אוגנדה תמיד תהיה עבורנו אחת משתי אפשרויות: מבצע חילוץ, תמונה של אידי אמין ונתניהו אחר – או "האופציה השנייה", אותה אפשרות שהועלתה אך לא נבחרה להקמת מדינת היהודים. יחד עם יצר הסקרנות לגבי מדינה במרכז אפריקה שהיתה יכולה להיות לנו בית, עולות לראש מחשבות על "מה היה יכול להיות אילו?". מסע מצולם
קמפלה, בירת המדינה, הינה מרכז עירוני שוקק חיים וצפוף; שילוב בין מודרניות מערבית ועושר לבין שכונות עוני, "סלאמס", ללא תשתיות בסיסיות; עיר מלאה גבעות היוצרות מוקדים שונים ללא היררכיה ברורה ומובנת של מרכז ופריפריה.
מבט אל מרכז העיר מתצפית "מסגד קדאפי" המרכז ההיסטורי של קמפלה
בנייה מערבית באמצעים מקומיים: לבני חומר בעבודת יד ופיגומים מעץ
הדרכים מקשות על ההתמצאות בשטח וחוקי התנועה הם בגדר המלצה בלבד
שכונות עוני רבות מאכלסות פליטים אפריקאים שנפלטו אל העיר.
חלקם חיים כבר דורות בתוך חוסר מוחלט, ללא תשתיות בסיסיות של ביוב, מים וחשמל.
ערימות הזבל נערמות עם השנים ליד מגרש משחקים מקומי
ורק לפני מספר שנים הקימו את מבנה השירותים המתקדם (בול פגיעה) הראשון במקום
בתוך המרחב הזה אנשים חיים. חקלאות מקומית על גדות נהר הביוב, שוק מקומי נפתח ורוכלות זעירה. הנשים הן כוח העבודה העיקרי בזמן שרוב הגברים יושבים, מהמרים ושותים לשכרה את ניצחונותיהם.
התושבים מסבירי פנים, נעימים ודוברי אנגלית. קריאות ה"מוזונגו" (כינוי לאדם הלבן) החוזרות ונשנות ונפנופי הילדים לעברי ממחישות את שונותי הרבה. רוב האוכלוסייה הם מאמינים הדוקים. הם מתרגשים מהמערביים הבהירים, במיוחד כאשר מגלים שהגיעו מארץ הקודש.
במקום פועל ארגון התנדבותי בשם "Little light" – יוזמה ישראלית שמטרתה לאפשר לילדים בשלב טרום בית ספר להתחיל ללמוד ולהגיע מוכנים לבית הספר, במקום בו אחוז הלומדים נמוך ביותר. בשכונה פועלת יוזמת קרקס לבני הנוער, ובזמן שהם אינם בבית הספר הם מתאמנים על תרגילי אקרובטיקה וצעדי ריקוד במטרה להופיע ולגייס כסף.
זמני בעיר הסתיים ועלי להמשיך הלאה, למטרה שלשמה הגעתי לאוגנדה – התנדבות בפרויקט "Come True" ועבודה עם קבוצת נערים ממוצא דרום סודני, תלמידים ישראלים לשעבר שנמצאים כיום כפליטים באוגנדה. הפרויקט, יוזמה ישראלית של עו"ד לאה מילר וד"ר רמי גודוביץ, נוסד לפני שלוש שנים כפרויקט התנדבותי ללא מטרות רווח, במטרה לגייס תרומות אישיות עבור התלמידים הללו עבור מלגות לימודים. בעזרת שלושה מתנדבים נוספים, הצלחנו לארגן חופשה של שלושה שבועות בבית ספר אוגנדי באזור הכפר עבור 70 תלמידים, שאין להם בית לשוב אליו. זכינו לראות ילדים חזקים ומלאי עוצמה, צוחקים, נהנים ומשתעממים, כדרכם של בני נוער, ורק לרגעים בודדים ובשיחות אישיות מתגלים סיפוריהם האישיים המרגשים והנוגעים ללב.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 11.05.2016
יש מצב שיעניין אתכם
תגיות