לתפוס את הרגע שלפני

מבנים לשימור זוכים לתהילתם לרוב לאחר שיפוץ מאסיבי ושחזור מצבם המקורי. אבל, יש מי שרואה את היופי דווקא בחותמי הזמן והיום יום שנצרבו במבנים אלו. סדרת רישומי עיפרון לוכדת את היומיומי והפרוזאי, רגע לפני שהם נעלמים לטובת הדימוי הרומנטי המשוחזר

אורלי אבן

גלריה אורלי אבן

בעשור האחרון אני רושמת רישומי עיפרון של חזיתות מבנים היסטוריים בתל אביב ויפו, ומתעדת אותם טרם שימורם. רישומי הבניינים החלו במקור מתיקי תיעוד לבניינים (הנערכים כחלק מדרישות הרשות המקומית עבור בניינים המיועדים לשימור), בהם באופן מסורתי הוצגו רישומי אדריכלות של חזיתות המבנים במצבן המקורי המשוחזר. כלומר, הרישומים נועדו להציג את חזית הבניין על שלל מרכיביה האדריכליים כפי שהיו בעת בנייתו. לעומת זאת, הרישומים שלי מתעדים את הבניין דווקא ברגע שלפני שחזורו, ומציגים את כל חותמי הזמן וחיי היום-יום שהוטבעו בו, כרגע היסטורי לא פחות משמעותי במחזור חייו של המבנה.

החזיתות שרשמתי מתארות מבנים מתקופות וסגנונות אדריכליים שונים בתולדות העיר, חלקם מבנים ערביים מן התקופה העות'מאנית וחלקם בניינים בסגנון הבינלאומי של העיר הלבנה: החל מקיר התמך הדרומי של מסילת הרכבת העות'מנית והבניינים המשומרים של מתחם "נחושתן" בפאתי נווה צדק, דרך בית הבאר של משפחת אלעזה שנמצא על דרך בן צבי, המשך בבית האבן הקטן ברחוב חברת ש"ס בנווה צדק ההיסטורית, וכלה בבניינים בסגנון הבינלאומי של רחוב מנדלסון. כל אלה הם דימויים מתוך המרחב העירוני שלנו שלרוב נקלטים בהיסח הדעת, ורישומם מאפשר את השהיית המבט.

התיאור "האובייקטיבי" של החזיתות מפקיע את האדריכלות מהקונטקסט העירוני שלה, ומציב אותה כצפה בזמן ובמרחב הלבן של דף הנייר. כל מזגן, שלט, גדר מאולתרת או יריעת בד מתנוססת מקבלים טיפול שווה ערך לחלון, כרכוב או מרפסת, ובמידה מסוימת הופכים לחלק בלתי נפרד מהארכיטקטורה ומהסגנון האדריכלי (ומהו ה-מסמן של המרפסת התל אביבית אם לא תריס הפלסטיק?). באופן זה, מופנה זרקור דווקא אל האובייקט היום-יומי, שלפתע מועלה לדרגת הנשגב אך ורק מעצם תיעודו.

הפניית הזרקור מועצמת אף יותר כאשר חזית הבניין צפה על רקע שחור. ברישום זה בחרתי לתעד חזית בניין באוהאוס מטיפוס המכונה "חזית תפאורה" ולהציגה כחזית בלבד, ללא רמז לבניין ממשי הניצב מאחוריה וכשמחלונותיה ניבט רק הרקע השחור. החזית המוארת על הרקע הכהה שואבת השראה מרישומיהם הפנטסטיים של אדריכלי המאה ה-18 לדו ובולה, ואולי יש בכוחה להוסיף איזשהו נופך סוריאליסטי לתפאורה העירונית שאנו מורגלים בה כל כך.