העולם פונה לים. מאז ומעולם ההתיישבות האנושית הצטופפה לאורך חופי הים וגם כיום מתרכזת מרבית אוכלוסיית העולם באזורים אלו. הים המכסה למעלה מ-70% מפני כדור הארץ, היה מאז ומעולם מקור לדגה ומזון, כמו גם נתיב תחבורה ושינוע מטענים. בעשורים האחרון אנו עדים להאצת הפעילות הכלכלית בימים ובאוקיינוסים, ולצד צמיחת תחומים מסורתיים כגון ספנות, תובלה והפקת נפט וגז, נוספו תחומי פעילות חדשים, כחלק מהחיפוש אחר מזון ואנרגיה, הקמת תשתיות והתפתחות תרבות הפנאי. במקביל גוברים הלחצים לאורך החופים, המהווים תפר בין הים ליבשה, לפיתוח מרינות, תעשיות, שטחי איחסון ואזורים לוגיסטיים לשינוע ולתפעול בנוסף לשימושי פנאי ונופש ושימור השטחים הפתוחים, בחוף ובים.
לאור האתגרים והקונפליקטים הללו, התפתח תחום הכלכלה הכחולה, או כלכלת הים, המבטא את הצורך לנהל את הפיתוח במרחב הימי לשם מימוש פוטנציאל הצמיחה שבפעילויות בים תוך ניהול הקונפליקטים העולים מתוך מפגש – והתנגשות – בין פעילויות שונות. בשנים האחרונות סומנה כלכלת הים כפלח חשוב במשק הלאומי של מדינות שוכנות ימים ומרכיב חשוב בכלכלה הבינלאומית. באירופה צופים שהיא המרכיב הצומח ביותר, הן מבחינת תרומתה בחשבונות הלאומיים (מבחינת ערך כספי) והן מבחינת תרומתה לשוק התעסוקה.
ניהול המרחב הימי מתאפיין באתגרים מורכבים מאלו שביבשה: לכל פעילות השפעה מידית ורחבה בשל המוליכות המהירה של המים, כאשר תחום ההשפעה אף עשוי לחרוג מתחומי המדינה. התחום מאופיין בנתונים חסרים וידע מוגבל, בנגישות בעייתית, בתנאים פיזיים מאתגרים, במשילות מוגבלת ובקשיים טכנולוגיים ואחרים. ההסדרה והפיקוח בים קשים במיוחד, זאת בנוסף למימד העומק של המים שמוסיף מורכבות בפני עצמו. לפיכך, נדרשת מדיניות מושכלת המאזנת בין הצורך לפיתוח בים לבין הצורך לשמור על המערכת האקולוגית והסביבה הימית, תוך מיזעור הפגיעה ביכולת ארוכת הטווח לקיים ים בריא וחסון.
הים הוא עורק נשימה חשוב ביותר לישראל במובנים רבים. לישראל מערכת נמלים וספנות, מרבצי גז, מפעלי התפלה, חקלאות ימית, שכבר כעת היו לכוח חשוב לחיזוק המשק: מרבית המטענים והסחורות מגיעים לישראל דרך הים ותנועה זו צפויה רק לעלות ולגדול. תגלית הגז הטבעי ופיתוח מערך הפקת גז מחזקים את עצמאותה המדינית והאנרגטית של ישראל במרחב הגיאופוליטי ובעלי חשיבות עצומה לחיזוק הכלכלה הישראלית.
מדיניות לביסוס כלכלת ים ותפקיד המדינה
באופן מסורתי התייחסה כלכלת הים לכלל הפעילויות הכלכליות הנסמכות על משאב הים. לבניית משק מתפתח זה נדרשת מדיניות לכלכלת ים. כבעבר, מטרת המדיניות היא למדוד ולכמת את תרומת הפעילויות השונות למשק הלאומי וכן לקדם ולעודד את אותן פעילות ותחומים בעלי פוטנציאל ליצירת תשואה גבוהה למשק. כיום, יותר מבעבר, גובר הצורך להתמודדות עם לחצי הפיתוח והשוק הגלובלי, והמדיניות העכשווית מורכבת יותר ומכילה פעילויות נוספות שיבטיחו הכשרת התשתית לצמיחה. על מדיניות הכלכלה הכחולה לספק ראייה לאומית לצרכי פיתוח כלכלת הים, ובכלל זה הצבת סדרי עדיפיות וקביעת יעדים, תיאום בין גופים, רשויות ובעלי עניין, הכשרת האיזונים והסרת חסמים. לשם קידומה ויישומה, מקובל כי גוף על, בעל מבנה ניהולי ותכנוני ברור, ישלב ויאזן בין כלל ההיבטים, האינטרסים והצרכים, ויהיה אמון על תכנון המדיניות הלאומית הכוללת, לרבות על התוויית כלים לרגולציה, פיקוח, ניטור, הסדרה ואסדרה.
בעבר, התייחסה כלכלת הים לתחומים מסורתיים כגון תחום ספנות ונמלים, נפט וגז, תיירות ימית ודייג, לפי אופי כלכלת הים במדינה. כיום, היריעה התרחבה עוד ומקובל להבחין בין תחומים קיימים ומבוססים, ברובם תחומים מוטי שוק, לבין תחומים חדשים וחדשניים הנדרשים לעיתים למימון ותמיכה ציבורית לשם מימוש הפוטנציאל הגלום בהם. העולם נערך לחקר ולמימוש הפוטנציאל באותם תחומים חדשים ומתהווים: בחלקם אלו תחומים הצומחים ומתפתחים במהירות (כמו התפלה, חקלאות ימית, הפקת גז ואנרגיית רוח) וכבר כיום מחוללי ערך רב בכלכלת הים. באחרים אנו רק בסיפם של תהליכים (כמו אנרגיה ימית מתחדשת, ביוטכנולוגיה). בתחומים אלה, עדיין נדרש הון למחקר ופיתוח למימוש הפוטנציאל, ובהכרח הסיכון בקבוצה זו גדול יותר. תחומים אלו אינם 'מוטי שוק' והם תולדה של מדיניות תומכת, ומטבעם צפוי שיזקקו לתמיכת הממשלה.
רובד נוסף בכלכלת הים הוא של תחומים תומכים, כגון ניטור, חקר ובניית ידע, יצירת תשתיות מחקר ופיתוח, ניהול משאבים, שמירה על הסביבה והשקעה בתשתיות, בידע ובהשכלה ייעודית. רובד זה הכרחי על מנת להתמודד עם האתגרים שבמימוש פוטנציאל הצמיחה במרחב הימי, המאופיין בנתונים חסרים, בנגישות בעייתית, בתנאים פיזיים מאתגרים, במשילות מוגבלת ובקשיים טכנולוגיים ואחרים. אף שתחומים תומכים אלו אינם בהכרח "יצרנים" במובן של ניהול טובין ושירותי מסחר, עדיין הם מחוללים כלכליים בעלי ערך כספי, מספקים תמיכה לפעילויות האחרות וליצירת מקומות עבודה. אליהם, יש להוסיף תחומים נוספים, שקשה לכמתם לערך נקוב ושאינם סחירים, כגון השפעות אקולוגיות, השפעת האקלים, ספיגת פחמן, ייצור חמצן, ההתמודדות עם זיהום ופסולת, מגוון ביולוגי, השפעת הים על רווחת האדם ומניעת הרס המצוקים.
משום האמור, הורחבה ההגדרה למניין הפעילויות הימיות הנכללות בכלכלת המרחב הימי ומכלל ההגדרות זוקקה הגדרה אחת: סך הפעילויות הכלכליות מתעשיות (סקטורים/תחומים) המתבססות על הים לרבות נכסים, סחורות ושירותים, סחירים ושאינם סחירים, מהסביבה האקולוגית הימית ואלו התומכים בה.
.jpg)
תגליות הגז, התפלה, תקשורת, חקלאות: פוטנציאל כלכלת הים בישראל
גילוי מאגרי הגז ודרישות הפיתוח הצפויות במרחב הימי של ישראל בשנים הקרובות היו זרז להפניית המבט אל הים. בפיתוח מרחב הים טמון פוטנציאל עצום לצמיחה ושגשוג של כלכלת ישראל, שכבר כעת ניכרת בה השפעתם של תחומי הספנות והנמלים, הפקת הגז הטבעי והתפלת המים.
מרבית אוכלוסיית המדינה, על הפעילות הכלכלית שלה, ממוקמות לאורך כ-197 ק"מ של קו החוף הארוך שבמערב המדינה. אוכלוסיית ישראל גדלה ומצטופפת, ובמקביל מתעצם הקונפליקט על חוף הים והגישה אליו בין תעשיות שנדרשות לגישה לים, צרכי צבא, שמורות טבע וכן דרישה הולכת וגוברת לפנאי ורווחה שהים מציע לאוכלוסייה הגדלה. מרחב הים בישראל משתרע על פני 26,000 קמ"ר (כ-4,000 מהם בתחום המים הטריטוריאליים שבריבונות ישראל) – שטח גדול יותר משטחה הקרקעי של מדינת ישראל (כ-22,000 קמ"ר). השטח הריבוני בו חל החוק הישראלי במלואו נמתח 12 מילים ימיים מערבה מקו החוף וגודלו 4,000 קמ"ר, וכבר כעת גדל לחץ שימושים על עורף הים והגישה אליו ולתחומי המים הריבוניים.
תנאי הים באגן המזרחי של הים התיכון קשים. הים עני בדגה ובנוטריינטים (חומרי מזון). הוא נחשב לסוער, ובמהלך השנים נעשה חומצי וחם יותר. התקוות לאנרגיה מתחדשת מתמתנות מול המציאות בתקווה שתגיע פריצת דרך טכנולוגית שתתגבר על הקשיים. גם מיצובה הפוליטי של ישראל מקשה על מיצוי הפוטנציאל שיש בחופי ישראל, כמו לדוגמה בביסוס תיירות ימית עולמית. ובכל זאת, כבר כעת הים הוא עורק נשימה חשוב ביותר לישראל במובנים רבים. לישראל מערכת נמלים וספנות, מרבצי גז, מפעלי התפלה, חקלאות ימית, שכבר כעת היו לכוח חשוב לחיזוק המשק: מרבית המטענים והסחורות מגיעים לישראל דרך הים ותנועה זו צפויה רק לעלות ולגדול. תגלית הגז הטבעי ופיתוח מערך הפקת גז מחזקים את עצמאותה המדינית והאנרגטית של ישראל במרחב הגיאופוליטי ובעלי חשיבות עצומה לחיזוק הכלכלה הישראלית.
לים חשיבות ביטחונית עצומה לישראל ותשתיות רבות כבר הוקמו במי החופין של ישראל, לרבות כבלי תקשורת ובסיס צבא. ישראל עושה כבר היום שימוש בטכנולוגית ההתפלה בארבעה מתקנים לאורך חופה (וחמישי בתכנון), המספקים את מרבית מי השתיה הנצרכים במדינה. חקלאות ימית, ובעיקר חוות דגים, הייתה לענף מתפתח. רחוקה העת שיבנה אי למגורים, אולם מרחב חדש נפתח למיקום תשתיות, להגדלת מקורות המזון ומשאבים נוספים. מגובה בטכנולוגיות ימיות חדשות מרחיב המחקר את אופקיו אל הים הרחוק והעמוק יותר ללמוד ולבסס ידע. קידום תרבות ים ופיתוחה של מורשת ים מניעים אף הן יזמות וחדשנות. בהיעדר גבולות יבשתיים פתוחים, הים הוא הקשר של מדינת ישראל לעולם הרחב. בעתיד, יש בו הפוטנציאל להיות גם שער למדינות שממזרח לנו. במילים אחרות, הים מזמן פוטנציאל עצום.
לאור זאת, בשנים האחרונות הצטרפה ישראל לתהליכים דומים בעולם בהתייחסות וההסדרה הייחודית לים. בתחילת העשור הראשון של שנות האלפיים קידם המשרד להגנת הסביבה חוקים המתיחסים להיבטים מסויימים של הקשר חוף-עיר-ים: החוק לשמירת הסביבה החופית (התשס"ד 2004) וחוקים להגנה מפני זיהום הים והסדרת פעילות נמלי הים. בשנת 2008, חתמה ישראל על מסמך מדיניות, כחלק ממסמכי אמנת ג'נבה, לניהול אינטגרטיבי של סביבת החוף והממשק עם הים.
בהמשך לכך, הן האקדמיה והן הממשלה החלו בגיבוש מסגרת מדיניות משלבת וכוללת לפיתוח הים. לקראת סוף 2015 הציג הטכניון את 'תכנית ימית לישראל'. ומינהל התכנון מוביל במהלך רחב היקף את גיבושו של 'מסמך מדיניות למרחב ימי של ישראל', בשיתוף גורמים ממשרדי ממשלה שונים, קשת רחבה של מומחים ובעלי עניין ובליווי האיחוד האירופאי. משרד המשפטים מנסח את 'חוק ימים אזוריים' כמקבילה לאמנת 'חוק הים' של האו"ם.
ההיערכות לשינויי האקלים נועדה לצימצום הפגיעה באקולוגיה הימית ולהתמודדות עם תהליכים שכבר מתרחשים כגון עליית פני הים, הפגיעה והכרסום במצוקים, עליית טמפרטורת המים והחמצת האוקיינוסים. לתהליכים הללו השלכות גלובליות על פעילות האדם בכלל ועל פעילותו בים בפרט – ולכן נדרשות פעולות לצמצום הפגיעה ולהיערכות לשינוי.
אתגרים ומגמות בכלכלת הים בישראל ובעולם
אז מהם האתגרים העומדים בפני פיתוח כלכלת הים בישראל ובעולם?
1. חדשנות: בכל העולם, ובישראל בפרט, אנו נדרשים לייעול בענפי הכלכלה הימית. התייעלות זו יכולה להיות מושגת באמצעות פתרונות חדשניים בתחום הספנות האוטונומית, שינוע, איחסון וניהול נמלים חכמים, שיש בכוחם לייעל את התחום ולהקטין את העורף היבשתי הנדרש. החדשנות נדרשת גם לניטור ולחקר הים בכלל, והים העמוק בפרט. בתחום זה אנו עדים לכלי מחקר חדשניים היכולים לאסוף ולדגום ולהביא נתונים איכותיים יותר מעומק הים. האקדמיה והשוק מקדמים פתרונות ומענה לצורך במזון (דגים כמקור חלבון חשוב) ושדות מחקר נוספים כגון עיבוד אצות כחלופה לדלקים או כמרכיב בתעשיית התרופות. לישראל חוזקות מוכחות בתחום החדשנות וכבר כעת הן מופנות לשם מענה לאתגרי הים.
2. שילוב ואשכולות פעילות: לצורך ייעול משאבים ומיזעור הסיכון הכרוך בהשקעות בפעילות הימית, ניתן לקדם שילוב בין פעילויות שונות לכדי אשכולות פעילות החולקים טכנולוגיה, נושא, סקטור או אזור גאוגרפי. הפעילויות באשכול ייהנו משיתוף פעולה ואיגום משאבים בהכשרה, בחינוך, במחקר ובשירותים פיננסיים, תוך קידום שיתופי פעולה הדדיים וצמצום קונפליקטים. יתרון נוסף הוא האפשרות לייעל את המשאבים ולצמצם את הפגיעה בסביבה, את 'טביעת הרגל', את הזיהום והפסולת, בזכות קידומה של כלכלה מעגלית.
3. מבנים ימיים ומשאב החול: אתגר נוסף הוא היערכות לבניית מבני תשתית בים. חול, המשמש כחומר מילוי לבנייה בים, הוא משאב שבחסר (שהמאבק עליו אינו מוגבל רק לים). אתגר הנדסי אמיתי הוא למציאת פתרונות שיצמצמו או יבטלו את הצורך בחול לבנייה בים. בישראל, עולה מדי כמה שנים הרעיון להרחיב את התשתיות אל הים וכן להקים מתקני תשתית (לרבות שדה תעופה) על אי מלאכותי, ולפי שעה היעדרו של מלאי מספק של חול הוא אחד הגורמים – אם כי לא היחיד – שמקשה על הקמת אי שכזה.
4. שיתוף פעולה בין לאומי: עקרון נוסף המלווה כחוט השני את כלל העשייה בים הוא יצירת שיתופי פעולה ואקלים שיתופי. הדבר נכון לבניית גופי ידע אחודים, שפה, כלים לניטור והחלפת ידע בין מדינות, ארגונים בין לאומיים (כגון הבנק העולמי וה-OECD) ובעלי עניין מהשוק הפרטי. בשדה המדיניות בולטת הקריאה למדיניות הנבנית בתיאום עם המדינות השכנות, כאשר האקלים הגאופוליטי בישראל מציב קושי אמיתי בסוגיה זו.
5. היערכות לשינויי האקלים: ההיערכות לשינויי האקלים נועדה לצימצום הפגיעה באקולוגיה הימית ולהתמודדות עם תהליכים שכבר מתרחשים כגון עליית פני הים, הפגיעה והכרסום במצוקים, עליית טמפרטורת המים והחמצת האוקיינוסים. לתהליכים הללו השלכות גלובליות על פעילות האדם בכלל ועל פעילותו בים בפרט – ולכן נדרשות פעולות לצמצום הפגיעה ולהיערכות לשינוי. עלותן הכלכלית והמשאבים הנדרשים לקידומן הפכו את פעולות אלו לתחום חשוב בכלכלת הים.
אל האתגרים שמנינו מצטרפים קונפליקטים בין שימושים ופעילויות, כאשר בדומה ליבשה, גם בים עבור כל תא שטח יש אינטרסים מנוגדים, השלכות כלכליות ובעלי עניין שונים. די לראות את המחאה נגד הקמת אסדת לווייתן ואת הוויכוח האם תמוקם בקרבת החוף המיושב או בעומק הים, כדי להבין את עוצמת הוויכוח, את הכוחות והאינטרסים המעורבים סביב המרחב הימי – ואת הקשר ההדוק בין המרחב הימי לבין החיים שעל היבשה. לכן, הפעילות הממשלתית להסדרת מרחב הים היא צעד ראשון – והכרחי – בדרך לתכנון וניהול מושכל של המרחב הימי. הים, אם כן, עשיר בהזדמנויות ואנו נמצאים בסיפא של תקופה מלהיבה של גילוי. עם זאת עלינו לנקוט משנה זהירות והרבה ענווה מול הענק הכחול.
לאהבתי אל הים נוספו רבדים נוספים כאשר צללתי לניהולו של פרויקט עבור מנהל התכנון בנושא כלכלת הים וההזדמנויות למשק ים משגשג. שם אומצה הכותרת צמיחה כחולה לביטוי הצורך לשלב צמיחה כלכלית עם שמירתו של ים בריא.
פרטים נוספים באתר מינהל התכנון
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 03.07.2019
יש מצב שיעניין אתכם
