הגעתון בנהריה עולה על גדותיו וגרם למותו של מוטי בן שבת; נהרות של מים זורמים ברחובות דרום תל אביב וגורמים למותם של דין שושני וסתיו הררי; שריפת חורש גדולה משתוללת ליד יוקנעם ודלית אל כרמל וגלי חום גורמים למותם של בני אדם ממכות חום.
כל אלו התרחשו רק בשנת 2020. משבר האקלים כאן כבר, ומזמן. זה כבר נדוש לחזור על זה, משעמם אולי, אבל אנחנו לא ערוכים בעליל. לצד יוזמות למדיניות תכנונית מיטבה, בישראל של שנת 2021 עדיין מקודמות תכניות ארכאיות רבות שאינן מתאימות לאקלים המשתנה. אולם, בתכנון נכון נוכל למנוע פגיעה בחיי אדם ואף יותר מזה: בטווח ארוך נוכל למנוע את הכחדת המין האנושי על פני כדור הארץ, או לפחות להצליח להאט את הסוף?
מה יגרום לנו לשנות גישה, להתעלות מעל מורכבות התכנון היומיומית ולהישיר מבט לבעיה ולפתרונות שלה? מחאת הנוער כבר החלה ומערכת התכנון של היום נדרשת לספק תשובות דחופות.
שיאי גשם, חום ושרב
כדור הארץ מתחמם בקצב הולך ועולה. אירועי גשם משמעותיים גורמים להצפות בערים, אירועי חמסין ממושכים מייצרים עומס חום משמעותי שמורגש היטב בערים והצורך בצל נעשה דחוף כמעט לאורך כל ימות השנה. בנוסף, עליית גובה מי הים ועליית תדירות אירועי שריפה מאיימות על חלק מהערים הממוקמות לצד ימים, חורש ויערות. לצד שינויים אלו, המשך הפיתוח המואץ והפיכת שטחים טבעיים לשטחי אספלט ולשטחי חקלאות ממשיכים לגרום להכחדת מיני חי וצומח, שעלולה ביום מן הימים להשפיע על הכחדת המין האנושי.
ברשות המים סיכמו את שנת 2020 כשנה ״מרובה באירועי מזג אוויר קיצון לאורך כל עונות השנה: חורף, אביב, קיץ ובסתיו. במהלך שנה זו נשברו שיאי גשם היסטוריים לפרקי זמן שונים, מ'שברי ענן' אשר המטירו עשרות מ"מ במשך מספר דקות, דרך גשם יממתי ועד כמות משקעים שירדה בסופה בודדת השנה. אירועי קיצון אלה גרמו להצפות ענק ושיטפונות בהיקפים שעוד לא נראו בישראל ואף גבו בחודש ינואר את חייהם של שבעה אזרחים. מנגד, נשברו שיאי חום ונקבעו שיאים של משך אירועי שרב באביב ובסתיו.״ השנה האחרונה הייתה מרובה בתנאי קיצון של הצפות, גלי חום, אירועי שרב שגרמו לשריפות מרובות ואירועי גשם שמוגדרים אחת ל-100 שנים אך חזרו על עצמם בטווח של שנה בלבד.
מדובר בנתונים ידועים, שמדווחים בחדשות לאורך השנה. ועדיין, אנו מתכננים את הערים שלנו באופן שאינו מותאם לשינויים הללו – לא למצב כיום ולא למצב שעתיד להתגבר.
אחד הנושאים הכאובים הוא ההתייחסות למים בתכנון. במקרים רבים בארץ עדיין מתוכננים מובלי מים לטיפול בעודפי נגר בנחלים עירוניים, במקום להתבסס על התשתיות הטבעיות של הנחלים ופשטי ההצפה. דוגמה ממרכז גוש דן מציירת תמונה עגומה: בעמק גלילות, המשויך לעיריות רמת השרון ותל אביב, מתכננת רשות מקרקעי ישראל להקים שכונה גדולה (רש/800). כדי לאפשר את הקמת השכונה, מתוכננת בימים אלו תכנית ניקוז גדולה שעתידה לנקז שטחים גדולים של נחל אחיה (שזורם מעמק גלילות לירקון כבר עכשיו במובל מתחת רמת אביב ג') במובל ישיר לים. במקום לקלוט את מרבית המים באקו-פארק רחב המבוסס על בריכות חורף ואגמים, המים יכנסו תחת מובל וישפכו לים. לא ברור לפי איזו תחזית מתוכנן הפתרון ומי מהנדס הניקוז שמוכן יהיה לחתום עליו, היות והדבר עלול להוביל להצפות ענק בשכונה החדשה ובסביבתה.
לצד זאת, יש התקדמות במדיניות התכנון בנושא. לאחרונה הוחלט במועצה הארצית לתכנון ובנייה על הכנת תכנית מתאר לניהול סיכוני שיטפונות, הולנת"ע (ועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) אישרה את המסמך למדיניות לניהול נגר עירוני לפיו תכניות יצטרכו להתמודד עם הנגר בשטחן ובמינהל התכנון פועלת רפרנטית לנושא שינויי אקלים. בנוסף, נציגים ממשרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה עוסקים בנושא, הוקמה החברה להגנת המצוקים ונעשות פעולות משמעותיות בחלק מהרשויות המקומיות, בעיקר ברשויות החזקות של פורום ה-15. ועדיין, אין התגייסות רבתי של גורמי התכנון להנעת פתרונות תכנון משמעותיים בתוכניות שנערכות ממש עכשיו, ולא רק פתרונות אסטרטגיים ועקרוניים לתכניות עתידיות. גם חשיבות הצל במרחב העירוני כבר מובנת ונערכים פיילוטים בנושא, אך ״הספינה״ הזו זזה לאט מדי ובינתיים אירועי החום הקיצוניים מתגברים מידי שנה.
ועוד הערה לגבי משאב המים. קיימים גורמים רבים בעלי נגיעה ואחריות על היבטים הקשורים למשאב זה; משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, רשות המים, רשויות ניקוז ונחלים, מקורות ועוד. ביזור השחקנים העוסקים במשאב המים מקשה על קבלת תמונה אמיתית על השפעות התכנון והפיתוח, ומונע ראיה מתכללת המנחה את כלל התכניות. בימים אלה מינהל התכנון אכן החל לפעול לקידום מסמך מדיניות העוסק בראיה מתכללת על משאב המים ובשנים האחרונות נערכת גם חשיבה אסטרטגית במסגרת התוכנית אסטרטגית של מינהל התכנון, בחלק העוסק בשטחים הפתוחים, בצוות ייעודי לנושא המים. צוות זה מנסה לערוך שינוי תודעתי על מנת לתכנן את הסביבה הנחלית בראייה אגנית על כל מרכיבי האגן והקשרים ביניהם. לצערנו הנחלים בישראל כיום נמצאים במעמד המזכיר במידה רבה את החופים בשנות ה-80 של המאה הקודמת: מעין "חצר אחורית" שלא מממשת את הפוטנציאל הסביבתי, התכנוני, החברתי והכלכלי שלה. אם בשנות ה-90 חל שינוי בתפיסה של הסביבה החופית והחל מעבר מעיסוק ב'חופים' ל'סביבה החופית', כך בהתאם, הנחל כולל את סביבתו ומרכיביו השונים ואינו רק תעלה להובלת מים.
הצפה בעמק הנרקיסים נובמבר 2020. כ-100 מ"מ גשם ביממה אחת גרמו לכך שעמק גלילות הוצף כמעט במלואו זאת השנה השלישית ברציפות. צילום: יואב קרמר, תומר פרוכטמן – המטה להקמת אקו פארק גלילות
דוגמה ממרכז גוש דן מציירת תמונה עגומה: בעמק גלילות, המשויך לעיריות רמת השרון ותל אביב, מתכננת רשות מקרקעי ישראל להקים שכונה גדולה (רש/800). כדי לאפשר את הקמת השכונה, מתוכננת בימים אלו תכנית ניקוז גדולה שעתידה לנקז שטחים גדולים של נחל אחיה (שזורם מעמק גלילות לירקון כבר עכשיו במובל מתחת רמת אביב ג') במובל ישיר לים.
התשתית הטבעית כחומת מגן
מה בעצם צריך לעשות? לתכנן בהתאם להבנה שהתשתית הטבעית, בעיר ומחוץ לעיר, היא השכפ״ץ שלנו בפני שינויי האקלים. הנחלים, פשטי ההצפה והשטחים הטבעיים שאינם מכוסים בטון ואספלט הם אלו שמאפשרים חלחול של כמויות אדירות של מים, בהם גם מי השתייה שלנו. אירועי הגשם הופכים להיות משמעותיים וקצרים יותר ועל כן אין אף מובל תת קרקעי שיצליח להתמודד עימם. רק נחלים שכוללים מערכת טבעית ושטחי פשט הצפה משמעותיים יוכלו להתמודד עם כמויות המים האלו.
נחל איילון בתל אביב הוא דוגמה עצובה לנושא. תכנית המסילה הרביעית של הרכבת מתוכננת שנים רבות על תוואי הנחל הנוכחי שלא ״מספק את העבודה״ מידי שנה. התכנית כוללת הצרה שלו ועיריית תל אביב תומכת בפתרון של מובל תת קרקעי שיפנה מים לים בדרום יפו. הערכות כמויות המים משתנות מידי שנה ועל כן מובל, גדול ככל שיהיה, לא בטוח שיעזור בניקוז כמויות המים העצומות שמגיעות באירועים שמתרחשים מידי שנה. הטיפול חייב להיעשות במעלה אגן הניקוז בצורת איגום, החדרה והגברת חלחול, על מנת למנוע את ההצפות הקיימות והעתידיות בערים שנמצאות במורד אגן הניקוז (לדוגמא לוד, רמלה, מודיעין וכדומה).
תכנון מבוסס תשתיות טבעיות (nature based solutions) אינו סיסמה, הוא מציאות שכולנו צריכים ליישם ויפה שעה אחת קודם. כבר עכשיו התוצאות צריכות להיראות בשטח וכידוע תכנון הוא עניין איטי וארוך טווח.
מה זה אומר בעצם? תכנון עירוני שמבוסס על תשתיות טבעיות משמעו, בראש ובראשונה, שימור של שטחים טבעיים בעיר להקטנת איי החום העירוני, להגדלת אפשרויות הניקוז, למניעת סחף קרקע ולהגדלת המגוון הביולוגי. איך נדע מהם השטחים שחשוב לשמור עליהם? סקרי תשתיות טבעיות יסייעו בשימור הקיים. זאת, לצד שיקום שטחים מופרים ושיחזור מערכות טבעיות עבור בתי גידול שנמצאים בסיכון, באמצעות בריכות חורף, נחלים ועוד. באירופה, ובעיקר בבריטניה, נוקטים כיום גישה מהפכנית להתמודדות עם משבר האקלים: התפראות (rewilding): לוקחים אזורים מיושבים ומחזירים אותם לטבע. כלומר את שטחי החקלאות הופכים ליערות ואת הביצות מציפים מחדש (ראו עוד פרטים באתר היוזמה של rewilding Europe). גם בישראל יש יוזמות נקודתיות של הקמת מערכות טבעיות "יש מאין" בעיר, שהבולטת והמשמעותית בהן היא הקמת עמק הצבאים בירושלים, בשטח חקלאי לשעבר, עם מערכת אגמים ומים המבוססת על נחל רחביה ונחל רקפת.
גם "גגות חיים" ו"גגות כחולים" יכולים לעזור בוויסות מי גשמים ברמת המבנה או המגרש. גג חי מהווה תשתית למערכת צומח טבעית ומקומית בחזית החמישית, וגג כחול הינו גג שמאפשר השהיית מי נגר באמצעות שכבות סופגות הגורמת להשהיית מי הגשמים על הגג ומשם למרזבים להשקיית צמחייה.
תכנון עירוני שמבוסס על תשתיות טבעיות משמעו, בראש ובראשונה, שימור של שטחים טבעיים בעיר להקטנת איי החום העירוני, להגדלת אפשרויות הניקוז, למניעת סחף קרקע ולהגדלת המגוון הביולוגי.
נוטעים ביד אחת, כורתים ביד השנייה
לאור מספר אירועי השריפה שהולכים ועולים, חשוב לפעול לתכנון קו המגע בין היער לעיר באופן מבוקר ולתכנן בהתאם להמלצות אנשי המקצוע בנושא. ולאור לגלי החום הרבים, איך ייתכן שעדיין כמות העצים הבוגרים שנכרתים בעיר גבוהה כל כך? מרבית הכריתות הן עבור פרויקטי תשתית גדולים וכן עבור התחדשות עירונית. לעצים שננטעים במקומם כפיצוי, ייקח שנים לגדל צל משמעותי, ועד אז? אנשים ימותו מחום. בשנת 2015 הוציאה הוועדה המחוזית תל אביב מסמך מדיניות לנטיעות והגנה על עצים במרחב העירוני ולאחרונה פרסמו במשרד החקלאות ומינהל התכנון מדריך ארצי לצל עצים במרחב הבנוי. מדובר במסמכים מנחים שאינן מחייבים ובהתאם, כך נראה, ברוב הערים ממשיכים ב"עסקים כרגיל״ בעוד החום מתגבר מידי שנה.
יוזמה מעניינת בנושא הזה היא של עיריית תל אביב-יפו, במסגרת תכנית היערכות עירונית לשינוי האקלים שכוללת יוזמות לרצפי צל, נטיעות עצים נרחבות, צמצום כריתות וטיפוח "יער עירוני". לצד אלו, חשוב לשים לב שנטיעות מתבצעות בשטחים מופרים ולא משנות שטחים טבעיים ושבמידת האפשר ניטעים עצים מקומיים חסכוניים במים. בנוסף, במרץ 2021 חתמו שבעה ראשי רשויות בשרון על אמנת האקלים עם יעדים שאפתניים.
בקנה מידה רחב, מדובר בצעד ראשון, אולם הוא נעשה בעיריות עשירות בעוד שהנושא צריך להיות על שולחנם של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר בכל עיר. כחלק מסל הכלים לבחינת פתרונות מבוססי טבע יש חשיבות גבוהה להעסקת אקולוגים עירוניים על פי מתווה שיצר לאחרונה משרד הפנים. אקולוגים אלו יוכלו להנחות את הליכי התכנון ולנהל את השטחים הטבעיים בעיר. בישראל כבר פועלים כיום אקולוגים ברשויות כמו ירושלים, תל אביב-יפו, נתניה, חיפה, בגליל המערבי ובערי השרון.
פתרונות מבוססי טבע יובילו להכנסת הטבע לעיר ולמיתון השפעות שינויי האקלים. התועלות הנוספות שלהם הם רבים ומשמעותיים. הטבע בעיר משמש לפעילויות פנאי, נופש ומחקר. הוא משפיע באופן חיובי על הבריאות הפיזית והנפשית של התושבים וממצב את דמותה הייחודית של העיר. הוא מאפשר טיולים קרובים, זמינים ונגישים לתושבי העיר ומהווה גאווה עבורם.
הגיע הזמן למעשים ולא לדיבורים. עבורנו ועבור ילדינו ועבור הדורות הבאים.
כתבות נוספות בסדרת "משבר האקלים: הזווית העירונית":
אקלים מגדרי: נשים בחזית – כתבתה של ד"ר קרני קריגל
בגדים זולים, מחיר כבר – כתבתה של אילנה לייזין
חם יותר, יבש יותר – רעב יותר? – כתבתו של אבינועם אדרי
איך הופכים את העיר מ"אי חום" לנווה מדבר? – כתבתו של עומרי כרמון
משבר האקלים: אנושות על סף קטסטרופה – כתבתו של פרופ' יואב יאיר
על הקשר בין המרחב העירוני למשבר האקלים – דבר העורכות עם השקת הפרויקט
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 27.04.2021
יש מצב שיעניין אתכם
