מה המשמעות של להיות סוציולוגית בעולם של תכנון, עיצוב ובינוי? עבורי, קיום סדר יום מחקרי-חברתי בתוך פקולטאות לארכיטקטורה ובינוי ערים משמעו עיסוק מתמיד בתרגום בין עולמות. בין העולם המרחבי העשוי מטופוגרפיה, תשתיות עירוניות, ונתיבי תחבורה, לעולם של נורמות וסטריאוטיפים, הסכמות ומאבקים, עולמה של החברה. הבנתי שכדי לקיים דיאלוג פורה עם הארכיטקטורה ובינוי ערים, הן באקדמיה והן בפרקטיקה, עליי לתרגם רעיונות מופשטים לצורות. אי שוויון. עוני. פערים חברתיים. כל אלה הם מושגים מופשטים אשר קשה עד בלתי אפשרי לתרגמם להוראות על פי הן מכינים תכניות בינוי עיר. כך התובנות החברתיות נדחקות לקרן זווית, לא משום שאינן חשובות – אלא משום שאינן נמצאות בתקשורת עם המדיום המרכזי של עולם התכנון: המפה, המודל והתכנית. על פי רוב, אנחנו מתווכים את העולם החברתי בעיקר באמצעות מילים: אנחנו קוראים אותו, שומעים אותו, מדברים אותו, וכותבים אותו אבל אנחנו לא רגילים לראות אותו. הבנתי שעד שלא נראה השלכות חברתיות בשפה הוויזואלית שמתכננים ואדריכלים מורגלים בה – היא לא תוכל להיות אפקטיבית ולהשפיע על קבלת ההחלטות בעולמם. זאת אומרת בבסיס הפעולה עומד תרגום בין אוריינות מילולית לאוריינות ויזואלית.
הבנה זאת עמדה בבסיס הקמתה של מעבדת Smart Social Strategy Lab בראשותי בטכניון. המעבדה הינה מעבדת ויזואליזציה התומכת בטכנולוגיה של תלת מימד באמצעות מסך גדול וקעור, מצלמות עקיבה, שלושה מקרני תלת-מימד ומשקפיים אקטיביות. הפעולה הראשונה שקיימנו ואשר פרצה עבורנו דרך במעבדה היא ייצור של שפת ייצוג חדשה אותה כינינו "טופוגרפיה חברתית".
לייצג פערים חברתיים בגוף המודל
מענק המחקר הראשון בו זכיתי כחברת סגל היה מטעם משרד המדע ועסק בהשלכות העירוניות של מעבר יחידות צה"ל לנגב. מידלנו את הנגב בתלת מימד, ובנינו את כל התכניות המופקדות והמאושרות באזור, כדי לראות את תמונת העתיד. כאשר ערכנו את השלב החברתי שליווה את המחקר הופתעתי לראות את הפערים החברתיים העצומים בנגב עצמו – את הפער הבלתי נתפס בין יישובים שנמצאים משני עבריו של אותו הכביש. רציתי לייצג זאת בגוף המודל, לא רציתי שהדבר יישאר בתוך "תסקיר חברתי" נלווה שאף אחד לא קורא.
התוצאה הייתה שימוש בדו מימד בתכנת GIS המסמלת תופעה באמצעות צבעים (טוב – צבעים רגועים, קרים; רע- צבעים חמים). לא היה בזה משום חידוש. זו היא צורת ייצוג המוכרת לקהילה המרחבית מעל ל-15 שנה. סביבת המעבדה דחפה אותנו לחשוב על נפח: אם הטכנולוגיה מאפשרת לנו לראות בתלת-מימד – איזה משמעות מחקרית חדשה יכול לנבוע מכך, אם בכלל? אז יצרנו את הסקיצה השנייה.
זה כבר היה קצת יותר מעניין. הענקת נפח לתופעה יצרה דימוי של היסטוגרמה המונחת על גיאוגרפיה. בהמשך למדנו, מקריאה במאמרים בתחום, כי גרסאות של הרעיון הזה הן בבחינת חזית התופעה של ייצוג ויזואלי על ידע סוציולוגי. אך לא הסתפקנו בזה. ההיסטוגרמות על המפה נראו מודבקות ופגעו בחוויה המרכזית שהמעבדה יודעת להעניק לאורחיה: תחושה של אימרסיביות בתוך מודל.
אז החלטנו ׳לחפור׳ את הנתונים ׳לתוך׳ גוף המודל. כלומר, יצרנו שפת ייצוג היסטוגרמית של נתונים המקבילה לשפת הייצוג הטופוגרפית המקובלת (איור: טופוגרפיה חברתית של שיעורי אבטלה, באר שבע ועומר). "השקענו" את הנתון או "הגבהנו" אותו בגוף המודל על פי גבולות הישובים, וביחס לקו מישור שאיננו גאוגרפי יותר (נתון יכול להיות: אבטלה, אחוז המסיימים בגרות, עוני, וכיו״ב). כלומר, אם אנחנו רגילים שבייצוג קרטוגרפי קו המישור הוא גובה פני הים, הרי שמעתה קו המישור הנו נתון מוסכם: ממוצע ארצי, חציון, יעד להגיע אליו, או קו אדום להיזהר מפניו. את התוצאה כינינו "טופוגרפיה חברתית".
כשאני אומרת אנחנו אני מתייחסת למהנדס אחד, מרדכי שחף, אדריכל אחד, עידן לדרמן, ואנוכי. זו נקודה חשובה כי הדמיון של כל אחד משלושת השותפים והעולם המקצועי-דיסציפלינארי ממנו הוא שואב היה קריטי ליצירה המשותפת שלנו. אני סבורה כי בסביבה בה נמצאים רק סוציולוגים מושג זה לא היה נולד. נדרשו שלושה תחומי ידע – הסוציולוגיה, הארכיטקטורה וההנדסה – על מנת להביא לעולם את הטופוגרפיה החברתית.
אימוץ קו המישור לטובת ערך סוציולוגי או כמותי היא נקודה חשובה מפני שהיא מייצרת נקודת התייחסות (benchmark) שבלעדיו הנתון נותר משולל הקשר. קו המישור החזיק עבורנו את מערך היחסים בין ישובים. אסביר רגע נקודה זו: כל נתון הוא חסר משמעות כל עוד הוא לא נאמד מול נתון אחר המבטא "כלל מסוים". לדוגמה, לא נוכל לדעת אם ישוב הוא מוכה אבטלה עד שלא נדע מה הממוצע /החציון של שיעור המובטלים ביחס לקנה מידה מוסכם (של האזור, של המדינה). כך שהיתרון של טופוגרפיה חברתית נובע בין היתר מהביטוי של יחס המיוצג על ידי השיפוע שהטופוגרפיה החברתית מייצרת.
סוציולוגיה של קווי גובה
משהתחלנו לשתף אנשים בסקיצה הזו התגובות היו בלתי צפויות. מתגובות האנשים למדנו על האפקטיביות יוצאת הדופן שבייצוג המתח שבין גבוה ונמוך. למדנו שהעבודה עם עיקרון מאוד אינטואטיבי באוריינות הויזואלית שלנו – החיבור הנורמטיבי וטעון-המשמעות לגובה – העניק תוקף וכוח חדש להבנת המרחב הנתון לתכנון. עבודה בנפח לימדה אותנו כי הפרשנות התרבותית הבסיסית כל כך לפיה נמוך משמעותו רע וגבוה משמעותו טוב ממלאת תפקיד מרכזי בחיבור שבין מה שהעיניים רואות למסגרת הפרשנות שאנחנו מכילים על הדבר שאנחנו צופים בו.
עוד למדנו כי היכולת לנוע בתוך המודל מייצרת תחושה של מסע ובונה עיקרון שני ומפתיע, יחס בין המקומות ותחושה של מסע בנגב הנובע מתוך הראליזם הגבוה של המודל. אנשים יכלו לזהות את הבית שלהם, ולנוע ברחבי הנגב בלחיצה על עכבר. כך למדנו שהתנועה המהירה בין קני מידה שונים מייצרת מסגרות הקשר וזוויות התבוננות חדשות. זאת אומרת מחד אנשים זיהו את המרחב ביתי שלהם, ובו בזמן ראו אותו באופן שלא ראו מעולם.
הטופוגרפיה החברתית הפכה לשפה ויזואלית חדשה באמצעותה ניתן לבנות מודלים המייצגים את החברה והמרחב לרקמה אחת. זוהי תמצית עולם התוכן של סוציולוגיה אורבנית. אנו מציעים את הטופוגרפיה החברתית הן כתיאוריה והן כשפת מידול אשר תורמת תרומה משמעותית הן לשיטת המחקר האיכותנית והן לשיטת המחקר הכמותנית. הטופוגרפיה החברתית מייצרת סוציולוגיה מרחבית חדשה: סוציולוגיה של קווי גובה. הווה אומר, סוציולוגיה של היררכיות מעוגנות במרחב. תרנו אחר המושג טופוגרפיה חברתית ולמדנו ששתי דמויות שונות ומרכזיות האחת לתכנון ערים והשנייה לסוציולוגיה פיתחו את המושג בהקשרים שונים. כתיבתם ועבודתם סייעו לנו לנסח את טכניקת המידול כמושג תיאורטי.
האנשים והמרחב מייצרים טקסטורה אחת
למיטב ידיעתנו, האדם הראשון אשר עשה שימוש במושג "טופוגרפיה חברתית" היה גסטון ברדט (Gaston Bardet), מתכנן ערים ואדריכל צרפתי (1907-1989). בטקסט שכותרותו "טופוגרפיה חברתית" (1951) הוא ביקש לתת ביטוי לאלכימיה המתרחשת בנקודת המפגש בין אנשים והסביבה הבנויה בה נוצרת הטקסטורה העירונית:
“Some men on land, that is to say the urban texture”
הטקסטורה המרחבית הזאת מתחוללת בישובים קטנים ובערים גדולות. בשני המקרים האנשים והמרחב העירוני מייצרים טקסטורה אחת שאותה הוא מכנה טופוגרפיה חברתית:
I came to understand that this urban fabric was made up simply of the interweaving of human activities on the land and on the map, I need to represent them. Out of this was born the principle of social topography
טופוגרפיה חברתית, מדגיש ברדט, איננה רק ייצוג של אלמנטים על מפה אלא עיסוק ביחסים ההדדיים שהם מכוננים. ברדט פיתח את הקונספט של "פרופיל סוציולוגי"(profils sociogiques) של ערים. לדידו, הפרופיל הסוציולוגי הוא כלי להבין את התנועה של אנשים בתוך המבנים החברתיים הגדולים. אך חשוב מכך, הוא האמין ביכולת המחקרית לייצר פרופילים סוציולוגיים לישובים שונים. עבור ברדט לפרופיל הסוציולוגי יש ביטוי ויזואלי. כך הוא ביקש לתת ביטוי למקצב חברתי, לדינאמיקה ולמבנים החברתיים.
לטענתו, התכנון העירוני צריך להתבסס על ניתוח מסוג טופוגרפיה חברתית. התכנון העירוני הוא תגובה ישירה, אם כך, לטופוגרפיה החברתית של הישוב או העיר ״המתרחב עם נשמת החברתי״ “Dilates with the soul of the social”. התוצאה ואולי ניתן לראות בכך את ההגדרה שלו לתכנון העירוני: “a human geography created by man” – ״גיאורפיה אנושית מעשה ידי אדם״.
בהתחשב בתנאים הטכנולוגים בהם פעל, בתחילת שנות ה-50' של המאה הקודמת, אין ספק שברדט הקדים את זמנו בניסיונות שלו לתת ביטוי ויזואלי להשתנות של מערכות חברתיות וכלכליות במרחב (Bullock, 2010: 355). אבל המושג "טופוגרפיה חברתית" לא קנה אחיזה בספרות. מצאנו שימושים מינוריים בלבד שלו בעולמות של ארכיאולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
היה זה פייר בורדייה, האנתרופולוג והסוציולוגי הצרפתי אשר פיתח את המושג ואף טען כי ״סוציולוגיה היא טופוגרפיה חברתית״ – “Sociology is a social topography”. טופוגרפיה חברתית מהווה רכיב חשוב בתיאורית השדות של בורדיה: לטענתו אנשים נעים בסבך של טופוגרפיות חברתיות אשר מאופיינים בסגמנטציה והיררכיה. צורות שונות של הון (תרבותי למשל) אינן מצטברות במישור אלא הם היררכיות מטבען. אנו נוטים לדבר על תרבות "גבוהה" ותרבות "נמוכה" – כל אלה הם ביטויים של סגמנטציה היררכית.
טופוגרפיה חברתית של מחירי נדל"ן
מושג הטופוגרפיה החברתית מרחיב את ארגז הכלים החברתי-מרחבי. הוא מייצר חווית ידע הנוצרת מניתוח והפקת ידע בסביבות נתמכות טכנולוגיה ויזואלית מתקדמת. במחקר המשך הראנו כיצד העבודה בתוך מודלים בתלת-מימד מאפשרת את יצירתם של שיפועים המבטאים יחסי קירבה-מרחק גיאוגרפיים, לצד יחסי קירבה-מרחק סוציו-כלכליים. שיפועים אלה מהווים ביטוי מחודש למושג מרחק חברתי. יצירה של מודלים של טופוגרפיה חברתית בעצם מביאה את ארגז הכלים של הגיאוסטטיסטיקה לתוך הסוציולוגיה העירונית ובכך מאפשרת לנו לפתוח את הדלת לשאלות מחקר חדשות אשר טרם נשאלו. למשל במחקר המשך (Aharon-Gutman and Burg: 2021) אני שואלת ביחד עם חברי דר' דוד ברג האם השיפועים מסייעים לנו להבין פשיעה מרחבית.
מאז הסקיצה הראשונה של הטופוגרפיה החברתית כמודל מרחבי של הנגב, ערכנו טופוגרפיה חברתית בקני מידה ובהקשרים שונים. אחת הדוגמאות היא טופוגרפיה חברתית המסייעת לנתח מגמות בשוק הדיור של ירוחם במסגרת מחקר שבחן את ההשפעות של הקמה מחדש של בסיסי צבא בנגב על שוק הנדל"ן בירוחם (אהרון גוטמן:2017 בתמיכה של מכון גזית גלוב לחקר הנדל"ן). המישור (בצהוב) מייצג מחיר של 4,250 ש"ח למטר מרובע. השכונות הנמצאות בתחתית יכולות להגיע ל-1,500 ש"ח למטר, והשכונות המיוצגות כהרים מוריקים עד לכ-8,000 ש"ח למטר מרובע. בעיני זהו אחד הייצוגים החשובים ביותר של עיירות הפיתוח כיום: מישובים הומוגניים (לטוב ולרע) הן הופכות לאתר של קיטוב חברתי.
דוגמה נוספת לניתוח מעניין הוא הטופוגרפיה החברתית של תל אביב על פי מדד סוציואקונומי בדגם שיצרה דורון רווה, סטודנטית בטכניון.
תסקיר חברתי – הדור הבא
ארגז הכלים המגוון שאנחנו מפתחים היום במעבדה כולל תפיסות ומתודולוגיות חדשות של שיתוף ציבור, גיאו-סימולציות עירוניות, פרוגרמות עירוניות, מודלים לעיצוב מדיניות חברתית ועוד. במובן זה, הטופוגרפיה החברתית יכולה להוות בסיס ועוגן לתקומה מחודשת של התסקיר החברתי (Social Impact Assessment). בניגוד לתסקיר הסביבתי, התסקיר החברתי אינו מעוגן בחוק, לכן תוכניות מעטות מתייחסות אליו, ותוכניות מעטות עוד יותר יודעות לזקק ממנו הנחיות ברורות לטובת עריכת התוכניות. החובה של הסוציולוגים העירוניים אשר עורכים את המחקר לתרגם את התובנות שלהם לשפת התכנון ובכך לשנות את האופן בו ההיבטים החברתיים מוטמעים בתוך תהליכי התכנון.
אני מזמינה אתכם להתנסות, לחקור ולפתח איתנו את שפת המידול החדשה שיצרנו, מתוך כוונה לגרום למקבלי החלטות המעצבים את המדיניות המרחבית שלנו, לא רק לראות את משטרי הרוחות או את צריכת האנרגיה, אלא גם ובעיקר את האנשים החיים במרחב הפיזי ועוד יותר מכך את התנאים שבהם הם מתפקדים.
לקריאה נוספת:
אהרון גוטמן, מירב (2017) כיצד צבא, כמנוע פיתוח אזורי, משפיע ומעצב את שוק הדיור בעיר פיתוח
בתהליכי התחדשות? ניתוח ולמידה של מקרה עיר הבהדים – ירוחם בתלת מימד. מכון גזית גלוב לחקר הנלדן
Aharon-Gutman, M., Schaap, M., & Lederman, I. (2018). “Social topography: Studying spatial inequality using a 3D regional model.” Journal of Rural Studies, 62: 40-52
Aharon-Gutman, M., & Burg, D. (2019). “How 3D visualization can help us understand spatial inequality: On social distance and crime.” Environment and Planning B: Urban Analytics and City Science, 48(4): 793-809
Bardet, G., 1951. Social topography. Town Plan. Rev. 22 (3), 237
Bourdieu, P., 1989. Social space and symbolic power. Socio. Theory. 7 (1), 14–25
Healy, K., Moody, J., 2014. Data visualization in sociology. Annu. Rev. Social. 40