בשנים האחרונות, כאשר מחפשים דוגמה להצלחה של פארק טבע עירוני, שמו של פארק עמק הצבאים בירושלים עולה מיד. עמק הצבאים הוא אתר הטבע העירוני הגדול ביותר בישראל ומקיף שטח של כ-250 דונם בלב ירושלים. הוא הוקם הודות לפעילות תושבים וקואליציה רחבה שלא ארגוני סביבה וחברה וגורמי מפתח בעיריית ירושלים. בין היתר ניתן למצוא בו עדר צבאים הכולל 42 פרטים, בנוסף למגוון חי וצומח. התכנון מבוסס על שימור, שיקום, שחזור ויצירה מחדש של תשתיות טבעיות, בין היתר של אזורי "אל געת" (ליבת שטח לשימור) ומערכת מים המבוססת על השהיית מי נגר של נחל רקפות ונחל רחביה, טיפול בקולחין ויצירת בית גידול לח ייחודי. בהתאם, רק החודש, בקעו באגם בעמק 11 אפרוחים של צוללי ביצות – ברווז שהיה נפוץ בעבר בישראל והיום בסכנת הכחדה, אך שב לקנן בטבע בלב העיר בירושלים. הפארק, שמנוהל על ידי החברה להגנת הטבע עבור עיריית ירושלים, פתוח ללא תשלום, בכל ימות השבוע, מזריחה עד שקיעה.
הפארק זוכה היום להכרה והערכה ציבורית ומקצועית, אבל ההתחלה, מסתבר, לא היתה כל כך פשוטה. תכנון הפארק נעשה על ידי אדר' גיל ועדיה ממשרד וינשטיין-ועדיה אדריכלים ואדר' נוף רחל וינר, כשהליווי בנושא הטמעת תשתיות טבעיות נעשה על ידי עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע וליווי התכנון הכולל נערך על ידי יעל המרמן- סולר, אשר ניהלה את מחלקת תכנון בר קיימא בעיריית ירושלים (ובימים אלו מנהלת את הפארק מטעם החברה להגנת הטבע – עבור העירייה). וינר מספרת כי היו שאמרו על הפרויקט "מי ירצה את זה? השקעה של 20 מיליון שקל על קוצים?". היא גם מספרת על ההחלטה על איסור כניסת כלבים, שכללה איומים מציבור כועס, ועל תושבים שדיברו על פחד מעכברים, נחשים, עקרבים ויתושים. לטענתה, עד היום נמצא העמק תחת זכוכית מגדלת ורק לאחרונה, בזכות הניהול המוצלח והקהל הרב שפוקד אותו, הוא מוגדר כהצלחה. היא מציינת את הבחירה בחברה להגנת הטבע לניהול העמק כמרכיב חשוב בהצלחתו, כמו גם את השיווק הטוב של המקום, אנשי החזון שהיו שותפים בתהליך (דוגמת נעמי צור, עמיר בלבן ויעל המרמן-סולר) והתמיכה של ניר ברקת, ראש העיר הקודם, ב"סטארט אפ" בזמן הקמתו.
וינר מספרת על תכנון הנוף בעמק, הנטול ריהוט, מלבד ספסלים שמחויבים בתקן הנגישות. לבסוף, הוחלט להוסיף ריהוט נייד כגון מחצלות, פופים וכסאות נוח, שהתבררו כלהיט. הם משאירים לאנשים חופש להחליט על השהות שלהם במרחב ומיקומם משתנה מדי יום. גם השילוט במקום ייחודי, ושם דגש על אייקונים ולא על איסורים. "אחד השיעורים הגדולים שלמדנו", אומרת וינר, "הוא שיש תהליכי שיקום שלא תמיד צריך לנהל. לדוגמה, לא צריך טפטפות לשיקום צמחיה". הגיאופיטים בעמק צמחו לבד – אבל בקצב אחר.
הצלחת האתר מבוססת על ניהול העמק בשלושה תחומים המשתלבים זה בזה: ניהול אקולוגי לשמירת התשתיות הטבעיות המהוות את המשאב עליו מבוסס הפארק, ניהול תפעולי של תשתיות קליטת הקהל, מערכות המים, גינון, כוח אדם וכדומה, וניהול חינוכי וקהילתי הכולל קליטת מבקרים במגוון קהלי יעד, המאפיינים את העיר ירושלים ומבקריה.
אבל מה קורה מחוץ לגבולותיו של עמק הצבאים – ואף מחוץ לירושלים? האם נזכה לראות עוד עמק צבאים? עוד פארקים שרובם ככולם חגיגה של טבע מקומי?
השימוש בנתונים בולט במיוחד בירושלים: עוד לפני עמק הצבאים התבסס התכנון של פארקים מטרופולינים בירושלים על "סקר מערב ירושלים" של מכון דש"א משנת 2001, שהיווה את יריית הפתיחה למסד הנתונים לטבע הירושלמי. וינר מציינת כי כבר אז היה ברור כי "פיתוח הוא מעבר לתחושת בטן, בסיס הנתונים הוא חשוב על מנת לעבוד עם גורמי הפיתוח". בהמשך נוצרה רשימת אתרי הטבע העירוני הראשונית של ירושלים, כחלק מתכנון תכנית המתאר העירונית.
היכרות אישית עם החי והצומח
עמק הצבאים הוא אולי דוגמה בולטת לאתר טבע עירוני, אבל הוא לא היה החלוץ. אדר' ועדיה, ממתכנני עמק הצבאים, נזכר איך התוודע לתכנון אתרי טבע עירוני לראשונה, אי שם בשנת 1998, כאשר גדעון פרלמן ועמיר בלבן, ממקימי התחנה לחקר ציפורי ירושלים, פנו אליו. זו היתה הפעם הראשונה, לטענתו, בה תכנן אתר טבע עירוני כאתר ייחודי, מתוך תפיסה שיש חפיפה בין צרכי הטבע והאדם. בלבן ופרלמן זיהו את הפוטנציאל, ואילו ועדיה טוען שהוא רק היה צריך "לשים את זה על הנייר". בהמשך תכנן ועדיה ביתן בביאנלה בבת ים שכלל פארק פרפרים, בליווי מומחה הפרפרים דובי בינימיני, וכן תכנן "גג חי" בחדר חביות היין של יקב הרי גליל בקיבוץ יראון.
לשאלתי איך משתמשים האדריכלים בבסיס הידע של סקרי טבע מפורטים, מצביע ועדיה על החשיבות שנעוצה בנוכחות ובליווי של עורכי הסקר לאורך תהליך התכנון. "כשיש לך נייר, יותר קל להתעלם ממנו מאשר מבן אדם", הוא מסביר. לדוגמה, בתכנון עמק הצבאים, המודעות של המתכננים לנמלת הקציר (כדוגמא) התחדדה רק בהיכרות פיזית איתה בסיור שטח, וכתוצאה נעשו מאמצים למזער את הפרת הקרקע שמהווה את בית הגידול שלה. "אם זה היה כתוב בסקר זה היה דבר אחד, אבל אם מישהו מסביר את זה בשטח, זה דבר שונה לחלוטין", מסביר ועדיה. אולם, הוא מסביר, גם זה לא תמיד מספיק: אקולוגים שמלווים הליכי תכנון צריכים ידע נוסף מעבר להיכרות עם המצאי הקיים בשטח וצריכים להציע איך משתמשים במצאי החי והצומח בתכנון.
השימוש בנתונים בולט במיוחד בירושלים: עוד לפני עמק הצבאים התבסס התכנון של פארקים מטרופולינים בירושלים על "סקר מערב ירושלים" של מכון דש"א משנת 2001, שהיווה את יריית הפתיחה למסד הנתונים לטבע הירושלמי. וינר מציינת כי כבר אז היה ברור כי "פיתוח הוא מעבר לתחושת בטן, בסיס הנתונים הוא חשוב על מנת לעבוד עם גורמי הפיתוח". בהמשך נוצרה רשימת אתרי הטבע העירוני הראשונית של ירושלים, כחלק מתכנון תכנית המתאר העירונית.
.jpg)
"דשא לא משרת את כולם"
את אדר' נוף ברברה אהרונסון פגשתי במשרדה בעין כרם, שם היא סיפרה לי על תחילת תהליך התכנון של פארק הרצליה, שהשלב הראשון שלו הסתיים בשנת 2008 והיה חלק מההכרה בחשיבות שימור טבע באזורים צפופים. בתקופה מקבילה תוכנן עמק הארזים בירושלים ובו מעברים אקולוגיים לצבאים. בעמק הארזים רבים לא האמינו ביכולת לשלב תשתיות טבעיות יחד עם שטחים אינטנסיביים יותר – תפיסה שהפכה לגישה ששולטת בתכניות של משרד אהרונסון בתחום זה.
פרויקט אחר של משרד אהרונסון הוא פארק החורשות בדרום תל אביב, שנולד מתוך תכנית אב עירונית לפיתוח מורשת. אחרי ביקור ראשון של צוות התכנון בפארק, התחדד הפוטנציאל של הטבע העירוני הקיים במקום. אולם, הפוטנציאל לא היה ברור לכולם מהרגע הראשון, ותושבי האזור ככל הנראה חששו שלא יקבלו מרחבי דשא, בדומה לפארקים בצפון העיר. אולם, היום ניכר כי תושבים רבים נהנים מהתכנון המשלב בין טבע לפונקציות אחרות ו"כל אחד יכול למצוא את הפינה שלו בפארק, דשא גדול ומרכזי לא משרת את כולם", לדברי אהרונסון.
אהרונסון מיישמת את גישת שילוב השימושים בתכנון פארקים נוספים. לטענתה, תכנון כזה פותר את אתגר העונתיות אותו מציב הטבע (לרוב צמחיה קמלה וצהובה בקיץ) ותורם גם להיבטים כלכליים בתפעול הפארק (עלויות נמוכות יותר).
שני פארקים בתכנון הם פארק אגמים ופארק עיר היין באשקלון, בו מושם דגש על מוטיב מורשת וארכיאולוגיה, לצד חקלאות מסורתית וטבע עירוני המשמר בתי גידול של חולות ואדמת חמרה הנמצאים בסכנת הכחדה. שטחו של נחל חמם, שעובר בתחום התכנית, נקבע כפארק, והאקולוג ליאב שלם, החבר בצוות התכנון, מספק דגשים לנושאים כמו צמחיה מקומית, שימור אזורי ליבה, ניהול השטח ועוד. פארקים נוספים בתכנון הם עכו מזרח (בתכנית המקודמת במסגרת הותמ"ל), בו הוחלט לשמר נחל במופע פתוח, ופארק גליל ים בהרצליה, בו הוחלט להסיט את נחל גליל ים לתחום הפארק ולשלב בין שימושים אקסטנסיביים (טבעיים) ואינטנסיביים, תוך השהיית מי נגר בפארק וחיבורו עם פארק הרצליה.
מתקני מנגל או ינשופי החורשה?
כיצד משלבים את הציבור בתכנון הפארקים? אהרונסון מציינת את הצורך "בצוות מקצועי ששואל את השאלות הנכונות", מכיוון שדרך כלל, אם שואלים תושבים על שימושים רצויים בפארק, לרוב יתקבלו תשובות כמו אגם נוי, דשא, מתקנים, אמפיתיאטרון, מנגל, סקייטפארק וכדומה. על כן, כדאי לכוון לנושאי טבע עירוני ולהציג דוגמאות מוצלחות לכך.
וינר מדגימה את המתח הזה – בין ההכרה באיכותו של הטבע העירוני לבין ההעדפה לפארקים "רגילים" – באמצעות תכנון חורשת הירח בירושלים, תהליך שנולד מתוך חשש של תושבים שתוצאת הפיתוח במקום תהיה דשא ומרצפות אקרשטיין.
בשנת 2004 פנתה וינר לעמיר בלבן בבקשה ללוות את הליכי התכנון, תוך סקירת המצאי הקיים, ויחד יצרו נספח נופי לטבע עירוני בתב"ע, המתאר אזורי "אל געת", אזורי תפר והנחיות לגבי מבקרים ושבילים היקפיים. במסגרת הליך התכנון התקיים מפגש ציבורי, והמשתתפים נשאלו מה היו רוצים לראות במקום. התשובות שהתקבלו היו מגוונות: היו שביקשו מתקני משחקים והיו שביקשו שלא תתוכנן תאורה על מנת שינשופי החורשה יוכלו להמשיך את פעילותם. מתכנן קהילתי ועובד סוציאלי קהילתי היו מעורבים בתהליך וכך נוצרה קהילת נאמנים סביב תפעול ותכנון החורשה. עם זאת, התכנון שהגיע לביצוע עבר שינויים ויזם פרטי ביצע את העבודה בשטח.
דוגמה נוספת מירושלים היא גן הסנהדרין, שם קבוצת נשים חרדיות עזרו בגיבוש הפרוגרמה של המקום, אך לא היה מנגנון עירוני שתמך בליווי שלהם במעורבות בפארק. תחזוקת פארקים של טבע עירוני מהווה מרכיב חשוב אחרי ההקמה, שיש לתת עליו את הדעת, באופן שונה מפארק עירוני מגונן, אומרת וינר. "טבע עירוני זו תורת תחזוקה אחרת. רתימת הקהילה חשובה לשמירת האתר וכך גם הכשרת צוותי תחזוקה."
וינר ואדר' נוף אור כהנא שעובדת עימה מונות דוגמאות שונות במסגרתן התעקשו על השהיית מי הנגר, על שימור תשתיות טבעיות ועל שילוב אקולוג בצוות היועצים של התכנית. בין הדוגמאות ניתן למנות את תכנית המתאר של רחובות, תכנון העיר ג'דידה מכר בגליל המערבי, פארק הקדרון במזרח ירושלים ונחל איילון בלוד (שבו הצליחו לשלב אקולוג בצוות התכנון וליצור פרוגרמה עירונית שמתחשבת בנחל ובשטחי ההצפה). למרות כך, לא מדובר בפארקים שמהותם ומטרתם דומה לפארק עמק הצבאים, וכהנא מציינת ש"יש פער בין המתכננים למקבלי ההחלטות, שרבים מהם עדיין מבקשים פארקים בסגנון שנות ה-90'".
"מחוץ לירושלים", אומרת וינר, "השפה הזו לא מדוברת עדיין".
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 11.07.2019
יש מצב שיעניין אתכם
