולפעמים אף יותר. במהלך היום הבריכה פתוחה עבור תלמידי בתי ספר הבאים לשיעורי שחייה ובשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע פתוחה לקהל הרחב. בהתחלה זה היה נראה לי חשוד, בטח מחיר הכניסה עולה לא מעט או שהיא פתוחה רק לתושבי העיר, אולם להפתעתי הרבה גיליתי שהמחיר שווה לכל כיס – פחות מנסיעה במטרו. בזמנו גרתי במונמרטר והחלטתי לנסות את הבריכה. המבנה עצמו לא היה גדול, בריכה אחת מקורה, חצי אולימפית, ומלתחות משותפות לגברים ונשים (פתיחות מינית או חיסכון במקום – אתם תחליטו). הבריכות משתנות בגודלן ואיכותן מרובע לרובע. אחת הבריכות המיוחדות והאטרקטיביות שוכנת ברובע ה-13 על גדת נהר הסיין לרגלי גשר סימון דה בובואר והספרייה הלאומית של צרפת. מדובר במבנה צף, מעין רפסודה. הבריכה מקורה בחורף ופתוחה בקיץ והיא מושכת משתמשים מכל רחבי העיר בכל עונות השנה. למרות שמדובר במבנה מיוחד ולא שגרתי, מדובר על בריכה ציבורית לכל דבר ומחיר הכניסה נע בין 1.70 לשלושה אירו.
הבעיה בישראל היא כפולה – גם מחיר הכניסה הגבוה וגם הפריסה של הבריכות הציבוריות בעיר. בעוד בפריז ובמונריאול בכל רובע או שכונה יש לפחות בריכה ציבורית אחת, בערים וישובים רבים בארץ יש במקרה הטוב בריכה עירונית אחת לכל התושבים (כמו לדוגמה בדימונה). בנוסף, גם התמזל מזלכם לגור בקרבת בריכה, הכניסה לבריכות ציבוריות או עירוניות היא עסק יקר.
לא רק בפריז הבריכות נקיות, נגישות ומעל הכול מאד זולות. בעיר לה האבר (Le Havre) בחבל נורמנדי שבצפון-מערב צרפת הוקמה בשנת 2008 בריכה ציבורית בתכנונו של האדריכל ז'אן נובל, כחלק מתכנית אב להתחדשות עירונית באזור הנמל. מדובר במתחם שלם שכולל 12 בריכות, בהן בריכת שחייה אולימפית, חמאם, ספא וחדר כושר. המבנה מתאפיין בשפה עיצובית ייחודית, מעין מאסה לבנה שנפרסה וחוררה כך שייצרו בתוכה חללים מרתקים ומשחקי אור וצל המעניקים לחלל הפנימי עומק ותחושה של המשכיות ותנועה, כאילו ניתן לשחות מבריכה לבריכה בצורה המשכית וקסומה. כשמביטים בתמונות קשה להאמין שמדובר במבנה ציבור שהוקם לטובת התושבים. וכן, גם שם הכניסה עולה פחות משני יורו לאדם.
בריכה אקולוגית וזאהה חדיד
ומפריז נקפוץ ללונדון. אזור קינגס קרוס במרכז לונדון עובר לאחרונה תהליכי התחדשות עירונית אינטנסיביים. בעבר המקום נודע בעיקר בזכות תחנת הרכבת וכלל בעיקר מסילות ברזל, בניינים מוזנחים, מבני תעשייה ואדמה מזוהמת. בשנת 2001 החלה העבודה על הפרויקט שכללה מחקר מעמיק ומפגשי שיתוף ציבור רבים במטרה להפוך את המקום לאזור מגורים, משרדים, בילוי ופנאי. במסגרת מטלות ציבוריות שהוטלו על היזמים, הוחלט להקים מיצב אמנותי לטובת הציבור באחד משטחי ההתארגנות של הפרויקט. הרעיון לחייב את היזמים להקים בריכה ציבורה כמטלה ציבורית אינו חדש. גם בתל אביב, בפרויקט "רובע לב העיר" היוקרתי, אחת ממטלות היזם הייתה להקים בריכה ציבורית לטובת כלל ציבור התושבים, אך כאשר הבריכה הוקמה השימוש בה הוגבל לדיירי הבניין בלבד. לעומת זאת, בריכת השחייה שהוקמה בקינגס קרוס פתוחה לכלל הציבור. זוהי לא בדיוק בריכה קונבנציונלית עם צורה מלבנית ומסלולי שחייה ארוכים, אלא מעין אגם קטן (pond באנגלית) שיש לו צורה אמורפית והוא מוקף בנוף אורבני ייחודי. זוהי גם הבריכה הציבורית האקולוגית הראשונה באנגליה. המים עוברים דרך מערכת טבעית סגורה ומסוננים באמצעות צמחי מים ללא שימוש בכלור וחומרים כימים אחרים. לצד הבריכה הוקמו גם מלתחות, מקלחות ולוקרים. המקום מעודד מבקרים להיכנס למים, לשחות ולקחת חלק פעיל במיצב האמנותי. כן וגם פה המחיר שווה לכל נפש ונע בין 3.5 פאונד (כ-20 שקלים) ל-6.5 פאונד (כ-38 שקלים), תלוי ביום ובשעה. אם יוצא לכם לבקר בלונדון הקיץ ואתם מעוניינים לקפוץ לשלולית, כדאי להזמין כרטיסים מראש באתר.
ואם חשקה נפשכם בבריכה אולימפית אתם מוזמנים לשחות בבריכה שהוקמה לטובת המשחקים האולימפיים בעיצובה של זאהה חדיד. כמו הכפר האולימפי כולו, שתוכנן מראש לשרת את תושבי לונדון גם בגמר המשחקים, הבריכה פתוחה לקהל הרחב ומחיר הכניסה הוא 3.5 פאונד למבוגר ושני פאונד לילד.
דוגמה לעיר נוספת הרואה בבריכות שחייה מצרך בסיסי היא מונטריאול. בעיר יש לא פחות מ-48 בריכות ציבוריות מקורות ו-74 בריכות פתוחות. הכניסה לבריכות העירוניות היא בחינם לכל תושבי העיר. כן, קראתם נכון, חינם. לרוב תמצאו יותר מבריכה אחת בכל שכונת מגורים. הכניסה לחלק מהבריכות הפתוחות בקיץ כרוכה בתשלום, אולם מדובר על סכום סמלי של חמישה דולרים קנדיים (כ-16 שקלים) למבוגר ודולר אחד בלבד לילדים.
ואצלנו? תענוג קר – ויקר
אם כך, בריכת שחייה לא חייבת להיות עסק יקר. מדוע היא לא נחשבת לחלק מהשירותים הציבוריים שהעיר מספקת לתושביה? הבעיה בישראל היא כפולה – גם מחיר הכניסה הגבוה וגם הפריסה של הבריכות הציבוריות בעיר. בעוד בפריז ובמונריאול בכל רובע או שכונה יש לפחות בריכה ציבורית אחת, בערים וישובים רבים בארץ יש במקרה הטוב בריכה עירונית אחת לכל התושבים (כמו לדוגמה בדימונה). בנוסף, גם התמזל מזלכם לגור בקרבת בריכה, הכניסה לבריכות ציבוריות או עירוניות היא עסק יקר. מנוי שנתי נע בין 2,700 ל-3,500 שקלים, וכניסה חד פעמית בין 35 ל-85 שקלים, תלוי כמובן בעיר ובבריכה. בדימונה, לדוגמה, כניסה חד פעמית לבריכה ביום חול עולה 35 שקלים. בדרום תל אביב, בקאנטרי הקהילתי גורן-גולדשטיין, כניסה עולה 44 שקלים, ואילו בבריכת גורדון על חוף הים המחיר מטפס ל-68 שקלים לכניסה בודדת. המחירים האלו הופכים את הביקור בבריכה לתענוג יקר, גם לאדם שרוצה לשחות באופן קבוע כפעילות ספורטיבית וגם למי שרוצה להעביר יום קיץ חם במים הקרירים. האם לא הגיע הזמן שהרשויות המקומיות ירחיבו את סל השירותים שהן מספקות לתושביהן? אמנם עיריית תל אביב מאפשרת הקיץ כניסה חופשית לתושבי העיר לשבע בריכות עירוניות, כשכל בריכה פתוחה בחינם ליום אחד בלבד. זו יוזמה מבורכת, אך בהחלט לא מספקת והיא מתרחשת רק במדינת תל אביב.
מעל הכל, שחייה זה לא מותרות. שחייה היא פעילות פנאי ואימון גופני המתאימים לכל גיל, מתינוקות ועד לקשישים. היא מתאימה למצבים בריאותיים רבים, מסייעת לאנשים הסובלים מבעיות פיזיות שונות ונפוצה מאד בשיקום לאחר פציעות. יתרה מכך, בימים חמים בקיץ אין דבר מהנה יותר מאשר לקפוץ לתוך מים קרירים. אז למה יום בבריכה עירונית בישראל צריך לעלות כל כך הרבה?
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 11.08.2015
יש מצב שיעניין אתכם
