לפני כמה חודשים ארזנו את התינוקת, הכלב והמזוודות ועברנו לברקלי, קליפורניה, ארצות הברית. חרף הרצון העז שלי למלא את הסטורי ברגעי שיא עירוניים ובסט פרקטיסז מעוררי השראה בלינקדין, האמת היא שטרם נתקלתי ביותר מדי דוגמאות מלהיבות. נראה שהאמריקאים, גם העירוניים והחברתיים ביותר שבהם, עדיין נאבקים ביישום רעיונות העירוניות המתחדשת. ניו יורק אולי הפנימה את התובנות של ג'יין ג'ייקובס, אבל עושה רושם שההתפרסות הפרברית סביב המפרץ מרובה המחלפים עושה חיים קשים לרוכבי האופניים והולכי הרגל. פה ושם ישנן דוגמאות יפות של תכנון לילדים צעירים מבית Urban95 או פרקלטים, אבל התכנון הוא עדיין מאוד מוטה רכבים, הרחובות המסחריים מקרטעים תחת התחרות של אאוטלטים, מרכזיים מסחריים ואמזון פריים, והבניה המרווחת פוגעת באפשרות לדיור בר השגה. באופן כללי – תל אביב נותנת פייט רציני בהרבה חזיתות, ולא רק בנוכחותה של החזית המסחרית מלוות הרחוב.
אז מה ברקלי בינתיים כן יודעת ללמד חובבת עירוניות על הערים שלנו? הליכה נעימה ברחובות העיר חושפת את הכוח החבוי של אדריכלי הנוף בדיון על עירוניות. בעוד הדעה המקובלת בקרב חובבי הערים היא שחזיתות מסחריות הן הכרח לחוויית הליכה נעימה ומעניינת, בברקלי חזיתות צמחיה מקומית יוצרת חוויית הליכה ייחודית ביותר. אל מול המדשאות השכיחות של הפרבר האמריקאי, הצמחייה המקומית מייצרת חוויית הליכה מעניינת ואטרקטיבית. אמנם, לא נגזים ונאמר שהצמחייה שוות ערך לפיתוח מרחבים מרובי שימושים המושכים קהילה מגוונת, אבל אין ספק שהיא משפרת מאוד את הפוטנציאל לזניחת האוטו והבית לטובת הליכה ומפגש במרחב הציבורי.
טיול בין ערביים מגלה כמה אנחנו מפספסים בדיון על עירוניות "תוססת" ו"תחושת המקום" כאשר אנחנו משמיטים את חברינו הירוקים. נראה שיחד עם טיפוח הבתים, תושביה של העיר מגננים את דרכם לתחושת מקום אמיתית. מכל עבר ניתן לראות גינות מטופחות שופעות בצמחייה מגוונת, צבעונית וחסכונית במים. מה היה קורה אם במקום להתעקש על עירוב שימושים היינו מנסים להכניס מדיניות כזו לפרברים הישראלים הקיימים? נראה שיכולנו להרוויח גם חסכון במים וגם החייאה מיידית של חוויית ההליכתיות.
אז איך הם הגיעו לשם? כחובבת אנקדוטות מושבעת, התחברתי באופן מיידי לפלטפורמת השכנים המקומית כדי לחקור את הנושא. Nextdoor היא פלטפורמה ייעודית לדיוני שכנים שמחליפה, למי שמכיר, את קרייגליסט הוותיקה והארכאית. דמיינו לעצמכם את כל קבוצות "השכנים של" ו"מדברים על" למיניהן מאוחדות לאתר אחד שיש בו הכל – רשימות לדירות, החלפות חפצים, אירועים, חוויות ועוד – על בסיס מיקום גיאוגרפי שכונתי. מאז שהגעתי לכאן הפכתי למשתתפת נלהבת בפלטפורמה, בה אף דיון אינו איזוטרי מדי, והיא משקפת את מעטפת הסידורים שמרכיבה את החיים של כולנו – החל מהמלצות על ספרים, דרך ידיעות על פריצות, תוכי שנעלם (ונמצא!), ערבי החלפות עציצים ודיונים חוצבי להבות על כלבים שנובחים בחצרות אחוריות (מלווים בלא מעט הטרלות משעשעות לחובבי הז'אנר) ועד ידיעות על תרגילי רעידות אדמה קהילתיים. מיד הזדהתי כמתכננת ערים ושאלתי מה הסיפור עם כל הצמחייה המקומית. התגובות רקמו יחדיו מאמר סוציולוגיה טיפוסי.
המגיב הראשון, קווין, נקט בפרשנות מרקסיסטית מטריאליסטית. מסתבר שחברת המים של ברקלי מפעילה מדיניות המזכה בעלי בית פרטי בהחזרים של עד 2,000 דולר ובעלי שטח מסחרי או בניין דירות בעד 15 אלף דולר לשנתיים, אם הם ממירים שטחי מדשאות שברשותם לצמחייה מקומית הצורכת כמות מים מופחתת. תחת הכותרת המסבירה-את-עצמה "מה חדש? בצורת!" החברה מודיעה על פיילוט המגדיל את כמות ההחזרים עבור משתתפים המסכימים לאמץ פרקטיקות אקולוגיות וחסכניות כמו שימוש בקומפוסט, שתילה בעונת הגשמים במקום בקיץ או שתילת צמחייה מקומית בחצרות הפרטיות או לחילופין, להמיר רצועות דשא (כאלה המלוות את רצועת החניה) בצמחייה מקומית בהשקיית טפטוף. באופן הזה, החברה מרוויחה חסכון במים מצד המשתמשים, ואילו המשתמשים מקבלים הזדמנות לחסוך בתשלומים.
כתוצאה מכך, חברות גינון רבות החלו להציע את שירותיהן בגינון צמחייה מקומית והדבר תפס כחלק מהחוויה האזרחית באזור. נראה שלצד החסכון בכסף, הנוהג הפך לכה שכיח שהשתרש כחלק מהחזות המהוגנת של דיירי היישוב – כלי נוסף לומר לחברים מסביב "אני גם פרוגרסיבי". אם נעזר בציניות ישראליות מסוימת, ניתן לזהות קורלציה מסוימת בין פרקטיקות חברתיות מקומיות. כלומר, הסיכוי שאדם יתקין שלט Black Lives Matter, יצבע את ביתו מדי שנה וישתול צמחייה מקומית בחצר גדל בהתאמה. אני שותלת צמחים מקומיים? סמכו עלי, אני לא אוריד את ערכי הקרקע שלכם.
אל מול המדשאות השכיחות של הפרבר האמריקאי, הצמחייה המקומית מייצרת חוויית הליכה מעניינת ואטרקטיבית. אמנם, לא נגזים ונאמר שהצמחייה שוות ערך לפיתוח מרחבים מרובי שימושים המושכים קהילה מגוונת, אבל אין ספק שהיא משפרת מאוד את הפוטנציאל לזניחת האוטו והבית לטובת הליכה ומפגש במרחב הציבורי.
מלבד קווין הפרקטי, שתי נציגות שכונה הציעו ניתוח היסטורי. ג'ני, שהיתה דיירת בברקלי בשנות השבעים, שיתפה שבצורת משמעותית בשלהי אותו עשור הביאה קבוצות תושבים לבחון צמחייה מקומית כחלופה למדשאות, וחלופה זו השתרשה בכל פעם שברקלי חוותה שנה שחונה. הפרספקטיבה של ג'ני קיבלה מכה קטנה בכנף מקיילה, אשר שיתפה שכבר בשנות החמישים סוקולנטים וצמחייה מקומית הפכה לפופולרית על ידי התושבים לצד גינות ירק קהילתיות. לדברי השתיים, מדובר באלמנט תרבותי שבא והולך בגלים לאורך השנים כתגובה להשפעות סביבתיות וחברתיות.
ג'אוף, גבר מבוגר עם שיער מאפיר, סיכם את הסימפוזיון הקהילתי בכך שתמריצים כלכליים מלמעלה ותרבות מקומית מלמטה השתלבו בברקלי כדי לייצר את האופי הייחודי של האזור. העובדה היא שבעיירה למורינדה השכנה, הם טוענים, לא אוכל למצוא את אותן גינות ייחודיות שמרעיפות צבע, מרקם ואופי על הולכי הרגל.
