אני לוקח בד, אריג בהיר, שהוא בעצם אוסף חוטי כותנה משולבים זה בזה בצפיפות, ללא שום חיבור/הדבקה/הלחמה. אני לוקח חוט, שניים, למען הדיוק – אבל לא חייבים, שחור ועוזר לו לטייל בין כל החוטים הבהירים. הלוך וחזור דרך הרווחים הקטנים שבין החוטים. התוצאה הסופית היא אוסף חוטים גדול, משולבים על ידי לכוד בלבד. השחור ביניהם מתאר קו ורישום, עדינותו מהחוט, פשטותו באריגה, אנושיותו בקו הנרעד של מכונת התפירה.
רישום בתפר הוא רישום בו מכונת התפירה היא עט קבוע, החוט השחור הוא הדיו והבד בתפקיד הדף – נתפר, נע ומסתובב בכדי לצור את קו הרישום. הרישום נוצר תוך כדי התפירה, ללא תכנון מוקדם. על פי רוב בקו יחיד המשכי.
הנושא השכיח בין עבודותיי הוא הבית, השכונה והעיר שבה אני חי – תל אביב.
המתח בין השפה העדינה של חוט ורקמה לבין בנייני הבטון ואגרסיביות הרחוב מאוד מוצא חן בעיני. מעבר לכך, המוטיבציה היא לצייר את המצוי בחיי, את מה שאני אוהב בעיר, את מה שאני סולד ממנו, ואת מה שגם וגם. בתהליך הרישום/תפירה מלווה אותי סיפור – מי גר בבית, כמה זמן הוא קיים, מה התווסף לו ואיך, קשרי שכנות או מתח בין בתים ישנים קטנים וחלוציים לביניינים חדשים ונוצצים. איך התחילה העיר ולאן מועדות פניה.
כלבו שלום, רידינג, סוכת מציל, באוהאוס, מזגנים, אדום לבן, חתול, חסן בק, עזריאלי, עמוד חשמל גס ועוד חברים – שחקנים ראשיים ברישומים התפורים שלי.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 03.10.2018
יש מצב שיעניין אתכם
