לונדון היא אחת הערים המגוונות ביותר בעולם. יותר משליש מתושביה לא נולדו בעיר ומדוברות בה יותר מ-300 שפות שונות. מספר תושביה עוקף במעט את מספר תושביה של מדינת ישראל כולה, ובכל שנה נוספים לה עוד כשבעים אלף תושבים. העיר היא המוקד הכלכלי של בריטניה, ואחד המוקדים הבולטים של הכלכלה הגלובלית. כל אלה אפיינו את לונדון עד היום, אך יציאתה הצפויה של בריטניה מהאיחוד האירופאי מעוררת שאלות רבות בנוגע לעיר – כיצד יושפע מעמדה הכלכלי, התמהיל האנושי שבה וחיי היום-יום המתנהלים בעיר? כשברקע העתיד הלא ברור בעקבות סערת הברקזיט, נכתבת בימים אלה תכנית אסטרטגית חדשה לעיר.
התכנית הקודמת פורסמה לפני שבע שנים, בזמן שבוריס ג'ונסון עמד בראשות העירייה, והיא ייצגה את תפיסת עולמו – חבר המפלגה השמרנית ובין התומכים הבולטים בברקזיט.
אמנם שבע שנים הן זמן קצר במונחים של תכנון אסטרטגי, אך הבחירות לראשות עיריית לונדון בנובמבר 2016 הביאו איתן רוחות של שינוי – במקום ג'ונסון השמרן, נבחר לראשות העירייה סאדיק קאן, ממפלגת הלייבור. קאן מגיע ממשפחת פועלים ממוצא פקיסטני, ולונדון, מנקודת מבטו, היא עיר רב-תרבותית המאפשרת לכולם לחיות בה. זמן קצר לאחר בחירתו ביקש להטביע את חותמו על העיר והחל בגיבוש תכנית אסטרטגית חדשה שתבטל ותחליף את כל התכניות שקדמו לה ותבטא את תפיסתו עולמו. התכנית אמורה לתת מענה תכנוני ואסטרטגי עבור כלל הסוגיות שהעיר מתמודדת איתן בימים אלו וצפויה להתמודד עימן בשנים הקרובות.
התכנית מציבה באופן ברור והחלטי את המטרה לייצר 66 אלף יחידות דיור חדשות מידי שנה, ואף דורשת שכמחצית מן הדירות החדשות יהיו דירות בנות-השגה. אולם, יש לשים לב כי התכנית מטילה איסור מוחלט על בנייה ברצועה הירוקה העוטפת את גבולות העיר. כלומר, העיר אינה יכולה לגדול ולהתפשט מעבר לגבולות השטחים הבנויים שלה כיום.
דיור, תחבורה, תרבות: הסוגיות העומדות בלב התכנית
אחת הסוגיות המהותיות איתן מתמודדת התכנית הינה גידול האוכלוסייה הצפוי בעיר. אוכלוסיית העיר לונדון מונה כיום כ-8.7 מיליון תושבים ועל פי הערכות העירייה, היא צפויה לעמוד על כ-10.5 מיליון תושבים עד שנת 2040. העיר צפויה לגדול בכל שנה בכשבעים אלף תושבים – גודלה של עיר ממוצעת בישראל, כך שלשם המחשה דמיינו לעצמכם שלונדון מוסיפה כל שנה את אוכלוסיית רעננה. משמעות הדבר היא שעיריית לונדון צריכה לספק עוד מגורים, עוד מבני ציבור ועוד מקורות תעסוקה.
כשם שנושא הדיור הוא נושא בוער בסדר היום הפוליטי והציבורי בישראל, כך גם בלונדון מופעלים לחצים רבים על מקבלי ההחלטות והם מתבקשים להגדיל את היצע יחידות הדיור בעיר בניסיון לבלום את העליה ביוקר המחייה. ובדומה לפוליטיקאים ישראלים שמרימים את דגל הדיור, גם סאדיק קאן נבחר לתפקיד בזכות האג'נדה החברתית אותה הוא מייצג ובשם הבטחתו לפתור את משבר הדיור.
בהתאם, התכנית מציבה באופן ברור והחלטי את המטרה לייצר 66 אלף יחידות דיור חדשות מידי שנה, ואף דורשת שכמחצית מן הדירות החדשות יהיו דירות בנות-השגה. אולם, יש לשים לב כי התכנית מטילה איסור מוחלט על בנייה ברצועה הירוקה העוטפת את גבולות העיר. כלומר, העיר אינה יכולה לגדול ולהתפשט מעבר לגבולות השטחים הבנויים שלה כיום. בנוסף, התכנית אוסרת גם על בנייה חדשה על חשבון פארקים ושטחים ירוקים הקיימים ברחבי העיר. משמעות הדבר היא שהדרך להגדיל את היצע הדיור היא רק על ידי התחדשות עירונית ועיבוי מרקמי מגורים קיימים.
עיריית לונדון צירפה לתכנית מפה שמסמנת אזורי פיתוח פוטנציאליים עבור עיבוי מרקמי מגורים ומסחר. לרוב, אזורים אלו קרובים לתחנות רכבת וערכי הקרקע שלהם נמוכים באופן יחסי. הרעיון הוא, שהעירייה תפתח ותחזק את התשתיות העירוניות הקיימות, ואילו המשקיעים אשר יבחרו לבנות באזורים אלו יקבלו עזרה ותמיכה כלכלית.
בנוסף להגדלת מספר יחידות הדיור, מציבה לעצמה לונדון מטרה נוספת של עיר ירוקה ומקיימת. עד שנת 2050 מתוכננת העיר להיות במאזן אפסי של פליטת פחמן, וזאת על ידי שימוש יעיל יותר באנרגיה והפחתת השימוש במקורות אנרגיה פחמנית. לצורך כך, העירייה מחזקת את התשתיות הציבוריות המאפשרות מרחבי הליכה נעימים, כדוגמת רחובות ופארקים ירוקים. כמו כן, היא מציעה שהתכנון העירוני יאפשר לכל תושב לקבל את רוב השירותים הנדרשים לו במרחק של עד עשרים דקות הליכה מאזור מגוריו, לצורך צמצום ההתניידות בכלי תחבורה ממונעים והגדלת ההתניידות בהליכה רגלית או באופניים.
בנוסף לכך, התכנית מחזקת את תשתיות התחבורה הציבורית, לצורך צמצום השימוש ברכב פרטי. המדיניות התומכת בתחבורה ציבורית ממשיכה למעשה יוזמות שכבר מקודמות בשטח; בימים אלו, לדוגמה, מרחיבים את תשתית התחבורה הציבורית הקיימת ומוסיפים קו רכבת חדש (על שמה של המלכה אליזבת') המחבר בין מזרח העיר למערבה.
התכנית גם מזהה קשר ישיר בין צמיחה תרבותית לצמיחה כלכלית ומציעה לחזק מוקדי תרבות כמו מוזיאונים ופסטיבלים, שמושכים תיירות חוץ, מחזקים את מעמדה של לונדון כ'עיר עולם', מכניסים כסף רב לעיר ומייצרים מקורות תעסוקה ופרנסה לתושבים המקומיים. יחד עם זאת, מציעה התכנית לחזק גם את רשתות התרבות הקטנות והמקומיות כדוגמת חללי סטודיו לאמנים מקומיים ומוקדי תרבות אתניים שונים המיועדים לקהל ספציפי. חיזוק מוקדי התרבות השכונתיים יכול לחזק את הכלכלה המקומית באמצעות יצירת מקורות תעסוקה נוספים. התכנית אף מעודדת שימושים זמניים במבנים נטושים ובשטחים פנויים עבור מוקדי תרבות ומגורים לאמנים, בתקווה שאלו יעודדו את תהליך ההתחדשות ארוך הטווח של האזור.
למעשה, מחד, התכנית ממשיכה את המגמה של השנים האחרונות, עם התבססותה של לונדון כעיר עולם וכשחקנית משמעותית בכלכלה הגלובלית, ואילו מאידך היא מנסה לתת מענה לצרכים של התושב החי בתוך העיר הגלובלית הזו. עם זאת, התכנית מתהדרת לרוב בשימוש במילים "יפות" ו"נכונות", שהציבור רוצה לשמוע, אך לוקה בחסר בכל הנוגע לפירוט הכלים והמנגנונים הדרושים לצורך יישומן, דבר אשר ללא ספק יקשה על הוצאתה לפועל, במיוחד לאור העובדה שעיריית לונדון האזורית מאצילה את הסמכות ליישום התכנית על העיריות המקומיות.
ביזור הכוח התכנוני אף יורד עד לרמת התושב בשכונה: לכל שכונה יש אפשרות להקים פורום תכנון שכונתי, המורכב מתושבי השכונה בלבד, ולייצר לעצמה תכנית מקומית שמקבלת תוקף משפטי ותכנוני עבור מקבלי ההחלטות באותו אזור.
התכנית נפתחת לציבור (אבל נסגרת אחרי שלושה חודשים)
בשנים האחרונות, המדיניות התכנונית של ממשלת אנגליה בכלל ושל עיריית לונדון בפרט היא לבנות קהילה חזקה ומעורבת ככל הניתן ולאפשר לתושבים להשתתף בתהליכי תכנון ואף ליזום אותם. מדיניות זו נעוצה בהבנה שמקבלי ההחלטות אינם יכולים להכיר באופן מעמיק את כלל אזורי התכנון כשם שהתושב מכיר את השכונה בה הוא מתגורר.
הבנה זו נובעת מכך שלונדון הינה עיר הטרוגנית, ושאופייה וצרכיה משתנים מאזור אחד למשנהו, ולכן, בעקבות החלטה פרלמנטרית שעברה בשנת 2011 בוזר הכוח התכנוני מהעירייה לידי 33 רשויות וקהילות הפזורות בעיר. בכך, העירייה מאפשרת לתושביה מעורבות בתהליכי התכנון כבר מן השלבים הראשונים.
ביזור הכוח התכנוני אף יורד עד לרמת התושב בשכונה: לכל שכונה יש אפשרות להקים פורום תכנון שכונתי, המורכב מתושבי השכונה בלבד, ולייצר לעצמה תכנית מקומית שמקבלת תוקף משפטי ותכנוני עבור מקבלי ההחלטות באותו אזור. המטרה של מדיניות זו היא לחזק את מעורבות התושבים בשכונה ולעודד אותם לקחת אחריות על גורל שכונתם ובכך על עתידם.
איך המדיניות הזו משתלבת בתכנית האסטרטגית של לונדון, אם בכלל? חשוב להבין שהתכנית הינה מסמך אסטרטגי תכנוני בעל משמעויות משפטיות רחבות היקף, כך שלמעשה היא משקפת "תכנון מלמעלה", תכנון המתקבל על ידי דרג מקבלי החלטות ומפורסם לקהל התושבים. יחד עם זאת, מנסה התכנית לאמץ שפה תכנונית אחרת המשקפת תפיסה של "תכנון מלמטה", שנשען על רעיונות ופרקטיקות של דמוקרטיה השתתפותית.
למשימת גיבוש התכנית האסטרטגית גויס צוות רב-תחומי בחתך גילאים ורקעים שונים. הצוות מורכב מכ-15 מומחים מתחומים שונים, לרבות כלכלנים, מתכנני ערים, אנתרופולוגים, אנשי מיפוי ועוד. אך הרעיון היה לא להשאיר את העבודה על התכנית רק בקרב המומחים – אלא לאפשר את מעורבות תושבי העיר בגיבושה של תכנית החדשה.
לשם כך התכנית הוצגה בשלוש גרסאות: 'גרסה מורחבת' – ספר עב קרס של כ-530 עמודים הכתוב בשפה מקצועית ומיועד בעיקר לאנשי המקצוע; 'גרסה רזה' – פוסטר הכתוב בשפה קלילה בליווי גרפיקה עכשווית ומסכם את עיקרי התכנית; ו'גרסת המפות' המדגימה את רעיונות התכנית בשפה ויזואלית על גבי מפות בקני מידה שונים.
תחילה פרסמה עיריית לונדון את התכנית רק כטיוטה ראשונית ובמשך שלושה חודשים אפשרה לתושבים להגיב ולהביע את עמדתם. במהלך החודשים בהם היתה התכנית פתוחה לציבור, התקיימו עשרות מפגשים שונים ביוזמת העירייה, ובמהלכם הוסברו עיקרי התכנית לתושבים, כאשר כל מפגש עסק בנושא אחר ופנה לקהל תושבים אחר.
בנוסף למפגשים, התושבים יכלו להגיב לתכנית באמצעות פלטפורמה אינטרנטית שפותחה במיוחד לטובת תהליך זה. באופן זה התושבים הוזמנו להביע עמדה ואפילו להגיב ולשכתב מחדש פסקאות ושורות ספציפיות בתכנית. הציבור גם הוזמן לשלוח תגובות כלליות יותר בדואר אלטרוני או בדואר רגיל. בתום שלושה חודשים נסגרה האפשרות להגיב וכעת עובד צוות מטעם עיריית לונדון על שכתובה מחדש של התכנית כך שתיתן מענה, ככל הניתן, לבקשות ולתגובות התושבים. התכנית החדשה תפורסם לקראת חודש נובמבר.
יחד עם זאת, כדאי לזכור שבתהליכים כה מורכבים וארוכי טווח כמו התכנית החדשה של לונדון, לא תמיד ניתן להבין את התמונה המלאה ואת כלל האינטרסים הקיימים בתהליך. תכנון תמיד היה, ותמיד יהיה, מעשה פוליטי המייצג את עמדתו החברתית, הכלכלית והפוליטית של כותבו. כך גם תכנית לונדון החדשה מייצגת את עמדתו הפוליטית של ראש העיר המכהן. למרות שבתכנית נעשה שימוש בשפה המייצגת עמדה חברתית ושיתופית, גם הטיוטה הראשונית של התכנית וגם גירסתה הסופית נכתבות על ידי צוות עורכי התכנית של עיריית לונדון, ואילו הציבור היה שותף לתהליך רק באמצע התהליך – ורק למשך שלושה חודשים.
התכנית מעניינת במיוחד מכיוון שעמדתו הפוליטית של ראש העיר המכהן אינה תואמת את המדיניות שמוביל השלטון המרכזי בבריטניה, ובראשם הברקזיט – מהלך שמשקף תפיסות לאומיות ומגדיר מחדש את גבול הטריטוריה של המדינה. מעניין יהיה לראות מה יהיה גורלה של תכנית המדברת על פתיחות ועל רב-תרבותיות בעידן של פופוליזם, של סגירות ושל הצבת גבולות, והאם תכניות מסוג זה מסמלות את החרפת הנתק בין הערים הגדולות, המשמשות כמוקדים בכלכלה הגלובלית, לבין המדינות בתוכן הן ממוקמות.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 03.10.2018
יש מצב שיעניין אתכם
כתבה מעניינת .. רק תיקון קטן, בוריס ג׳ונסון כבר לא שר החוץ 🙂
הי, תודה רבה על הפניית תשומת הלב! תוקן 🙂