אם הייתם שוקלים רכישת בית קיט או מנסים לאתר יעד שקט לחופשה הבאה בארצות הברית של שנות החמישים, אין ספק שהייתם שוקלים את מיאמי, פלורידה. החל מסוף מלחמת העולם השנייה ולאורך אותו עשור הציעה העיר בעיקר אתרי נופש מנומנמים לאוכלוסייה מבוגרת המחפשת רוגע בשנות הפרישה, קו חוף יפה ואינסופי ואווירה בעלת ניחוח לטיני ייחודי. שלושה עשורים לאחר מכן, כבר לא ניתן היה לזהות את העיר שהתאפיינה בתנופת בנייה אינטנסיבית, מרכז עיר תוסס, פשיעה וסמים. הרבה סמים.
נהוג להתייחס לסחר הסמים כבעיה קשה המעכבת תהליכי התפתחות בערים. אולם, ההשפעה של תופעה זו על המרחב העירוני היא מגוונת ביותר, כשהיא מסגלת לעצמה אופי שונה בכפוף לרקע ולסיטואציה המקומית. לעיתים קרובות, התופעה נקשרת להיבטים נלווים שליליים שפעמים רבות שזורים אלו באלו, דוגמת פשיעה מאורגנת, אלימות חסרת מעצורים, הידרדרות של שכונות ורובעים, תחושת חוסר בטחון ופגיעה בקבוצות אוכלוסייה שונות. לעומת זאת, נדיר הרבה יותר להצביע על ערים בהן סחר הסמים היה בעל השפעה מכרעת על עיצובן בעודו משמש כזרז רב-עוצמה להתפתחותן, גם אם עדיין לווה בתופעות שהוזכרו לעיל. ברשימה שלהלן תובא דוגמה לתהליך ייחודי שכזה המדגימה היטב את מערכת היחסים המורכבת בין הגירה, גבולות, כלכלת הסמים ונדל"ן.
מריחואנה, קוקאין ונדל"ן
השינוי הראשון התרחש בשלהי שנות החמישים, עם הגעתם של תושבים לטינים רבים. מרביתם קובנים בני המעמד הבינוני-גבוה שמצאו בעיר מקלט נוח לאחר שנמלטו מהמהפכה שהוביל פידל קסטרו. שנות השישים סומנו כתחילת התעוררותה של העיר, עם הופעתה של אוכלוסייה צעירה שייצרה ביקוש רב לסם המריחואנה. מיקומה הגיאוגרפי של מיאמי בחלק הדרום מערבי ביותר של מדינת פלורידה, היותה עיר נמל כמעט בלתי מפוקחת בידי משמר החופים וקרבתה למדינות אמריקה הלטינית, כל אלו הפכו אותה במהרה לשער מזמין ואידיאלי לייבוא נרחב של סחורות בלתי חוקיות בכללן מריחואנה. כך הפכה מיאמי ליעד מועדף עבור קרטלי הסמים הגדולים של דרום אמריקה.
דעיכת שוק המריחואנה, סם אשר היה שכיח ונפוץ בשימוש לאורך שנות השישים, סימנה את עלייתו של סם אחר, יקר, רווחי ומסוכן הרבה יותר, קוקאין, אשר הפך את העיר למה שהוגדר לא פעם כמוקד העולמי ליבוא וסחר של סם זה לאורך שני העשורים הבאים. הדרישה לסם האופנתי ייצרה ביקוש בהיקפים אדירים שזוהו על ידי הקרטלים הפרואניים, הבוליביאניים ובעיקר הקולומביאנים, בראשם קרטל מדיין (Medellin) הנודע לשמצה, אותו הוביל ביד רמה פאבלו אסקובר. הקרטל היה אחראי למרבית מנפח הסחר, וייצא כ-4,000 קילוגרמים בשנה, כאשר עלות פעולת הזיקוק של קילו קוקאין והברחתו לארצות הברית באמצע שנות השמונים עמדה על כ-5000 דולרים, בעוד עלותו של אותו קילו ברחובות מיאמי נעה בין 50,000 ל-70,000 דולרים. במקביל, העיר היתה עדה לגל הגירה קובני נוסף, אשר בשונה מזה הקודם כלל אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, לרבות מתנגדי משטר, פושעים ופגועי נפש שהגיעו לארצות הברית במסגרת משט מריאל. השילוב בין המפוקפקים מקרב אותו גל הגירה, הפוטנציאל הכלכלי הרב שהיה טמון באבקה הלבנה והתמסדות באופן פעולת הקרטלים הביא עימו, כתוצר לוואי, תנופה נדל"נית רוויית אלימות.
התמסדות הסחר וחדירת הקרטלים למיאמי
אז איך סחר הסמים התגלגל לכדי תנופת נדל"ן? בתחילה נעזרו מבריחי/יבואני הסם המקומיים בחברות קש שהקימו במדינות מאפשרות (Narco-States) כדוגמת פנמה, הבהאמס או איי-קיימן על מנת להלבין את סכומי הכסף שנכנסו לכיסם, אך מהר מאוד כמויות הכסף הדמיוניות שהצטברו – אומדנים מסוימים מצביעים על כ-28 מיליארד דולר לשנה – חייבו הלבנת הון זמינה. לצורך כך, פנו הסוחרים לאפיק הנוח והזמין ביותר שהיה במיאמי: נדל"ן. קרקעות בפריפריה העירונית נרכשו בהיקפים גדולים בכדי להקים עליהן מחסנים ומסלולי נחיתה פרטיים ששימשו את מנגנון ההפצה. במקביל, החלו לצוץ בכל רחבי העיר בתי עסק אשר יועדו למתעשרים החדשים: סוכנויות רכב ורשתות ביגוד יוקרתיות, מועדוני לילה, מסעדות מפוארות, מרינות פרטיות ואחוזות פאר. אך גם כל אלו לא הספיקו בכדי להסתיר או לבזבז את העושר והכסף הגדול שהגיע מסחר הקוקאין.
בלית ברירה, ופעמים מתוך שגעון גדלות, החלו סוחרי הסמים רוכשים נדל"ן במזומן ומכל הבא ליד: דירות, מגרשים, מבני מגורים, משרדים ועוד. בשלב זה החל הפיתוח ניכר בקו הרקיע של העיר שהלך והשתנה, כאשר יותר ויותר מנופים הקימו בו בתי מלון, רבי קומות ומגדלים. סוחרי הסמים יזמו ומימנו את בנייתם במאמץ להיפטר בכל דרך מכמויות המזומנים שהיו בידיהם על ידי החדרתם לכלכלה באמצעים לגיטימיים.
בלית ברירה, ופעמים מתוך שגעון גדלות, החלו סוחרי הסמים רוכשים נדל"ן במזומן ומכל הבא ליד: דירות, מגרשים, מבני מגורים, משרדים ועוד. בשלב זה החל הפיתוח ניכר בקו הרקיע של העיר שהלך והשתנה, כאשר יותר ויותר מנופים הקימו בו בתי מלון, רבי קומות ומגדלים. סוחרי הסמים יזמו ומימנו את בנייתם במאמץ להיפטר בכל דרך מכמויות המזומנים שהיו בידיהם על ידי החדרתם לכלכלה באמצעים לגיטימיים. יוזמות אלו החלו אף שינו את מרכז הכובד של העיר עם התפתחותו של רובע בריקל (Brickell) היוקרתי והפיכתו לאורך שנות השבעים לרובע העסקים הראשי בעודו תופס את מקומו של מרכז העיר ההיסטורי והדועך של מיאמי אשר פינה את מקומות לאוטוסטרדות חדשות.
בעוד הכלכלה האמריקאית של אותן השנים היתה נתונה במיתון עמוק, הזרימה תעשיית הסמים הפורחת מיליארדי דולרים למדינת פלורידה, ולמיאמי בפרט, בהיקף אשר עלה על תעשיות לגיטימיות שעד אז שלטו באזור, ובראשן ענף התיירות. בו בזמן, נראה היה כי משבר הנדל"ן שפגע בערים רבות דילג על העיר עד אשר זוהה קושי אמיתי במציאת נכסים לרכישה בעוד ערכי הנדל"ן הוכפלו.
עליה כה חדה ומהירה בשווי נכסי המקרקעין מובילה פעמים רבות לפער בין מחירי הנדל"ן להכנסה הממוצעת של התושבים או למדדים כלכליים אחרים. בשלב זה מתעוררים מרבצם ספקולנטים המעוניינים ברווח מהיר ואלו פונים לבנקים אשר תפקידם לספק את המימון הנדרש לרכישת הנכסים. עליית ערך הנכסים גורר להגדלת הפער בין חובות ההלוואה לרכישתם לבין ערכם הריאלי, מצב המוגדר בז'רגון הכלכלי כבועת נדל"ן.
ולמרות זאת, באופן די מפתיע, עליית מחיר הנכסים במיאמי לא הוביל להיווצרותה של בועה וזאת היות ותנופת הבנייה לא נשענה על הלוואות אלא על מימון אמיתי, במזומן, שהיה בידי העוסקים בסחר הסמים (אחת מכול חמש עסקאות נדל"ן במיאמי של שנות השמונים בוצעה במזומן). לאור זאת השתנה התפקיד המסורתי של הבנקים כמלווים, בעת שגילו את הפוטנציאל הכלכלי הגלום דווקא בשמירה ובהלבנה של הכסף המפוקפק. ערוץ רווח חדש זה הוביל להקמתם של סניפי בנקים אמריקאים וזרים רבים בעיר, וכך, תוך תקופה קצרה ביותר ניתן היה למנות כ-250 סניפי בנקים.
האנומליה הפיננסית-נדל"נית המתוארת לעיל מוסברת בידי חוקרים דרך מנגנון הנרקו-קפיטליזם (Narco-Capitlism), מושג המשווה לסחר הסמים הבלתי חוקי מושגים ועקרונות מקבילים לאלו המוגדרים בכלכלה הקפיטליסטית הקונבנציונלית ומתאר כיצד מופק דרכו הרווח. אחד העקרונות המובילים בתורה זו מדגיש את מקומו של הנדל"ן כתחום העיקרי דרכו בוחרים ברוני הסמים להלבין את ההון המתקבל בעוד ערך הנכסים מטפס מעלה, כפי שאכן התרחש במיאמי.
התמונה מתהפכת
במקומות רבים בעולם כדוגמת ארצות הברית, יפן, אירלנד וספרד, בועות נוטות להתרסק ולקרוס תוך יצירת משברים כלכליים חמורים, שזמן ההתאוששות מהם רב. אך דווקא סחר הסמים הענף שהביא לתנופת פיתוח כה יוצאת דופן במיאמי, הוא זה אשר הפך להיות בעוכריה והביא לדעיכתה של העיר. האירוע שסימן יותר מכל את תחילת הקריסה התרחש ביולי 1979, אז הגיעו שני אנשים חמושים בכלי נשק אוטומטיים בעזרתם חיסלו סוחר סמים מקומי ופצעו מספר רב של עוברי אורח חפים מפשע בלב מרכז קניות הומה אדם. אירוע זה היווה לדעת רבים את שריקת הפתיחה למלחמת כנופיות פרועה ועקובה מדם, שכונתה בעיתונות תקופת ה"קוקאין קאובוי'ס" (“Cocaine Cowboys”). תקופה זו שילשה את מספר מקרי הרצח בעיר והביאה בהמשך לירידה משמעותית בערך הנדל"ן בעיר.
לאורך שני העשורים האחרונים העיר עוברת טלטלות כלכליות חוזרות ונשנות אשר חלקן נקשר ביבוא הסמים. לצד פרשיות שחיתות רחבות היקף בתחומים רבים, בראשם בנדל"ן, שוב זוהתה בתחילת שנות האלפיים תנופת בנייה אדירה, אשר חלק נרחב ממנה גם אם לא באופן מלא, התבסס על מימון מפוקפק. בניגוד לעבר, מיאמי לא הצליחה לחמוק מבועת הנדל"ן של 2007 שגרמה לריסוק של השוק, משבר ממנו העיר איננה מצליחה להשתקם עד לרגע זה.
המקרה הפרטני של מיאמי, פלורידה, מעלה מספר רב של סוגיות רחבות, רלוונטיות לא פחות למקומות אחרים בעולם. ראשית, יש להבין כי הכלכלה הפורמלית משיקה ובעלת נקודות מגע רבות עם מעגלים מקבילים ופורמליים פחות, אשר הינם בעלי השפעה רבה ולעיתים מכרעת על כיווני הפיתוח העירוניים. לא כל המקרים מובהקים כמו הדוגמה של מיאמי, אך גם במקומות אחרים יש להכיר בכוחה האדיר של כלכלת הסמים על מנת להפחית את השפעותיה הנלוות המזיקות ואולי אף להפיק ממנה תועלת. אחת הדרכים לעשות כן, עליה מתקיים דיון נרחב ומתמשך, היא הלגליזציה של סמים קלים. תהליך שכזה הולך ומתפשט למדינות שונות בארצות הברית ועד שנת 2017 צפויות כתשע מדינות למסד את שוק המריחואנה. האירוניה היא כי מספר שנים קודם לכן אימצו מספר מדינות בדרום אמריקה, אשר סבלו רבות מהתופעה, מדיניות מסוימת של לגליזציה וזאת, חרף התנגדותה של ארצות הברית. כך או כך, הוצאת העוקץ מסחר הסמים הבלתי חוקי ומיסויו, יוכל לתרום להתפתחותן הבריאה של ערים.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 06.02.2016
יש מצב שיעניין אתכם
