העשורים הראשונים של המאה ה-21 הם תקופה יוצאת דופן בתולדות כדור-הארץ. התקופה הנוכחית מסמלת עידן שבו האנושות משפיעה על כלל מערכות כדור-הארץ בצורה ברורה, עד כדי כך שהעידן עצמו מוגדר בשם אנתרופוקן – "עידן האדם" (Anthropocene). קצב השינויים הנצפים והיקפם חורג מכל מה שמוכר לנו מההיסטוריה המתועדת והתופעות הנראות כעת הן ככל הנראה רק הקדמה לדברים שעלולים להתרחש בעשורים הקרובים.
השפעת האדם על סביבתו אינה מוטלת עוד בספק, ונובעת בעיקרה מפליטת גזי-חממה לאטמוספרה (בראש ובראשונה פחמן דו-חמצני, אבל גם אחרים) כתוצאה מניצול משאבים פראי. זהו תהליך איטי, שהחל בראשית המהפכה התעשייתית במאה ה-19, ובו דלקים מאובנים (נפט, פחם וגז) נשרפו בתהליכי הפקת אנרגיה ושיחררו לאטמוספרה פחמן שהיה קבור באדמה במשך מאות מיליוני שנים. למעשה, המין האנושי שינה במו ידיו את ההרכב הכימי של האטמוספרה, והוסיף לה מיליארדי טונות של גזים כתוצאה מתהליכים תעשייתיים וחקלאיים: בעוד שבעידן הקדם-תעשייתי היה ריכוז הפחמן הדו-חמצני כ-280 חלקים-למיליון (הווה אומר: מכל מיליון מולקולות של אוויר, רק כ-280 היו של CO2) הרי שכיום הוא עומד על 415 חלקים למיליון.
המשמעות של העלייה הזו היא הגברה ניכרת בכושרה של האטמוספרה לבלוע את הקרינה התת-אדומה של כדור-הארץ (החום שנפלט מפני השטח) ולכן התוצאה הבלתי נמנעת היא התחממות של כלל מערכות כדור-הארץ. ואכן, שנת 2020 הייתה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות (שווה ל-2016 שהחזיקה בשיא לפנייה). שנה זו גם הצטיינה במספר חריג של תופעות קיצוניות, כגון שריפות עזות וממושכות בקליפורניה ובאוסטרליה, גלי-חום ממושכים בסיביר ובאלסקה, ומספר גבוה מאד של סופות טרופיות באוקיינוס האטלנטי ובשקט.
מפת הטמפרטורה העולמית לשנת 2020. הצבעים מייצגים את השינוי בטמפרטורה השנתית ביחס לממוצע של השנים 1981-2010. קל להבחין שמרבית שטחי היבשה התחממו, חלקם בצורה ניכרת. (על פי הנתונים של מרכז החיזוי האירופאי ECMWF)
תמונה ברורה של התחממות
כל אלה הן אינדיקציות ברורות להשתנות האקלים של כדור-הארץ, שהיה יציב למדי בעשרות אלפי השנים האחרונות, מאז תום עידן הקרח לפני כ-18 אלף שנים בערך. חשוב להבין ששינויים טבעיים באקלים יש והיו תמיד – המערכת מורכבת ועתירה בקשרי-גומלין מסובכים ולכן אין שנה דומה לקודמתה. אולם מה שאנחנו רואים כעת הוא בפירוש חריג בקצב ובעוצמה של השינויים והוא תוצאה של השפעת המין האנושי על הרכב האטמוספרה והאוקיינוסים.
במחקרי אקלים מקובל לקחת תקופה של 30 שנה, ולעשות ממוצע של ערכים מטאורולוגיים שמאפיינים את המקום בו מדובר באותן שנים: טמפרטורה, משקעים, לחץ, רוח וכדומה. כאשר עושים את הממוצע הזה ומשווים אליו את הערכים שנמדדים היום, מגלים תמונה ברורה של התחממות: כמעט בכל כדור-הארץ הטמפרטורה עלתה בערך ב-1.1 מעלות ביחס לממוצע של התקופה 1980-1950. הדפוס הגאוגרפי של השינוי אינו אחיד: יש אזורים שהתחממו יותר מאחרים, כאשר קווי-רוחב צפוניים ואזורי הקטבים מגלים את העלייה הדרמטית ביותר. יש מקומות שאפילו התקררו מעט, אבל במבט כולל על כדור הארץ ברור לחלוטין שכוכב-הלכת שלנו מתחמם.
יש גם שנים קרות מהממוצע אבל שכיחותן פוחתת מאד בה בשעה שהשנים החמות והחמות-מאד הופכות להיות שכיחות הרבה יותר. מחקרים של השרות המטאורולוגי על המתרחש בישראל מלמדים על כך שהטמפרטורה עלתה ב-1.4 מעלות ב-30 שנה. במרחבים עירוניים עליית הטמפרטורה מורגשת במידה רבה יותר בשל אפקט "אי-החום העירוני" שבו הבניינים, המכוניות, האספלט והמזגנים מחממים את העיר עוד יותר, לעתים במעלה נוספת ביחס לסביבה הכפרית. גם מגמה זו לא תשתנה ואף תוחרף בעתיד, עם צמיחתן של מגה-ערים עצומות ברחבי-העולם (טוקיו, מומבאי, שנחאי, סאו-פאולו…) בהן מתגוררים עשרות מיליוני בני-אדם.
שריפות באוסטרליה, matt-palmer מאתר unsplash
הקרחונים מפשירים, ערי החוף בסכנה והביוספרה הימית נהרסת
מחקרים חדשים שהתפרסמו לאחרונה מראים מגמה ברורה של ההתחממות בקווי-הרוחב הגבוהים, באזור כיפות הקרח הצפונית והדרומית (גרינלנד ואנטארקטיקה). באזורים אלה מתרחשת כעת הפשרה מהירה של קרחוני-עד, שהופכים למים נוזליים הזורמים אל האוקיינוס. הקרח הזה הוא בן מיליוני שנים, וכעת הוא מפשיר, נסדק ונשבר וחוזר למקום ממנו הגיע. עליית המפלס העולמית היא לכאורה איטית, כ-4 מ"מ בממוצע לשנה, אך היא תימשך ללא הפסקה וסביר שאף תאיץ בעתיד. יש כאן שילוב של שני תהליכים: גם תוספת מים שהיו קודם על היבשה כקרח וכעת הפשירו וזורמים לאוקיינוסים, וגם התפשטות תרמלית של המים עצמם (למים חמים יש נפח גדול יותר מאשר למים קרים).
התוצאה של עליית המפלס החזויה היא הצפה בלתי-נמנעת במים של מדינות-איים (בעיקר באוקיינוס השקט) בחלקה השני של המאה ה-21 ובמקביל פגיעה קשה במרבית ערי-החוף השוכנות לחופי האוקיינוסים, עובדה שתחייב השקעות עתק בהתאמת התשתיות ובהגנה על האוכלוסייה. המודלים צופים עלייה של 1.0 עד 1.3 מטרים עד סוף המאה, אך רבים סבורים שזו הערכה שמרנית ושהתוצאה בפועל תהיה עליית מפלס גדולה אף יותר.
לא רק זאת, אלא ששינוי הטמפרטורה והחומציות של האוקיינוסים (עקב המסת כמויות ענקיות של CO2) גורמים לתגובת שרשרת הרסנית לביוספרה הימית, ממיתות שוניות אלמוגים ופוגעות בשרשרת המזון הימית, עד כדי פגיעה אנושה במערכות אקולוגיות שהיו ועודן מקור למזון לאנושות.
קרחונים מפשירים, melissa-bradley מאתר unsplash
בצורות וגלי-חום, לצד סופות פראיות
במקביל לשינויי הטמפרטורה שהם אינדיקטור ברור וקל להבנה, גם כמויות המשקעים ואופיים השתנו במקומות רבים בעולם. בעוד שאזורים נרחבים סובלים מבצורות, גלי-חום ויובש ממושך, אחרים סובלים מהצפות ומסופות פראיות, הממטירות כמויות עתק של מים בטווחי זמן קצרים. השינויים במערכות הזרימה האטמוספריות הגדולות (אותם שקעים ורמות שעליהם מדברים בתחזית מזג-האוויר) משנים אט-אט את דפוסי מזג-האוויר במקומות רבים בעולם, ומשפיעים על אורך עונות השנה וטיבן.
בישראל למשל, החורף התקצר ב-12 יום בממוצע, וכבר התרגלנו לעובדה שהגשמים והקור מתחילים מאוחר ונגמרים מוקדם. ישנן הוכחות ל"התנפחות" תא האדלי (תא זרימה משווני שבו אוויר חם ולח עולה לגובה 10 ק"מ ומתפשט בצורה כמעט סימטרית צפונה ודרומה). כבר עתה רואים התרחבות של חגורת המדבריות הסוב-טרופיים, והמידבור הזה גובה מחיר כבד מאוכלוסיות באזור התת-סהרה ובקרן אפריקה, שנאלצות לנטוש את אזורי המחייה הקודמים שלהן ולנדוד ולהגר לארצות פוריות יותר שיכולות לספק את הבטחון התזונתי הדרוש.
מדעני האקלים משתמשים בכלים מתמטיים מסובכים ומורכבים על-מנת לנסות ולחזות את עוצמת השינויים ואת פריסתם הגאוגרפית. מודלים אלה מייצגים באמצעות מערכות של משוואות תהליכים פיסיקליים, כימיים, ביולוגיים וסוציולוגיים, אשר ממפים את יחסי הגומלין המורכבים בין המערכות השונות בכדור-הארץ. מגבלה אינהרנטית היא חוסר היכולת לייצג במדויק את כל התהליכים ומובן שיש תהליכים רבים הסמויים מהבנתנו, אבל השנים האחרונות הוכיחו שיפור דרמטי ביכולת השחזור של אקלים העבר, מה שמבסס את האמונה בנכונות החיזוי לעתיד של מודלים אלה. הקהילה המדעית עושה מאמצים גדולים להשוואות בין-מודלים ולהגדלת הדיוק שלהם ואכן הבטחון בדיוק של התחזיות הולך וגובר (פרויקט CMIP-6 מאגד עשרות קבוצות שמריצות תרחישי אקלים שונים וממצע את התוצאות כך שגדל הבטחון בתחזית).
הצפות בונציה, Photo by Egor Gordeev on Unsplash
"הנורמלי החדש" מהווה סכנה לאנושות
מה מבשרות המגמות הנוכחיות של משבר האקלים לתושבי כדור-הארץ? האמת היא שהדבר תלוי במידה רבה במה שנעשה עכשיו ולאיזה כיוון ניקח את מערכת היחסים שלנו עם כוכב-הלכת עליו אנו חיים. בתרחיש "עסקים כרגיל" אנו אומרים שלא נשנה כלום ושהמגמות של גידול האוכלוסייה, עיור, תיעוש, אנרגיה ותחבורה תישארנה במסלולן הנוכחי, המודלים כולם מראים החרפה מהירה של המגמות הנוכחיות, והגעה למצב שבו כדור-הארץ יעבור עד שנת 2050 את סף ההתחממות של 1.5 מעלות שנקבע כיעד בהסכם פריז שנחתם ב-2015. התוצאות של ההתחממות אל 2 מעלות צלסיוס ועוד יותר מכך תהיה החרפה של המצב הנוכחי, עם סכנה מוחשית לביוספרה ולאנושות עצמה. אירועים נדירים כמו "סופת המאה" יהפכו לשגרתיים, ואזורים רבים יהפכו לוהטים עד בלתי-ישיבים או לכאלה שלא ניתן לגדל בהם מזון.
מה שנחשב למצב קיצוני בעבר, יהפוך למה שאנחנו מכנים בשם "הנורמלי החדש" (The New Normal). בעשורים הקרובים נראה את המשך התחזקותן של המגמות הנוכחיות, ופגיעות חוזרות ונישנות בכלכלה העולמית עקב אסונות טבע ושינויים בגשם, ביבולים ובמזון הזמין לאוכלוסייה. בעולם של 8 מיליארד בני אדם, קיימת סכנה מוחשית שבשל שינויי האקלים לא יהיה מספיק מזון ומים לכולם, דבר שיביא בהכרח לאי-יציבות גאו-פוליטית ולמשברים בינלאומיים. מדינת ישראל היא קטנטנה אך נמצאת באזור מועד לפורענות מבחינה אקלימית, בשל הקירבה לחגורת המדבריות. אנחנו עלולים לשלם את המחיר במלואו ועלינו להיערך לקראת הבאות: קיץ שאורכו בין 8 ל-9 חודשים, חורף קצר ולא קר במיוחד, הרבה פחות גשם שיגיע בסופות קצרות ופראיות, יותר סופות אבק ושריפות יער ופלישה של מיני צמחים ובעלי-חיים בים וביבשה שיתאימו יותר מהמינים המקומיים לאקלים החדש.
תחזיות מודלים של עליית הטמפרטורה עד סוף המאה ה-21 בתרחישים שונים של פליטת גזי חממה. בתרחיש אופטימי שבו ישנו צמצום של פליטת גזי-חממה (עקב מעבר לאנרגיות מתחדשות) העלייה נבלמת ב-1.5 מעלות צלסיוס. תרחיש "עסקים כרגיל" שמשמעותו רמת גבוהה של פליטת גזי-חממה מבשר עלייה של 4 מעלות. (על פי דו"ח IPCC, 2014).
לאזן את היחסים עם כוכב-הלכת שלנו
שינויי המשטר בארה"ב והחלפת ממשל טראמפ (שהיה מכחיש אקלים מהסוג הגרוע ביותר) בממשל ביידן מציגים תקווה חדשה. ה-Green New Deal מציע נתיב של פיתוח כלכלי המלווה בהקטנת הפליטות של גזי-חממה. גם האיחוד האירופי ומדינות אחרות מה-7G עושות מאמצים לשנות את משק האנרגיה שלהן ולעבור לאנרגיות מתחדשות על מנת להקטין את פליטת גזי החממה באוויר. ערים רבות מנסות להגיע לאיזון פחמני, מה שנקרא "Net Zero".
במקביל, ישנם מאמצים גדולים לפתח חיים המבוססים על קיימות תוך שאיפה להגיע לאיזון היחסים עם כוכב-הלכת שלנו, בין היתר על ידי נטיעה מחודשת של טריליון עצים, מציאת תחליפי מזון, חשמול ציי התחבורה ועוד. אם אכן יבוצע מה שנקרא בספרו של אנדרו וינסטון "שינוי-הכיוון הגדול" (The Big Pivot) ייתכן וההתחממות תואט ואף תיבלם על ערך שהוא נמוך מ-2 מעלות. זה לא אומר שהבעיות תעלמנה, אבל הן יכולות להיעצר ולא להחמיר. אני אומר לסטודנטים שלי, בהקשר של העולם שאחרי מגפת הקורונה והכלכלה החדשה את המשפט הבא: The light at the end of the tunnel is… Green!.
Photo by Pascal Meier on Unsplash
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 09.03.2021
יש מצב שיעניין אתכם
