זה אמנם נראה כמו היסטוריה עתיקה, אבל בראשית דרכה, הקורונה נתפסה כמגפה שפוגעת בעיקר במוקדים עירוניים, ולא בכדי: בשלושת החודשים של התפשטות המגפה, אזורים גדולים וצפופים כמו ניו יורק, מדריד ולונדון זוהו כמוקדי התפרצות עיקריים של המחלה. התמונות הקשות מאותן ערים הציפו שאלות לגבי הקשר בין עירוניות, צפיפות והתפשטות מגפות, ובעיקר: האם הצפיפות תורמת להתפשטות מחלות והאם ערים צפופות מהוות סכנה?
השאלות הללו מהותיות לעתיד הערים, בעיקר בעידן שהולך והופך ליותר עירוני – ויותר צפוף. אחת המטרות המרכזיות של העיר היא להגביר ולאפשר את האינטראקציה בין הפרטים המתגוררים בה. היא עושה זאת באמצעות אספקת תשתית מתאימה כגון הקמת פארקים ציבוריים, מסעדות, בתי קפה וכדומה, ובכך היא מעודדת ומגבירה את הקישוריות החברתית, היוצרת סביבת חיים אינטנסיבית וצפופה ומגע קרוב. האם כל אלו מייצרים סיכון אפידמיולוגי? והאם אנחנו צפויים לגל של הגירה מהעיר לפרבר?
כלי תקשורת רבים ברחבי העולם סיקרו את המחלה והשפעותיה. בארצות הברית מהדורות החדשות הראו כי בערים צפופות יותר התרחשה התפשטות נרחבת יותר של הנגיף, כשהדיווחים הללו לרוב התבססו על מתאם פשוט שבחן את ההתפשטות הרחבה שהתרחשה בניו יורק. מחקרים אחרים הצביעו על גודל הערים כמשתנה מסביר. בעקבות כך, השתרשה התיאוריה כי קיים קשר ישיר בין צפיפות בערים לסכנת הידבקות ומוות ממחלות. מדינת קליפורניה אף החלה בחקיקה לשינוי המדיניות בערים במטרה להקטין את הצפיפות בהן ובכך להיערך למקרים של התפשטות נגיפים בעתיד. אולם, כשחוקרים החלו לבחון יותר לעומק את הסוגיה, התמונה שהתקבלה היתה שונה מזו שהצטיירה במהדורות החדשות.
ריחוק חברתי בערים צפופות
מחקר שנערך על ידי המכון לכלכלת עבודה (IZA) בחן האם קיים קשר בין צפיפות בערים לבין מקרי התפשטות ומוות כתוצאה מנגיף הקורונה. החוקרים התבססו על נתוני הידבקות בקורונה ומקרי מוות, צפיפות אוכלוסין, דמוגרפיה, חיבור חברתי והתאמה התנהגותית של 1,197 מחוזות המייצגים 82% מכלל המחוזות בארצות הברית. המחקר נעזר בנתונים מגוגל, פייסבוק ומפקד אוכלוסין והראה כי צפיפות האוכלוסייה יכולה להשפיע על עיתוי ההתפרצות, כאשר במחוזות צפופים ההתפרצות מוקדמת יותר לעומת מחוזות צפופים פחות. אולם, אך לאחר ההתפרצות הראשונית, לא נמצא קשר חיובי בין התפשטות המגפה לצפיפות בערים. יתרה מכך, במחקר נמצא שככל שהערים צפופות יותר, מנגנון הריחוק החברתי היה אפקטיבי יותר, מה שהשפיע על האופן בו מתפשטת המגפה ועל היכולת של ערים צפופות לשלוט ולהכיל אותה. המחקר מסביר את הממצאים בכך שערים גדולות מקושרות יותר במערכת חברתית-כלכלית המשלבת תנועה של תיירים ואנשי עסקים ולכן יש סיכוי גדול יותר להתפשטות חוצת גבולות שתביא להתפרצות מוקדמת של המגיפה, אולם בשל רמת המשמעת של האוכלוסייה ונקיטת אמצעי זהירות, יש בערים אלו אפשרות להשפיע על התפשטות וחומרת המגפה, ולהיבט זה השפעה גדולה יותר מהשפעת הצפיפות (למחקר המלא ראו כאן).
מחקר נוסף שנערך בנושא מחזק את הממצאים הללו, ומצא שבערים גדולות יתרחשו יותר מקרי הידבקות ומוות כתוצאה מנגיף הקורונה. יחד עם זאת, נמצא כי בערים עם צפיפות גדולה יותר צפויים להיות פחות מקרי הדבקה ומוות כתוצאה מנגיף הקורונה. למעשה, כשמדובר בקורונה, אזורים מטרופוליניים צפופים יותר מסוגלים להכיל טוב יותר את התפשטות הקורונה מאזורים פרוסים.
בהתאם, כמה מחקרים גורסים כי בערים גדולות וצפופות, הרווחה והגישה לשירותים ומתקני רפואה טובות יותר מבערים קטנות – מה שמסביר את הממצאים כי בערים גדולות וצפופות שיעור התמותה נמוך יותר כתוצאה מהמענה הרפואי הניתן. מחקר נוסף שהוביל לתוצאות דומות אף ממליץ להמשיך בפיתוח קומפקטי ולהתנגד להתפשטות עירונית מכיוון שבערים צפופות השירות הרפואי והבריאותי טוב יותר, והמרכיב הזה עולה בחשיבותו על גורם הצפיפות.
צילום: Jakayla Toney
אזורים מטרופוליניים צפופים יותר מסוגלים להכיל טוב יותר את התפשטות הקורונה מאזורים פרוסים.צילום: אמנון דירקטור
לאחר ההתפרצות הראשונית, לא נמצא קשר חיובי בין התפשטות המגפה לצפיפות בערים. יתרה מכך, במחקר נמצא שככל שהערים צפופות יותר, מנגנון הריחוק החברתי היה אפקטיבי יותר, מה שהשפיע על האופן בו מתפשטת המגפה ועל היכולת של ערים צפופות לשלוט ולהכיל אותה
מארצות הברית להודו: התמונה מסתבכת
כל המחקרים שנסקרו לעיל התבססו על נתונים שנאספו בערים ומחוזות בארצות הברית. מחקר שנעשה בהודו בחן גם הוא את השפעת הצפיפות במדינה. בניגוד לתוצאות המחקר של מכוןIZA , המחקר בהודו מצא כי בערי מטרופולין עם צפיפות אוכלוסייה גדולה, קיים שיעור גדול יותר של מקרי הידבקות ומוות כתוצאה מנגיף הקורונה ביחס לערים עם צפיפות נמוכה יותר. החוקרים מנמקים את ההבדלים בתוצאות בפערים בין תנאי המחיה בארצות הברית לתנאי המחיה בהודו. הצפיפות בערים בהודו באה לידי ביטוי ברחובות צרים ועמוסים, שהאנשים שעוברים בהם נוגעים זה בזה, וצפיפות רבה יש גם בתורים לקבלת קצבה. השימוש ברכב הפרטי מועט יותר בהודו ביחס לארצות הברית ומרבית האוכלוסייה מתבססת על התחבורה הציבורית באופן שמגביר את האינטראקציה ומאיץ את התפשטות המחלה. בנוסף, גודל השטח שיש למשפחה בהודו קטן בהרבה מגודל השטח למשפחה אמריקאית ממוצית, ולכן האפשרות לריחוק חברתי אפקטיבי כמעט ולא קיימת בערים בהודו.
מהנתונים שנתקבלו במחקר שנערך בהודו אנו למדים כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי אין קשר בין צפיפות בערים לשיעורי הדבקה ומוות כתוצאה מנגיף הקורונה, ושהשפעתו של גורם הצפיפות משתנה בין ערים, מדינות וחברות – ובין העולם המפותח למדינות מתפתחות.
ומה קורה בישראל? האם ניתן לזהות כאן קשר בין צפיפות להתפשטות המגפה?
מהנתונים שנתקבלו במחקר שנערך בהודו אנו למדים כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי אין קשר בין צפיפות בערים לשיעורי הדבקה ומוות כתוצאה מנגיף הקורונה, ושהשפעתו של גורם הצפיפות משתנה בין ערים, מדינות וחברות – ובין העולם המפותח למדינות מתפתחות
תשתית לריחוק חברתי
מחקר שנעשה בישראל, על ידי יערה צעירי ואלון טל, בחן את הקשר בין הצפיפות למספר מקרי הקורונה שהתרחשו בעיר. המחקר בחן יישובים עם למעלה מ-5,000 תושבים והתבסס על נתונים של משרד הבריאות והלמ"ס. בנוסף למשתנה הצפיפות, נבחנו משתנים נוספים כגון דירוג חברתי כלכלי וסוג היישוב (חרדי, יהודי, מעורב וערבי). הממצאים הראו כי קיים קשר חיובי בין צפיפות לתחלואה בקורונה: ככל שהצפיפות עולה, כך עולים סיכויי התחלואה ביישוב. כמו כן, נמצא קשר שלילי עם הדירוג הכלכלי-חברתי של הישוב: ככל שהדירוג גבוה יותר, כך קטנים סיכויי התחלואה. לצד זאת, נמצא כי בערים חרדיות שיעור הנדבקים היה גבוה באופן מובהק מבערים אחרות ועלתה הסברה כי מעבר לצפיפות, קיימים גורמים נוספים הנוגעים לאורח החיים ומשפיעים על התפשטות הקורונה. לבסוף, המחקר מעלה את השאלה אם גורם הצפיפות משפיע על ההידבקות בקורונה, כיצד יתכן שבמדינות צפופות יותר כגון מלטה או טאיוואן אחוז הנדבקים בינתיים אינו גבוה. שאלה זו מחזקת את הטענה כי צפיפות לבדה אינה גורם המשפיע על קצב ההידבקות וכי ההשפעה שלה משתנה בין מדינות ואוכלוסיות שונות.
מסמך נוסף, בהובלת אסף צחור-שי וניצה קסיר, בחן את הקשר בין צפיפות אוכלוסין למקרי הידבקות, תוך פילוח היישובים לשלוש קטגוריות לפי גודל האוכלוסייה: 5-20 אלף, 20-100 אלף ומעל 100,000 תושבים. בדומה לממצאי המחקר הקודם, גם פה נמצא קשר בין צפיפות גבוהה למקרי הידבקות בקורונה. בנוסף נראה כי הצפיפות הגבוהה בערים החרדיות בולטת ביישובים המונים למעלה מ-50,000 תושבים. כמו כן, ביישובים אלה שיעור המאומתים היה גבוה מהמצופה בהתאם לצפיפות היישוב. הסיבות לכך הן אורח החיים של הקהילה החרדית הכולל בתוכו מפגשים בתדירות גבוהה במוסדות הדת והחינוך והעובדה כי הצפיפות הן בתוך הדירות והן בתוך המרחבים העירוניים הינה גדולה יותר ולא מאפשרת בידוד שימנע את התפשטות המגפה.
ממצאי המחקרים שנעשו בהודו ובישראל מנוגדים לממצאי המחקר שנערך במכון IZA על מדינות ארצות הברית. מתוכם עולה כי הצפיפות היא גורם משמעותי, אך לא גורם יחיד בקביעת שיעור הנדבקים. התמונה היא הרבה יותר מורכבת.
אמנם, בערים צפופות, הסיכוי לקיום אינטראקציה גבוה יותר, ויש בכך להאיץ את הפצת המחלה. יחד עם זאת, ¬ אם התושבים נשמעים להנחיות ושומרים על ריחוק חברתי נכון, העיר הצפופה מסוגלת להכיל טוב יותר את השפעות המחלה, מכיוון שהיא יכולה לספק שירותי רפואה ברמה גבוהה ובפריסה רחבה יותר מאשר בערים קטנות. לכן, כדאי להמשיך ולתכנן ערים צפופות תוך תשומת לב לרמת השירותים הניתנים בעיר וליכולת שלה להכיל אותם באופן הולם. לצד זאת, יש לנהל מדיניות שונה בערים בהן נראה כי ההישמעות להנחיות והריחוק החברתי אינם מתקיימים.
כאשר מדובר בערים החרדיות בהן הריחוק החברתי כמעט ולא מתאפשר, יש להתייחס למרכיבים באורח החיים המקשים על ריחוק חברתי ולתת להם מענה, למשל בניית רחבה מקורה חיצונית בבתי כנסת, שתאפשר התכנסות באוויר הפתוח.
במילים אחרות, חשוב להמשיך ולפתח ערים צפופות וקומפקטיות המסוגלות לתת מענה הולם לתושביהן בימי שגרה וגם במקרים של התפשטות מגיפה, אך לא די בכך: יש להתייחס למאפיינים הייחודים ולאורח החיים של קבוצות שונות ולהתאים את התכנון, כך שיישמר האיזון בין חיים חברתיים ועירוניים לבין שמירה על בריאות הציבור.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 05.08.2021