שדרות אנדרהיל (Underhill) בשכונת פרוספקט הייטס שבברוקלין, ארה"ב, שינו את פניהן בחודשים האחרונים והפכו להיות ‘Open Street’ – רחוב משולב שסגור לתנועת כלי רכב בשעות היום (מלבד רכבי חירום ותנועה מקומית מוגבלת) ומאפשר תנועת הולכי רגל לא רק במדרכות, אלא גם בכביש. במהרה הן הפכו לדרך המועדפת עלי להגיע מדירתי בקראון הייטס לפארק המרכזי בברוקלין, פרוספקט פארק. ולא רק עבורי; השדרות הפכו בן לילה כמעט למוקד משיכה לפעילות א-פורמלית במרחב הרחוב, הכוללת, בין היתר, גם הרחבת הסלון הפרטי ל"סלון ציבורי".
הפיכת שדרות אנדרהיל ל"רחוב פתוח" הייתה חלק ממהלך נרחב של עיריית ניו יורק לפריסה של יותר מ-160 ק"מ של רחובות משולבים ברחבי העיר, בתגובה למגפת הקורונה ובעקבות הצורך במרחב תנועה עבור הולכי רגל ואופניים בסמוך למוקדי משיכה "חדשים" כגון פארקים. פעולות העירייה המחישו את הפוטנציאל שטמון דווקא במשבר הקורונה ובתקופה הנוכחית לחשוב מחדש על תכנון זכות הדרך ולערער על ההיררכיה הקיימת בחלוקת השטח במרחב הרחוב. הירידה המשמעותית בכמות כלי הרכב ברחובות הערים ברחבי העולם – בעקבות הסגר שהוטל עליהן בפרוץ המגפה – פתחה צוהר לעולם ללא פקקי תנועה, ניידות באמצעי תחבורה מקיימים (אופניים, קורקינט) ובעיקר חזרה להליכה ברגל. בנוסף לכך, המגיפה העולמית חיזקה את צורך במרחב ציבורי רחב ידיים עבור שהייה ותנועה בטוחה, כזה המאפשר שמירה על מרחק של שני מטרים.
לצד זה, עתיד העיר, שכוחה תלוי בציפוף ואינטנסיביות שימושים, עומד במבחן לאור מגמות כגון עבודה מרחוק וצריכה באופן מקוון שהתחזקו משמעותית בתקופה האחרונה. נשאלת השאלה, האם עיצוב עירוני ותכנון תנועה יכולים לסייע לתהליך שיקום העיר בזמן ולאחר המשבר? להערכתי, חשיבה מחדש על 'זכות הדרך' ושינוי בחלוקת השטח ברחוב עירוני, הינה הכרחית עבור תנועה ותחבורה בטוחה ומקיימת, עבור האפשרות לצמיחה כלכלית והקצאת שטח חיוני לעסקים לפעילות תחת ההגבלות הבריאותיות ועבור הצורך הבסיסי למקום מפגש והחלפת רעיונות שעומדים בבסיס החיים העירוניים.
במקום נתיב ומקומות חנייה – שבילי אופניים ומסעדות
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לשינוי חלוקת שטח הרחוב בין המשתמשים הרבים מגיעה מארגז הכלים של 'עירוניות טקטית'. עיצוב עירוני בכלים טקטיים מאפשר שינוי מהיר ומיידי של שטח הכביש לטובת שימוש אלטרנטיבי. לרוב, המטרה היא להסב שטח שעד כה היה נחלת הרכב הפרטי, למשל מקום חנייה, לטובת אמצעי תחבורה מקיימים כגון אופניים, הולכי רגל או שטח ציבורי פתוח. דוגמא מוכרת לכך היא Parklet – הסבת מקום חניה לשטח ציבורי פתוח הכולל ריהוט רחוב (כסאות ושולחנות מתקפלים) עם שמשיות ו/או עציצים. השימוש הזמני יכול להיות לטווח זמן קצרצר של כמספר שעות במסגרת אירוע כדוגמת PARKing day או לתקופה של מספר חודשים כאשר מזג האויר נעים לשהייה בחוץ. המהלך המהיר והזמני בא להדגים כיצד ניתן להשתמש בזכות הדרך עבור הציבור הרחב בכדי להוביל לשינוי ארוך טווח בתכנון הרחוב.
ארגז הכלים של "עירוניות טקטית" היה ידוע ומוכר עוד לפני המגפה, אבל ימי הקורונה וההשפעות מרחיקות הלכת שלה היוו זרז של ממש עבור עיריות ברחבי העולם לאמץ זאת. בניסיון לחזק את מרכזי הערים, להחזיר בטחון לתושבים בכוחה וחיוניותה של העיר ולאפשר תנועה בטוחה (עם שמירת מרחק פיזי), ערים ברחבי העולם קידמו שינויים מהירים וזמניים ברחובותיהן.
באירופה ראשי ערים הובילו תוכניות להגבלת מהירות ותנועה של כלי רכב במרכזי ערים ולהסבת שטח כביש לתנועת הולכי רגל ואופניים. במילאנו, איטליה, יצאה לדרך תוכנית "Strade Aperte” להרחבת מדרכות וסלילת שבילי אופניים בכדי לעודד חזרת תנועה ופעילות לרחובות הראשיים הכוללת גם הגבלת מהירות כלי רכב ל-30 קמ"ש במספר אזורים. ביותר ממאה ערים בגרמניה הורחבו או נסללו שבילי אופניים טקטיים – pop-up” cycle lanes" בעקבות עליה במספר רוכבי אופניים והצורך בתשתית רחבה לרוכבי האופניים יחד עם הצורך בניידות בזמן ההתמודדות עם המגיפה. מסמך תכנון באדיבות חברת Mobycon מדגים כיצד ניתן לקדם תכנון מהיר של שבילי אופניים, להטמיע אותם בעזרת ארגז הכלים של עירוניות טקטית ולבצע בקרה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים (לרבות מצלמות רחפן) ב-10 ימים בלבד.
גם באמריקה כאמור, ניתן לראות במגמה להסב את השימוש בזכות הדרך מהרכב הפרטי לתנועה מקיימת בעזרת עירוניות טקטית. בבוגוטה, קולומביה, עיר המובילה בקידום תחבורה מקיימת, נפתחו כ-35 ק"מ של רחובות לשבילי אופניים בנוסף ניתנה לעובדים חיוניים גישה חופשית לאופניים חשמליות לצורך ניידות. בסן פרנסיסקו ובערים נוספות בחוף המערבי של ארה"ב קידמו אגפי התחבורה העירוניים תוכניות בזק ל"רחובות איטיים" Slow Streets, בחירת הרחובות לפרויקט נעשתה בשיתוף עם תושבים ובמהלך מזורז של אישור וביצוע תוך 48 שעות בלבד.
בניו יורק יצאו לפועל תוכניות חסרות תקדים ("open restaurants" ו- “Open Streets:Restaurants”) בכדי לסייע לעסקי המסעדנות להשתקם ולחזור לפעילות. באמצעות מילוי טופס מקוון, יותר מ-9,000 בעלי עסקים קיבלו אישור להסב את שטח החנייה ו/או חלק מאזור המדרכה בחזית העסק לטובת אזור ישיבה ללקוחות המסעדה. עוד כ-50 רחובות באזורי הבילוי, נסגרו זמנית לתנועת כלי רכב בסופי השבוע ומדרחובים שוקקי חיים שוב מילאו את העיר. ניתן לראות באתר העירייה מעקב יומיומי אחר פריסה גיאוגרפית של ה"מסעדות הפתוחות" כולל סוג השטח הציבורי שהוסב לטובת פתיחת העסק לעת משבר.
מהלכים טקטיים אלה בוצעו בהובלת ראשי ערים פרוגרסיביים, על ידי רשויות התכנון העירוניות DOT (Department of Transportation) ובתמיכת תושבים. בחלק מהערים כדוגמת ברצלונה וניו-יורק הוסבו חוזי תכנון קיימים עם חברות לתכנון ערים ותחבורה לטובת קידום מהיר של תוכניות שיקום ועיצוב עירוני לצרכים המשתנים של תנועה עירונית בימי קורונה.
גם בישראל נעשו מהלכים בכלים של "עירוניות טקטית" בכדי "לפתוח" רחובות לתנועת הולכי רגל ואופניים. בירושלים ובתל אביב סגרו רחובות לתנועה והפכו אותם למדרחובים; בתל אביב וברמת גן הפקיעו מקומות חנייה לטובת הרחבת עסקים לרחוב; בתל אביב גם הציבו כסאות נוח ושמשיות במרחב הציבורי ברחבי העיר וכן סימנו שבילי אופניים זמניים חדשים; בבאר שבע שדרגו את המרחב הציבורי בשוק העירוני, לקראת פתיחתו מחדש לאחר הסגר ותוך התאמתו להנחיות הבריאותיות.
מקור: NYC Open Restaurants
הפרקטיקה מלווה במדיניות
לאחרונה הצעדים בשטח זכו גם לתהודה רשמית כאשר פרסם NACTO (National Association of City Transportation Officials), בשיתוף עם The Global Designing Cities Initiative, מסמך הנחיות לשיקום רחובות עירוניים בעת ולאחר מגפה באמצעות 'עירוניות טקטית' (גילוי נאות – זכיתי לקחת חלק בפיתוח תוכן עבור מסמך זה). מסמך ההנחיות, "Streets for Pandemic Response and Recovery" משתמש בארגז הכלים של 'עירוניות טקטית' בכדי לסייע בשיקום העיר בעת ולאחר מגפה, במטרה להחזיר עסקים לפעילות וכן לאפשר תנועה בטוחה במרחב הציבורי. דוגמאות נבחרות מתוך המסמך כוללות נתיבי תחבורה ציבורית זמניים ושבילי אופניים טקטיים המוטמעים בין ליל לצד מדרחובים עבור שווקים ומסעדות לעידוד הכלכלה המקומית.
גם בישראל, האימוץ של כלי העיצוב הטקטיים, יחד עם הניסיון להפוך את פירמידת התנועה, בא לידי ביטוי – מוגבל אמנם – ברמת המדיניות. מינהל תכנון ומשרד התחבורה פרסמו הנחיות (לא מחייבות) לגבי חזרה למרחב הציבורי בימי קורונה ובו קראו, בין היתר, לשנות את הקצאת זכות הדרך באופן מוחלט או משתנה על פי השעה ביום; פורום ה-15 (פורום הערים העצמאיות) עורר את השיח בנושא מול הקהל הרחב, אנשי המקצוע בשלטון המקומי והמרכזי ומקבלי ההחלטות; וארגון "מרחב" יחד עם ארגוני חברה אזרחית נוספים פנו לממשלה בקריאה ליישם עירוניות טקטית בהתמודדות עם המשבר.
לעבור מטקטי – לאסטרטגי
בימים אלו חשוב גם לדון בשאלה מי צריך ויכול להוביל את השינוי בתכנון זכות הדרך? תכנון עירוני מקיים קורא לשילוב ואיזון בין גישת "מלמעלה למטה" (top-down), הובלת תכנון על ידי מוסדות תכנון ארציים/מחוזיים, לגישת "מלמטה למעלה" (bottom-up) המתבססת על כוח פוליטי שנצבר עם תמיכת תושבים במהלכים המבקשים לשנות את הדפוס הקיים.
בכדי להביא לביצוע מהיר של פרויקטים מהסוג של "עירוניות טקטית" יש לפעול בכמה רמות – מינהל תכנון ומשרד התחבורה צריכים להתוות את המדיניות הכללית ולעודד את הרשויות המקומיות לפעול בתחומן על ידי מתן תקציבים. בהובלת ראשי הערים, על מהנדסי ואדריכלי העיר עם אגפי התנועה העירוניים לפעול יחד בראיה כוללת של תכנון מרחב הרחוב כדי להוביל מיזמים של עירוניות טקטית. גם לארגוני החברה האזרחית יש תפקיד בחינוך לעירוניות ותחבורה מקיימת מגיל צעיר – מי שגדל בידיעה כי אופניים, קורקינט והליכה הם אמצעי ההתניידות המועדפים, יידע לדרוש בעתיד תשתיות עירוניות ברמה גבוהה הכוללות: שבילי אופניים מופרדים, עיצוב עירוני עם צל וצמחיה ומרחב תנועה איכותי ביחד עם ריהוט רחוב.
העוצמה של פרויקטים טקטיים נעוצה בכך שמדובר בשינוי מהיר בעלויות תכנון וביצוע נמוכות, אשר מדגים לתושבים אפשרות 'אחרת' – אלטרנטיבה טובה יותר לשימוש במשאב ציבורי. לכן מתבקש לראות בשינוי במגמות הניידות במרחב העירוני עם פרוץ משבר הקורונה, כהזדמנות לשינוי לטווח הארוך בחלוקת זכות הדרך. זו העת לעבור 'מטקטי לאסטרטגי' ולחשוב על אפשרויות לעתיד עירוני שמקדם תנועה מקיימת במרחב הציבורי. המהלכים הטקטיים שבאו לידי מימוש בעקבות המשבר יכולים וצריכים להביא לשינוי במדיניות לטווח ביניים ולטווח ארוך, באמצעות מהפך בהיררכיית הערכים שמובילים בתכנון זכות הדרך.
כדי לעשות זאת יש לתכנן את זכות הדרך לאור ערכים חלופיים ובראשם – שיקום, קיימות והפיכת זכות הדרך למרחב ציבורי במלוא מובן המילה. כך, יש לתכנן את זכות הדרך על מנת לקדם את שיקום העיר עם ה"חזרה לשגרה" בכדי לאפשר לעסקים להיפתח מחדש ולאפשר תנועה ונגישות באמצעי תחבורה מגוונים. בכך גם ניתן יהיה למנוע חזרה לתלות ברכב הפרטי כאמצעי תחבורה מוביל ודומיננטי. במקביל, יש לזכור כי זכות הדרך מהווה כשליש מהשטח העירוני במרבית מהערים הגדולות. צמצום שטח אספלט והסבתו לשטח ירוק בעזרת תכנון נוף והוספת צמחיה וצל חיוניים לאיכות הסביבה בנוסף לשימוש באמצעי תחבורה שאינם מזהמים בכדי להפחית פליטת גזי חממה. ולבסוף, בעיניי ההזדמנות הגדולה ביותר היא להחזיר את "זכות הדרך" לאנשים. להפוך את הרחובות למקום מפגש, קרקע להחלפת רעיונות וקידום מגוון.
זה הזמן למהפכת התנועה העירונית המקיימת בתכנון זכות הדרך.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 29.07.2020
יש מצב שיעניין אתכם
