למבקרים במתחם הולצמרקט בפעם הראשונה, המקום מזכיר מעט עיירת חוף אקזוטית בתאילנד ולא רחוב עירוני במרכז ברלין. המקום, על חופי נהר השפרה, נראה מאולתר ומשרה אווירה המזמינה להישאר, להבין את רוח המקום ולהרגיש חלק מחזון קהילתי. היום המתחם עומד בשלבי ביצוע הקמת כפר קואופרטיבי אשר לנו, הישראלים, עשוי להזכיר גרסה עירונית וצבעונית לקיבוץ. הכפר יאפשר ליוצרים וקבוצות תרבות לשכור חללים, אותם הם יקימו כרצונם ובהתאם ליכולתם תוך תרומה לפעילות במקום.
רק לפני חמש שנים היה קשה לדמיין את המקום הזה כך. המתחם היה מוקד לפעילות שוליים ספונטנית של יוצרים ופעילים חברתיים, שהפיחו חיים במתחם שכלל בעבר תעשיית עץ ושננטש זה מכבר. היוצרים פעלו במקום ללא תשתיות מסודרות ועם הזמן התחילו להימשך לאזור גם צעירים ותיירים (בעיקר סביב מסיבות טכנו ייחודיות) והתעורר דיון ציבורי סוער באשר לעתידו.
כפי שקורה בערים מרכזיות בעולם המערבי, גם כאן הפעילות היצירתית בישרה את הפוטנציאל הנדל"ני הקיים באזור. בהתאם, גם עיריית ברלין גילתה את המקום במסגרת ניסיונותיה לצמצום הגרעון העירוני בהמשך לאיחוד שני חלקי העיר. הקרקע עברה לבעלות העירייה ויצאה למכרז פומבי.
האיום, שבתחילה נראה כגזרת גורל, הפך מהר מאוד הפך לאתגר ולהזדמנות בקרב הפעילים. האמנים שפעלו במקום הקימו קואופרטיב אליו הצטרפו מאות פעילים תוך רכישת מניות לפי יכולתם. על מנת לעמוד בתחרות המכרז, הם פנו לקרן חיצונית שתסייע להשלים את הסכום הדרוש תוך הסכם שמאפשר לפעילות במקום להימשך מאה שנים. בד בבד הם התחייבו להקים באופן עצמאי את התשתיות, מה שהפחית משמעותית את עלויות העבודה בתכנית העסקית. במקביל הופעל לחץ ציבורי לשינוי הייעוד התכנוני לתרבות ומסחר כדי לאפשר את הפעילות שהתקיימה עד כה, תוך הקצאה מינימאלית של שטחים סחירים על מנת לממן את הפעילות במקום.
מתחם הולצמרקט עומד היום בשלבי ביצוע ומהווה מקור גאווה לקהילה הפועלת במקום על הצלחתה לבנות מודל שיאפשר את המשך הפעילות והקצאה של חללי ויצירה במחיר סמלי. המתחם גם מהווה דוגמה לשימוש זמני שהתקבע, לאחר שזכה להתעלמות של רשויות במשך שנים. השימוש הזמני, במילים אחרות, סייע להחליט מה יהיה השימוש הקבוע במקום.
ככלי תכנוני, השימוש הזמני מאפשר לרשויות וליזמים לבחון את השימוש הנכון לאותה סביבה או קהילה. צורך זה התחדד לאחר המשבר הכלכלי העולמי שהביא למיתון ולביטול של "מגה פרוייקטים". הכנסת שימושים זמניים באותם מקומות מאפשר לדחות את ההשקעה, שלא ברור עד כמה היא מתאימה ונכונה לאזור.
שימוש זמני ככלי תכנוני
על אף שמדובר בפעילות ייחודית, לא מדובר בתופעה יוצאת דופן. שימושים זמניים לצרכים חברתיים ותרבותיים הפכו זה מכבר לכלי תכנוני המאפשר פיתוח התואם את צרכי המקום וסביבתו, במעורבות של הרשות או בלעדיה.
בלונדון השימוש הזמני הפך לכלי משמעותי בהתחדשות של שכונות ובפיתוח אסטרטגיה תכנונית של הרשות. בשכונת הקני וויק (Hackney Wick) במזרח העיר, עיריית לונדון הקצתה חללים שהיו בבעלות ציבורית לאמנים ולגלריות, בשימוש זמני, במטרה לעודד את הפעילות התרבותית בשכונת המהגרים שעד לפני כמה שנים היתה מנוכרת וזרה לתושבי לונדון. מעבר לזה, העירייה סייעה לפיתוח הפרויקט Meanwhilespaces, שמנהל מאגר חללים ריקים ומסייע בהשמשתם הזמנית, בסיוע לשכות העירייה ברבעים השונים.
ככלי תכנוני, השימוש הזמני מאפשר לרשויות וליזמים לבחון את השימוש הנכון לאותה סביבה או קהילה. צורך זה התחדד לאחר המשבר הכלכלי העולמי שהביא למיתון ולביטול של "מגה פרוייקטים". הכנסת שימושים זמניים באותם מקומות מאפשר לדחות את ההשקעה, שלא ברור עד כמה היא מתאימה ונכונה לאזור.
בפיתוח המזח הצפוני באמסטרדם, לדוגמה, העירייה הבינה מבעוד מועד שעדיף להניח בצד את התכניות הגדולות לפרוייקטים של תעסוקה ומסחר ולבחון את הייעוד הנכון למקום באמצעות שימושים זמניים. המזח, שזה מכבר התרוקן ולא היה בו עוד צורך לייעודו המקורי, קיבל תשומת לב בפעולות פשוטות שסייעו לעורר פעילות, בין השאר על ידי מעבורת המאפשרת נגישות פשוטה של אנשים למקום.
בדומה להוצלמרקט, במרבית המקרים השימושים נוצרו מפעילות ספונטאנית שהתגבשה במקום, פעילות שלעיתים מוסדה בהמשך על ידי הרשויות או רק סייעה לקביעת השימוש העתידי של המקום. באותם מקרים סוגיית השימוש הזמני אפשרה את האקספרימנטליות של הפעילות, שלא היתה תחומה בהגדרה תכנונית אחת, ואפשרה את קיומן של כל מיני קבוצות שוליים וקהילות מודרות שלא תמיד מצאו מקום או ביטוי בתכנון הממוסד. כלי זה נהיה פופולארי עם הביקושים הגוברים לחללי יצירה במרכזי העיר ובשוליה בד בבד עם היכולת של יוצרים אלו להסתגל לחללים שאינם משופצים ולעיתים נעדרי תשתית מסודרת.
מבנים "שקופים"
גם בעליו של בית הדפוס הלאומי BIGZ בבלגרד, שתעשייתו התכווצה, הבין את הפוטנציאל הטמון במקום כאשר איפשר למוסיקאים ולקבוצות מחול ותיאטרון להתמקם במקום בשכירות זולה. הבניין העצום הממוקם בשולי העיר משך אליו יוצרים ומוסיקאים שחיפשו חלל זול שיאפשר להם לקיים פעילות מגוונת שלעיתים גם עלולה להוות מטרד. המבנה הפך למוקד תיירות ותרבות שוליים פופולארי והביא לפיתוח זיקה מחודשת כלפיו בקרב הציבור, מה שהביא להכרה בערכו ולהכרזתו כאתר מורשת תרבות עולמית ע"י אונסק"ו.
ואמנם, חלק גדול מהמתחמים שהפכו למרכזי תרבות ויצירה הינם היסטוריים או כאלו שיועדו לשימור. הדבר נובע ממגוון נסיבות. חלקן קשורות לקושי לפתח את המתחם בשל מגבלות שימור אבל גם לצורך של הקהילה להחזיר לעצמה את הזיקה למקום שהיה בעבר קשור לסביבתו (בין אם כמפעל שסיפק תעסוקה לפועלי האזור או כמוסד ציבור). לעיתים הפעילות הזמנית של אותה קהילה חשפה את ערכם הפיזי והחברתי של מתחמי ומבני תעשיה שהיו "שקופים" לציבור או למוסדות התכנון קודם לכן, כפי שקרה בבית חרושת BIGZ בבלגרד.
במקומות המיועדים לציבור העומדים בפני תכנון או פיתוח, השימוש הזמני בהם לצרכים יצירתיים יכול לסייע מאוד בפיתוח הזיקה ובגיבוש זהות מחודשת למקום תוך סיוע בקביעת השימושים הנכונים למקום.
הדוגמה של אקסרוטפרינט ExRotaprint מאגדת בתוכה את כל היתרונות של השימוש הזמני ככלי תכנוני ואף תרמה ליצירת שינוי במדיניות של עיריית ברלין לגבי הקצאת נכסים שבבעלותה. המקום שימש בעבק כמתחם תעשייתי לייצור מדפסות קטנות והועבר לידי העירייה לאחר איחוד העיר. במקום פעלו משרדי אדריכלים והחלה פעילות קהילתית מוגבלת. דווקא פרסום המכרז למכירת הקרקע ומכירת חלק ממנו לצורך הקמת סופרמרקט עוררו בקרב השוכרים הקיימים רצון לרכוש את האתר בכדי לשמר את המקום ולהסב אותו לפעילות קהילתית. מאחר שהאזור היה מאוכלס במהגרים מתורכיה, היה רצון לייצר מקום לקהילה, והיה חשש שהשכונה תאבד מאופייה ותסבול מתופעות הדרה וג'נטריפיקציה שמאפיינות מרכזי ערים.
קבוצת השוכרים התארגנה והצליחה יחד עם פעילות של חברי מועצה מקומיים לרכוש את האתר באמצעות קרן שוויצרית שחכרה את המקום לשנים רבות. על אף שהפעילות היתה בשוק תחרותי, מכירה של קרקע ציבורית לא הביאה למכירה של מציע ספקולטיבי אלא לקהילה העושה שימוש באתר ומפתחת אותו לצרכיה. מכירה זו שירתה את המטרה של הקצאת משרדים במחיר סביר והגנה על האתר מפיתוח שאינו מתאים למקום.
בעקבות מקרה זה והלחץ הציבורי שנוצר, מדיניות מכירת הנכסים העירוניים שונתה מעקרון "המרבה במחיר" לעקרון "הפרויקט הטוב ביותר". השימוש הזמני במקום לאחר התרוקנות השימוש המקורי (בית מלאכה לייצור מדפסות), הוא זה שהביא בעצם לקביעת השימוש הקבוע. ללא השימוש הזמני, סביר שהיתה זו עוד קרקע שנמכרת ליזם להקמת פרוייקט מגורים גדול בשכונה.
שימוש זמני, המקרה הישראלי
גם בישראל, רשויות מתחילות להכיר בתרומת התופעה לעיר ומעודדות אותה, עדיין באמצעים הרגולטיביים הקיימים. שימוש במקלטים ציבוריים לצרכי אמנות או הקצאת חללי בניין העירייה לשימושים חברתיים או תרבותיים מהוות דוגמאות לשימוש זמני במתקנים בבעלות העירייה. בנכסים שאינם בבעלות עירייה, ונמצאים בשלבי ביניים תכנוניים של הריסה או בניה, ניתן לעודד שימוש זמני בעידוד העירייה, על ידי פרסום, מעורבות בהקצאת המקום ליוצרים ומתן פטור או הנחה מארנונה לתקופת השימוש הזמני. כך, בעל נכס שלא נמצא בשימוש, ואמנים או קבוצות יוצרים ללא מקום קבוע, יכולים להיפגש בחסות רשות עירונית שמאפשרת לשמור על הוגנות ותוכן ולתרום לתרבות היצירה בעיר.
דוגמה לפרויקט "שימוש זמני" שהתאפשר רק לאחרונה בשיתוף פעולה של יזם פרטי ועיריית תל אביב הוא "גבירול" – מרכז לתרבות ואמנות שפועל במרכזייה המיתולוגית של בזק ברחוב אבן גבירול. המתחם עומד לשמש כמתחם מגורים של חברת BIT אך הוקצה על ידי הבעלים לעיריית תל אביב-יפו על מנת לאפשר חללי יצירה לאמנות ותרבות שאינה ממסדית. המקום כולל ארבעה חללי תצוגה ומאכלס כ-70 אמנים ויוצרים מתחומי יצירה שונים, כולל אמנות פלסטית, תיאטרון, פרפורמנס, מוזיקה, ספרות, מחול , אנימציה, איור, עיצוב ועוד. המרכז יפעל כשנה, עד אשר תחל הריסת הבניין ובנייתו של פרויקט המגורים הקבוע "אנטוקולסקי-שטרוק".
אולם, בינתיים "גבירול" מהווה דוגמה יוצאת דופן. כדי לקדם את הכלי של שימוש זמני יש בראש ובראשונה להסדיר את הרגולציה ולייצר תנאים נוחים יותר לקידום הפעילות הזמנית. לצורך איתור חללים פנויים בעיר ניתן לעלות מודעות לנושא בקרב משקיעים ויזמים ואף ללכת צעד נוסף קדימה ולפתח מאגר מתעדכן של חללי מלאכה ותעשייה. לצורך עידוד הפעילות הזמנית, ניתן להקצות רפרנטים ייעודיים לנושא במסגרת הפעילות של רובעים ושכונות, הסדרה ושקיפות של הביורוקרטיה כלפי אותם דיירים מיועדים וכן קביעת קריטריונים שיאפשרו תמיכה בפעילויות שונות המוגדרות כשימוש זמני.
כתבה זו מבוססת בין השאר על סיור שיזמו עיריית תל אביב, משרד החוץ הגרמני וקרן היינריך בל בברלין. סיור זה עסק באסטרטגיות לפיתוח ושימור עירוני ובכלל זה במתחמים בהם השימושים הזמניים היוו אמצעי לתכנון ושימור שצמחו מהשטח.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 31.03.2015
יש מצב שיעניין אתכם
