קשה להצביע במדויק על הרגע בו "הדרום הגלובלי" הפך לחלק מאוצר המילים העירוני העכשווי. השימוש במושג הפך לשכיח יותר ויותר בשיח העירוני והתכנוני, ובעשור האחרון ניתן למצוא אותו בכותרות של מאמרים, ספרים, קורסים וכנסים אקדמיים רבים. אך מהו אותו דרום, מדוע הוא גלובלי והאם באמת מדובר על אזור גיאוגרפי או על תפיסה תיאורטית?
ה'מפנה הדרומי' בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה, לימודים עירוניים ותכנון צמח מתיאוריות פוסט-קולוניאליות ככינוי חלופי ל'עולם המתפתח'. הטרמינולוגיה של הדרום הגלובלי מערערת על ההיררכיה הברורה שמשתמעת ממונחים כגון מדינות 'מתפתחות' ו'מפותחות', המרמזים על כיוון אחד של 'התקדמות'. כמו כן, המונח דרום גלובלי מבטא שינוי פרדיגמה, מדגש על 'פיתוח' לדגש על יחסי כוח גיאו-פוליטיים של צפון מול דרום. ספרם של אנניה רוי ונזאר אל-סייד על אי-פורמליות עירונית משנת 2004 נחשב לאחד הספרים הראשונים בתחום הלימודים העירוניים שהציע מבט דרומי על תופעה גלובלית. אולם, כפי שנטען לאחרונה, החשיבה הדרומית הינה פרויקט בהתהוות, שעדיין לא נמצא במרכז הקנון העירוני אך בהדרגה תופס בו מקום נכבד.
אם כך, מהו הדרום הגלובלי? כפי ששם המושג מרמז, יש לו קשר לגיאוגרפיה. הדרום הינו הנגדה ל'צפון הגלובלי', שבהכללה מתייחס למדינות בעלות כלכלה קפיטליסטית מתקדמת, כגון מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה. הדרום הגלובלי כולל, בהתאמה, אזורים כגון תת-היבשת ההודית ומדינות אחרות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. רבות ממדינות הדרום הגלובלי חולקות היסטוריה של קולוניאליזם ודיכוי על ידי המערב. הן מתאפיינות בתהליכי עיור מהירים ולצידם א-פורמליות עירונית, מיעוט משאבים, חברה אזרחית לא יציבה ואחוזים גבוהים של עוני, אי-שוויון ואבטלה. עם זאת, ההגדרה של הדרום הגלובלי חורגת ממשמעות גיאוגרפית צרה, ורוב החוקרים יסכימו שהתפיסה הדרומית עוסקת בפרספקטיבה תיאורטית וביקורתית ולא באזור ספציפי בעולם. ניקח לדוגמה את ישראל, שעל ידי חלק מהחוקרים נבחנת כמדינה מערבית המשתייכת לצפון הגלובלי; אולם אורן יפתחאל מראה בעבודתו שיש לנתח תכנון בישראל מהזווית אותה הוא מכנה 'דרומזרחית', המרחיבה את גבולות הדרום הגלובלי למחוזות נוספים.
הן מתאפיינות בתהליכי עיור מהירים ולצידם א-פורמליות עירונית, מיעוט משאבים, חברה אזרחית לא יציבה ואחוזים גבוהים של עוני, אי-שוויון ואבטלה. עם זאת, ההגדרה של הדרום הגלובלי חורגת ממשמעות גיאוגרפית צרה, ורוב החוקרים יסכימו שהתפיסה הדרומית עוסקת בפרספקטיבה תיאורטית וביקורתית ולא באזור ספציפי בעולם.
דברים שרואים משם
אם הדרום הגלובלי איננו רק (או בכלל) קטגוריה גיאוגרפית תיאורית, מהי משמעותו האנליטית בתחום העירוני? בראש ובראשונה, הדרום הגלובלי הינו כינוי לתפיסה המערערת על ההגמוניה של התיאוריה העירונית-תכנונית הדומיננטית כפי שאנו מכירים אותה כיום. לתכנון העירוני, כתחום ידע וכפרקטיקה, יש כמובן הקשר קולוניאלי בולט, ועד היום מערכות תכנוניות במקומות רבים בעולם מתבססות על חוקים ונהלים שעוצבו בתקופת הקולוניאלית. גם התיאוריה התכנונית הקנונית נשענת ברובה על ידע המגיע ממדינות מערביות מסוימות, ולמרות זאת במשך עשורים רבים נתפסה, ובמידה רבה עדיין נתפסת, כאוניברסלית. קורסים אקדמיים בנושאי תכנון ועירוניות באוניברסיטאות בכל רחבי העולם כוללים סילבוס דומה, על אף שלכל מדינה הקשר שונה. התפיסה הדרומית מאתגרת את תקפות הפרדיגמה העירונית השלטת ומבקשת לייצר סוגי ידע נוספים ומגוונים המתכתבים עם מקומות שונים, ובמובן זה, תפיסת הדרום הגלובלי נעוצה בתיאוריות פוסט-קולוניאליות וכמוהן, שואפת לייצר ידע אלטרנטיבי. חוקרים כמו ונסה ווטסון בדרום אפריקה, אנניה רוי בארצות הברית, גאוטם בהאן בהודו, ג'ניפר רובינזון באנגליה, ליבי פורטר באוסטרליה ואורן יפתחאל בישראל מצביעים על כך שמרבית התיאוריה התכנונית התפתחה מתוך המערב ובשיח עם המערב, ועל כן יש לפתח תיאוריה 'דרומית' ו/או 'מזרחית' שמנהלת דיאלוג, וצומחת מתוך, הקשרים אזוריים שונים. נוסף לכך, החשיבה הדרומית קוראת להציף לסדר היום התכנוני-עירוני סוגיות שמטרידות מגוון גדול של ערים, ולא זכו עד לאחרונה לתשומת לב מספקת.
מבחינה מתודולוגית, התפיסה הדרומית הגלובלית תומכת במחקר הנשען על מקרי מבחן והיכרות עמוקה עם המקום. אולם, מטרתה של התיאוריה הדרומית איננה מסתכמת בהוספת מקרי בוחן מגוונים יותר על מנת להעשיר את התיאוריה התכנונית הקיימת, אלא לייצר המשגות חדשות ולספק מבט ביקורתי על תהליכי ייצור ידע והפצתו. בעלות על קרקע היא דוגמה בולטת לנושא שזוכה להתייחסות שונה בהקשר 'צפוני' ו'דרומי'. תיאוריה ופרקטיקה 'צפוניות' לרוב מתייחסות להסדרי בעלות רשמיים, בין אם הקרקע פרטית או בבעלות המדינה. הן לא מכירות בהסדרי בעלות אלטרנטיביים, כגון בעלות קולקטיבית, הנפוצה מאוד בחברות מסורתיות רבות בעולם. לעומת זאת, תיאוריה 'דרומית' מאפשרת להכיר וללמוד על הסדרי בעלות אלטרנטיביים, ורואה בהם בסיס לתיאורתיזציה חדשה. כך, היא מאירה תופעות שנשארו מחוץ לסדר היום המחקרי הרשמי במשך שנים רבות.
ניקח כדוגמה נוספת את תיאוריית העיר הצודקת של החוקרת סוזן פיינסטין, שנחשבת לאחת המובילות כיום בחשיבה העירונית על צדק. בהתבסס על מחקריה בניו-יורק, לונדון ואמסטרדם, פיינסטין גוזרת המלצות מדיניות שיכולות להוביל ליותר הוגנות, דמוקרטיה ומגוון. אולם ההקשר שפיינסטיין מתייחסת אליו הינו מדינה דמוקרטית, קפיטליסטית, עם מערכת תכנונית מתפקדת וחברה אזרחית חזקה. לכן, המלצותיה פחות, או אינן, רלבנטיות באותו אופן לסביבות בהן התכנון העירוני מתנהל בצורה אחרת – לא רק ניו-דלהי, לאגוס וקייפטאון, אלא גם מזרח ירושלים והכפרים הבדואיים הלא מוכרים בנגב. בעוד שלמושג צדק יש רלבנטיות גלובלית, המנגנונים בהם ניתן לקדם או לשלול צדק אינם זהים בכל מקום. בעוד שבארצות הברית למתכננים יש כלים סטטוטוריים וסמכויות שעומדים לרשותם כדי לקדם פרקטיקות של צדק מרחבי, ישנן מקומות בעולם בהם לא המתכננים ולא ארגוני חברה אזרחית קובעים את סדר היום העירוני. בעוד שייאמר לזכותה של פיינסנטין שהיא מבהירה שמודל העיר הצודקת נשען על מודל מערבי, תיאוריות תכנוניות רבות עדיין לא מכירות במגבלותיהן.
דיור לא פורמלי הוא עוד דוגמה לתופעה נרחבת בערים רבות בעולם, אם לא אחת החשובות שבהן, שעד לאחרונה לא נכלל באג'נדה של לימודי עירוניות. ונסה ווטסון טבעה את המונח "הגיונות מתנגשים" (conflicting rationalities) כדי לתאר את הפער בין התכנון המוסדי-לאומי בדרום אפריקה לבין הדיירים שנאבקים על זכותם לחיות בדיור לא פורמלי בעיר. עלייתה של התיאוריה הדרומית הובילה גם להכרה הולכת וגוברת בכך שאי-פורמליות היא 'אופן' ((mode חשוב של עירוניות שקיים גם בדרום וגם בצפון הגלובלי, אם כי במימדים ובצורות אחרות, וכתוצאה מכך הולידה מחקר עשיר בנושא.
בינאריות חדשה בין "צפון" ל"דרום"?
תפיסת הדרום הגלובלי לא חפה מביקורת. במיוחד לאור תיאוריות עירוניות חדשות חובקות עולם (כגון Planetary Urbanism), יש הטוענים שתיאוריות דרומיות מייצרות בינאריה חדשה בין הצפון לדרום, שוללות את האפשרות להכללות המבוססות על מקרים שונים, וכן מתעלמות מכך שבעידן הנוכחי תופעות אורבניות מטשטשות את הגבולות בין מזרח, מערב, צפון ודרום. ביקורת אחרת מתייחסת לקושי לייצר הכללות ממידע תלוי-מקום ותלוי-הקשר. ביקורת שלישית מופנית כלפי הקושי לייצר מסגרות קונספטואליות חדשות המנותקות מהתיאוריות העירוניות שנולדו במערב, שכן רוב הכלים העירוניים שעומדים לרשותנו, וכך גם השפה העירונית בה אנחנו מתנסחים, מתבססים על תפיסות ידע שצמחו בצפון הגלובלי כגון מרקסיזם וניאו-ליברליזם. ולבסוף, ביקורת רביעית טוענת שהמושג גורף מדי ומכפיף חלקים גדולים של העולם תחת אותה מטריה.
חוקרים 'דרומיים' דוחים ביקורות אלו מכיוון שלדעתם מטרת התיאורטיזציה הדרומזרחית איננה חלוקה גיאוגרפית אלא יצירת מסגרת קונספטואלית חדשה ורפלקסיבית. ה'ראייה הדרומית' מאפשרת מבט רענן על ידע שנוצר הן בצפון והן בדרום. לטענת ראווין קונל (Raewyn Connel), התיאוריה הדרומית יכולה לאפשר מבט כוללני באמצעות מחקר השוואתי של מקרי מבחן, תוך תשומת לב למערכות היחסים בין מקומות שונים. גם ג'ניפר רובינזון (Jennifer Robinson) תומכת במחקר השוואתי בין ערים מסדר גודל שונה ומאזורים שונים בעולם, על מנת ליצור גישה חדשה להבנת העולם העירוני הגלובלי. לפי קונל, חשוב לזכור שההגמוניה המערבית נשמרת ומשועתקת על ידי גורמים מבניים כגון משאבים משמעותיים יותר המופנים כלפי מחקר, או היכולת לממן מודלים מורכבים ויקרים בתחומים כמו כלכלה או סביבה. כמובן, תעשיית הפרסומים האקדמאית גם היא מערבית בעיקרה, ומסייעת לשימור הדומיננטיות הצפון-מערבית בשיח האקדמי. בתגובה, חוקרים דרומיים יכולים לעשות שימוש בתיאוריות מערביות תוך התאמה להקשר חדש, ובמקביל לייצר שפה חדשה.
לסיכום, הגישה הדרומית יוצאת נגד ייבוא של מודלים, ידע ומדיניות ממקום אחד לאחר מבלי לשאול בביקורתיות האם כלים אלה תואמים את הערכים המקומיים וההקשר אליו הם מיובאים. יש לה משמעות רבה במגוון תחומים, קל וחומר בתחום העירוני המתבסס על פרקטיקות יומיומיות ומציע כלי מדיניות תלויי-מקום. ניתן לראות בדרום הגלובלי גם מקור מבטיח לידע חדש ולא רק לשלילה של דפוסי ידע בעייתיים: עם הפריחה במחקרים מהדרום הגלובלי ועל הדרום הגלובלי, מתכננים וחוקרי עירוניות יכולים להוסיף מגוון עשיר של מקרי מבחן ודוגמאות לארגז הכלים המקצועי שלהם, כמו למשל, מודלים של רחובות וטיפוסי הצללה לא רק מפריז, לונדון וניו-יורק, אלא גם מאיסטנבול, כלכתה, ובואנוס איירס; כמובן, תוך בחינת התאמתם להקשר המקומי.
לקריאה נוספת:
Avni, N, and Yiftachel, O. (2014). “The New Divided City? Planning and 'Gray Space' between global north-west and south-east”. In “A Routledge Handbook on Cities of the Global South”, eds. S. Parnell and S. Oldfield, 487-505. London: Routledge
De Satgé, Richard, and Vanessa Watson. Urban Planning in the Global South: Conflicting Rationalities in Contested Urban Space. Springer, 2018.
Fainstein, Susan S. The just city. Cornell University Press, 2010.
Robinson, Jennifer. "Thinking cities through elsewhere: Comparative tactics for a more global urban studies." Progress in Human Geography 40.1 (2016): 3-29.
Roy, A., & AlSayyad, N. (Eds.). (2004). Urban informality: Transnational perspectives from the middle East, latin America, and south Asia. Lexington Books.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 06.12.2018
יש מצב שיעניין אתכם
