בשנת 2019 פארק הגשר…יהיה הפארק העילי הראשון של מחוז קולומביה, שיחבר בין [שכונת] אנקטוסטיה ההיסטורית ל[שכונת] גבעת הקפיטול, המופרדות גיאוגרפית על ידי נהר האנאקוסטיה… במטרה ליצור מרחב ציבורי חדש וחדשני לבילוי, אמנות וחינוך סביבתי (התכנית לפיתוח הוגן, עמוד 19)
מזה ארבע שנים מקודם בוושינגטון, בירת ארצות הברית, פארק חדש שמושך אליו תשומת לב רבה מצד התקשורת המקומית והלאומית. בדומה להיי ליין המפורסם בניו-יורק, הפארק מתוכנן כפארק עילי שייבנה על בסיס גשר ישן, וכמו פרויקטים אחרים, הוא מעורר חשש לג'נטריפיקציה ולדחיקת תושבים בשכונות העניות והמוזנחות ביותר של וושינגטון. אולם בעקבות לקחים שנלמדו מההיי ליין – בין היתר, שפארק עירוני יכול להוות זרז לפיתוח חסר תקדים אפילו אם צמח כיוזמה קהילתית – קידום פארק הגשר מלווה במאמצים רבים לפיתוח שוויוני ולהכללת התושבים המקומיים בתכנון. האם מודל פיתוח הפארק יהפוך למודל מקובל, ואילו לקחים תכנוניים ניתן כבר ללמוד על הוגנות וצדק חברתי, למרות שהפארק טרם נבנה? עבודת הדוקטורט שלי מתמקדת בפרויקט זה, אחד משלושה מקרי מבחן שאני חוקרת בנסיון לגלות האם צדק חברתי, פיתוח ותכנון יכולים ללכת יד ביד או שמדובר בניסוי שנידון לכישלון. בכתבה זו אחלוק רשמים ראשוניים אודות הפרויקט.
רקע: נהר מזוהם ופגישה מקרית
תחילתו של פרויקט "פארק הגשר", כפי שאקרא לו כאן בקיצור, נעוצה בשיפוץ כביש מהיר ישן שחצה את נהר האנאקוסטיה בוושינגטון. רבים אינם מכירים את הנהר, אחיו הקטן והמוזנח של נהר הפוטומק המפורסם. הסיבה לאלמוניות שלו אינה מקרית: נהר האנאקוסטיה משמש כגבול פיזי וסימבולי בין וושינגטון העשירה והלבנה לוושינגטון השחורה והענייה, הוא זורם בסמוך לשכונות השוליות ביותר בעיר וקרקעיתו ומימיו זוהמו באופן חמור. כשראש העיר המיתולוגי, אנת'וני וויליאמס, נבחר בתחילת שנות האלפיים, וכחלק ממאמציו לשיקום העיר ממשבר כלכלי ומנהיגותי עמוק, הוא פעל נמרצות לשיפור מצב נהר האנאקוסטיה. לצד השקעה ניכרת בשיקום המערכת האקולוגית של הנהר ובפיתוח שכונות חדשות סביבו, חודשו תשתיות באזור, ובכללן הגשר של רחוב מספר 11 שיועד להריסה ובנייה מחדש. ראש תחום התכנון של המחוז באותו זמן, הרייט טרגונינג, סברה שחבל יהיה שלא לנצל את תשתיות הגשר הקיים (הכביש המהיר לשעבר) ולפתח על בסיסן פארק עירוני חוצה נהר, שיחבר בין מערב למזרח העיר ויהווה מוקד עניין ומתחם פנאי לתושבים. פגישה מקרית עם סקוט קראץ, שבזמנו ניהל את מוזיאון הבנייה בעיר וכיום משמש כמנכ"ל הפרויקט, הובילה לשותפות בין השניים, שבחנה את היתכנות הרעיון השאפתני. אמנם הגשר עצמו נהרס בינתיים, אבל בסיסיו עדיין עומדים, כך שמבחינה הנדסית הפרויקט בר ביצוע.
מאז, מים זרמו בנהר האנאקוסטיה והשותפות התפתחה לממדים מרשימים. משנת 2013, פרויקט פארק הגשר מנוהל באופן רשמי כחלק מעמותה שפועלת ממזרח לנהר בתחומי התרבות, האמנות וההעצמה הקהילתית. עיריית וושינגטון היא שותפה לפרויקט והתחייבה לתרום כעשרה מיליון מתוך כ-45 מליון הדרושים לבניית הגשר, אולם עיקר גיוס הכספים, השותפות עם הקהילה וניהול הפרויקט נעשה על ידי העמותה. משנת 2013, מנכ"ל הפארק והצוות שלו, שמונה כיום ארבעה אנשים, מקדמים את בניית הפארק שאמור להיפתח ב-2019, בתנאי שהמימון יושג. בשנת 2014 צוות הגשר ערך תחרות עיצוב לפארק העתידי בשיתוף תושבים, ששימשו כחלק מוועדת השיפוט ואף ליוו את המשרדים המתחרים לאורך התהליך. העיצוב המנצח כולל שטח פתוח, דוכנים קטנים, מרכז לחינוך סביבתי, קיר טיפוס, ועוד.
המעצב הספרדי אלפרדו הברלי (Alfredo Haeberli) עיצב סדרה של ספסלי רחוב שמאפשרים, מעבר לישיבה, גם אפשרויות שונות לעבודה, ללמידה ולאכילה על הספסל עצמו. אחד הספסלים נקרא המשורר, והוא מיועד לאנשים שמחפשים מקום לכתוב או לעבוד במרחב הציבורי באופן ספונטני.
בראיון עם המנכ"ל, הוא מספר שמתחילת התהליך היה ברור לו שהפיתוח צריך להתקיים באופן הוגן ולהיטיב עם תושבי האזור, שסבלו מהזנחה מתמשכת. לדבריו:
הלכנו לקהילה וביקשנו מהקהילה, למעשה, רשות: "האם הקהילות רוצות בפרויקט הזה?"… זה היה חשוב באופן קריטי, אני חושב, במיוחד בקהילות ממזרח לנהר, היכן שיש מחסור עצום באמון. מפני שתכנון לרוב קורה לקהילה הזו ולא באמת עם הקהילה הזו, ואני חושב שאם יש מעורבות של הקהילה זה לרוב בסופו של התהליך: "הי, יש לנו פרויקט נהדר, אתם רוצים אותו"? וזה ממש לא הוגן, אז אני חושב שללכת לקהילה ולבקש את רשותה זה חשוב באופן משמעותי (ראיון, ספטמבר 2016, תרגום חופשי).
כשהמנכ"ל מדבר על תהליך בקשת הרשות מהקהילה, הוא מתכוון לכמאתיים פגישות עם תושבים, ארגונים, כנסיות ואחרים שהוא קיים באופן התנדבותי לחלוטין בשנים 2011-2013, לפני מינויו למנכ"ל באופן רשמי, כשהרעיון לגשר היה עדיין בגדר מחשבה. כצפוי, תחילת הפרויקט לוותה בספקות ניכרים ורבים טענו שהשקעה של כ-45 מליון דולר בפארק היא לא רק לא ישימה אלא אף לא רצויה באזור שמשווע למשאבים בתחומי הדיור, התשתיות, התעסוקה ועוד. הגשר עורר התנגדות לא רק בגלל ההשקעה הכספית הגדולה, שכביכול באה על חשבון תחומים אחרים, אלא גם על רקע החשש שהפארק החדש והנוצץ יגרום לעלייה במחירי הנדל"ן ולפיכך יביא לדחיקת תושבים שחורים מאחד האזורים הבודדים בוושינגטון שעדיין נחשב לבר השגה, על אף שגם בו המחירים מתייקרים כמו בעיר כולה. מנהלי הפרויקט מודעים לביקורת, ופועלים כדי לצמצם את ההשפעות השליליות הצפויות.
כך, בעוד שלגשר עדיין קיימים מתנגדים, ניכר שהעבודה הקהילתית המאומצת שהמנכ"ל הוביל בשנתיים האחרונות נושאת פירות. בעוד שפרויקטים רבים מתהדרים בנוצות של שיתוף ציבור, ספק אם הם משקיעים משאבים בסדר גודל דומה. גולת הכותרת של הפרויקט היא "התכנית לפיתוח הוגן", המפרט, את התחייבויות הפארק לתכנון הוגן בשלושה תחומים עיקריים: דיור בר השגה, עסקים קטנים והעסקה הוגנת. כך למשל צוות הפארק הקים "מועדון לרכישת בתים" בשיתוף ארגון המתמחה בדיור בר השגה. במסגרתו, הם מסייעים לתושבים לקנות בתים כדי להבטיח את הישארותם באזור (אזור האנקטוסטיה מתאפיין בשיעור שכירות גבוה), ובנוסף התחייב הצוות להעדיף תושבים מקומיים בהעסקה לצורך הקמת הפרויקט, ובמתן תשלום הוגן וזכויות סוציאליות מלאות. המסמך פורסם לאחר תהליך עבודה של שנה, שנעשה בשיתוף ארגון מקומי אחר, ובמהלכו נערכו מפגשים רבים עם נציגי ארגונים, ממשל, תושבים ומוסדות מחקר ומדיניות. הארגון השותף התרשם כל כך מהפוטנציאל החיובי של הגשר לתרום לאזור, שלפני כמה חודשים הודיע על תרומה של חמישים מליון דולר לשכונות העניות הגובלות בפארק, שתינתן באמצעות פרויקטים קהילתיים שונים, ללא קשר לאם הפארק ייבנה בסוף או לא.
בינתיים, העבודה הקהילתית נמשכת במקביל לגיוס הכספים וצוות הפארק נחוש בדעתו להבטיח הישגים עבור התושבים עוד בטרם נבנה הפארק, זאת על מנת לבסס את אמון התושבים בפרויקט ולהראות שהם מחוייבים לאזור ולתושביו לטווח הרחוק. צוות הפארק מקיים אירועים קהילתיים על בסיס חודשי, מפיק את פסטיבל נהר האנאקוסטיה זו השנה השלישית, משתף פעולה עם בתי ספר מקומיים בתחום האמנות והתרבות, מתחזק פרויקט של חקלאות עירונית עם כנסיות מקומיות, ועוד היד נטויה. בחודש ספטמבר האחרון נכחתי באחת הפעילויות שהם ארגנו: צעדת עששיות, שמקור ההשראה שלה הוא העששיות שהתושבים המקומיים השתמשו בהן כמקור תאורה כשהקימו את השכונה במאה התשע עשרה, לאחר שעות העבודה במפעלים הצבאיים באזור. הצעדה לוותה בסדנאות להכנת עששיות (בין חומרי הקישוט היו מדבקות של מנהיגים שחורים בולטים), וארגונים ובתי ספר מקומיים השתתפו בנגינה, בריקודים, בטקסים ובהובלת התהלוכה. במהלכה חצינו את גשר מספר 11 הקיים, סמוך לאתר העתידי של הפארק, וסיימנו את האירוע במרכז קהילתי בשכונת אנאקוסטיה, שם התקיימה מסיבה והפעלות לילדים.
"אל תעשו את זה נחמד מדי"
נכון להיום, הפארק טרם נבנה אבל ההשפעות בשטח כבר ניכרות. מצד אחד, צוות הפארק ממנף את ההזדמנות לחיזוק הקהילות המקומיות והפארק משמש פלטפורמה שחורגת הרבה מעבר לרעיון המקורי. מאידך, פעילים מדווחים שהגשר העתידי כבר מככב בפרסומי נדל"ן כאות לכך שהאזור בשל להשקעה ומזהירים מג'נטריפיקציה. עובדת קהילתית בארגון שמפתח דיור בר השגה ללא כוונת רווח, השותף לפרויקט, אמרה בראיון עמה שהיא סבורה שעל אף שנעשים מאמצים רבים למנוע ג'נטריפיקציה ודחיקת תושבים במסגרת פארק הגשר, היא לא חושבת שניתן יהיה למגר תופעות אלה. עם זאת, היא ציינה שהשינויים בשוק הנדל"ן מתרחשים לא רק בגלל הפארק, ושההתארגנות שנוצרה בעקבותיו, זמן רב לפני שהפארק נבנה בפועל, נותנת לתושבים ולארגונים כוח להתמודד עם אתגרים עתידיים. מנכ"ל הפרויקט התייחס אף הוא לאתגרים אלה בראיון איתו:
פארק הגשר הפך להרבה יותר מסתם פארק. . . את בטח יודעת שיש תנועה גדולה שנקראת "ירוק מספיק", שאומרת – ואלו המילים שלהם, לא שלי – שאי אפשר שלשכונות מצוקה יהיו דברים יפים. כלומר, "אל תעשו את זה נחמד מדי", ואני מבין מאיפה הם מגיעים, אבל אני דוחה את הטענה הזאת לחלוטין…איך אתה אומר לתושבים של אנקטוסטיה שהם לא ראויים לאותה איכות כמו תושבי ג'ורג'טאון? [שכונה עשירה בוושינגטון]. זה להתמקד בדבר הלא נכון. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתמקד באסטרטגיות של דיור, פיתוח עסקי ועסקים קטנים, ולהבטיח שהפארק יועיל לתושבים המקומיים. אם [הפארק] יעבוד עבור תייר משיקגו אבל לא לתושב מקומי, לא עשינו עבודה טובה בבניית התכנית לפיתוח הוגן (ראיון, ספטמבר 2016).
יעבור עוד זמן בטרם ניתן יהיה לשפוט את תוצאותיה של התכנית והשלכותיו של פארק הגשר לטווח הרחוק. בינתיים ניתן להתרשם שההשקעה של מנהלי הפארק בבניית קשרי אמון עם הקהילה באמת יוצאת דופן בכנותה ובהיקפה: לאחרונה החלה עבודה על יצירת community land trust, שהיא צורת בעלות משותפת על קרקע ללא מטרות רווח, ככלי נוסף למניעת ג'נטריפיקציה. לסיכומו של דבר, למרות ששיתוף ציבור איננו מושג חדש וישנן דוגמאות מוצלחות של עירוב הקהילה בתכנון, פארק הגשר בכל זאת מציג מודל בעל השראה לפרויקטים דומים בעולם. בעוד שמוקדם מדי להעריך האם המטרה של מניעת ג'נטריפיקציה והדרת תושבים אכן תושג, מובילי הפארק מציעים סל כלים תכנוני מגוון לפיתוח שוויוני, מפתחים מדדי הערכה ומנטרים את התקדמותם: זאת במטרה להוות מודל שיאומץ על ידי ערים אחרות בעתיד, ולהוכיח שפיתוח יכול ללכת יד ביד עם הוגנות חברתית. ובינתיים, לכל מי שמזדמן לוושינגטון בעתיד הקרוב, מומלץ לבקר באזור האנאקוסטיה: באתר הפארק ניתן למצוא מידע עדכני על פעילויות ואירועים באזור, כולל סיורים חודשיים.
https://www.youtube.com/watch?v=oIH3tI8EpFE
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 29.03.2017
יש מצב שיעניין אתכם
