מגרש גדול בגבול תל אביב-גבעתיים, סמוך לדרך השלום, עומד נטוש כבר שנים. יותר משלושים שנה לאחר סגירת מפעל תעש שפעל במקום, עדיין מידי פעם צצים דיווחים על חומרים החשודים כמסרטנים הדולפים למי התהום באזור, על עצירת תכניות בנייה ועל רעלים שממשיכים לסכן את גוש דן. המקרה הזה, של מפעל תעש בנחלת יצחק, רחוק מלהיות בודד. בערים רבות היו קיימים (ולעיתים עדיין קיימים) בסיסים צבאיים ואזורי תעשייה צבאית ואזרחית שפעלו במשך שנים ויצרו מוקד של זיהום חמור: מוסכים שהזרימו שמנים ישירות לקרקע ואחסנו דלק ללא אמצעים מתאימים, בסיסים צבאיים ללא מערכת ביוב מוסדרת שטיפלו בחומרים מסוכנים בצורה לא תקנית, מכבסות ניקוי יבש שזיהמו מי תהום, או גגות אסבסט שבורים או מפורקים ללא מיגון מתאים. כל אלו נמצאים כיום בלב שכונות מגורים – ובתוך אזורי ביקוש. לכן, אין זה מפתיע שבשנים האחרונות יותר ויותר עיריות ויזמים לוטשים את עיניהם לאתרים אלו. ואכן, לאור השינויים בצרכי ההגנה של המדינה ובשילוב עם מצוקת הדיור, התקבלו כמה החלטות ממשלה שקראו להעתקת בסיסי צה"ל לנגב והפרטת מפעלי התעשייה הצבאית (תע"ש). הקרקעות שיפונו, יחד עם קרקעות שהיו בעבר אזורי תעשייה, אמורות להפוך לשכונות מגורים. אמנם, מנקודת מבט סביבתית ועירונית ברור שקיים יתרון לשימוש חוזר בקרקע ולהימנעות מבנייה בשטחים פתוחים. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי באזורי תעשייה ובבסיסי צבא קיים סיכון גבוה להימצאות קרקע מזוהמת.
בשנת 2014 פרסם המשרד להגנת הסביבה מסמך שהעריך כי ביותר ממיליון דונם קרקע בישראל קיים חשד לזיהום קרקע. מתוך שטח זה, מעל 4,000 דונם מוגדרים כ"קרקע מזוהמת". לפי אותו מסמך, קרקעות מזוהמות נמצאות בעיקר בשלושה אזורים: אזורי תעשייה (73% מסך האזורים בהם יש קרקע מזוהמת), תעשייה ביטחונית וצבא (13%) ותחנות דלק (9%). בסך הכל, אותרו מעל 23,000 מוקדי זיהום שונים ברחבי הארץ העלולים להוות מקור לזיהום קרקע. העבודה אינה מפרטת את המיקום של כל מוקד ומוקד, אולם בכל עיר ורשות בישראל קיים היום (או היה קיים בעבר) מפעל (או מפעלים) עם קווי ייצור או אפילו מיכל דלק תת קרקעי, שעשויים להוות מקור לזיהום קרקע. בכל הערים והרשויות ישנן תחנות דלק, וכן בסיסי צבא, גם הם, היו ממוקמים, וחלקם עדיין, בתוך תחום עירייה או רשות מקומית. חשוב לציין: קרקע מזוהמת אינה רק פיסת קרקע מבודדת, שאפשר לפנות לטיפול או הטמנה. הקרקע המזוהמת עלולה להיות ספוגה בזיהום לעומק רב. הזיהום עלול לחלחל למי התהום, לזהם אותם ואף לגרום לתופעה של "גזי קרקע". אותם גזים רעילים המפעפעים מעלה, ממי התהום המזוהמים, דרך הקרקע ונוטים להצטבר בצנרת ובחללים תת קרקעיים ולגרום לסיכון לשוהים בחללים תת קרקעיים או באזורים אליהם מגיעה צנרת עם גזים אלה. אז מה עושים עם הסיכונים הללו, כשהבסיס הופך לשכונה?
"שכונת המחנה"בקרית מלאכי נערכים כבר שנים לפינוי בסיס צה"ל הסמוך. בתכנית בניין עיר ל"שכונת המחנה" נקבע, בין היתר, כי היתרי בנייה יוצאו לאחר קבלת אישור המשרד להגנת הסביבה על סיום שיקום הקרקע. סקרים בוצעו, קרקעות מזוהמות אותרו, חברת ניהול הפרויקט מטעם משרד השיכון עבדה ו…. היתרי בנייה הוצאו לפני סיום שיקום הקרקע. עמותת תושבים, שאמנם קיבלה היתר בנייה אך התקשתה לקבל מימון טרם המצאת אישור המשרד להגנת הסביבה, פתחה בבירור מקיף של הנושא והתברר כי, אכן, לא כל הקרקע המזוהמת פונתה. יתרה מכך, השטח בו זכתה העמותה נמצא באזור שהוגדר כמזוהם והצורך באישור של המשרד להגנת הסביבה היה חיוני. בעקבות הבקשה הואץ הליך פינוי הקרקע, והעמותה הצליחה לקבל אישור מהשרד להגנת הסביבה, ובעקבותיו, גם מימון להתחלת הבנייה. אבל מה יקרה במקום אחר, בו הגורמים המממנים או הרוכשים לא יהיו ערניים מספיק? מדוע כשלו שומרי הסף? שומרים על הסף, בינתיים במחוז אחדמחוז תל אביב של משרד הפנים פרסם בדצמבר 2014 מתווה לשילוב הליכי סקירת קרקעות בהליכי התכנון במחוז. על פי המתווה, יש לבדוק את מיקום התכנית ולקבוע האם היו קיימים בו שימושים תעשייתיים או שימושים בעלי פוטנציאל לזיהום, האם קיים צורך בהתייעצות עם המשרד להגנת הסביבה או קיימת חובה למגן את המבנים מפני גזי קרקע. במידה ונמצא כי פעולות אלו אכן נדרשות, יש לבקש הנחיות מהמשרד להגנת הסביבה לביצוע סקר היסטורי וסקרי קרקע ולהטמיע את הממצאים בתהליך קידום התכנית או בהיתר הבנייה. לעומת זאת, רשויות מקומיות שאינן נמצאת במחוז תל אביב לא מחויבות למתווה דומה. הן עלולות לאשר תכניות והיתרי בנייה באזורים חשודים כמזוהמים ובכך לסכן את בריאות התושבים ולהיחשף לתביעות עתידיות. נושא נוסף שעלול להשפיע על הרשות הוא עיכוב בבנייה בשל הצורך לסקור ולפנות קרקעות מזוהמות ללא תכנון והערכות מוקדמים, עיכוב באכלוס ותדמית שלילית לאזור כולו. סקרי קרקע אורכים זמן. לעיתים חודשים רבים. יש צורך לסקור את פעילות העבר בשטח, להצליב מידע מגורמים רבים ולגבש את מפת האזורים החשודים כמזוהמים ואת המזהמים הפוטנציאלים. לאחר מכן יש לבצע בדיקות של הקרקע, גזי הקרקע ולעיתים מי התהום. הליך תכנון הבדיקות, ביצוען, ניתוח הממצאים וקבלת אישורים מהרשויות הינו ארוך ועלול להמשך בין כמה חודשים לשנתיים (ואף יותר מכך). לאחר מכן, יש לתכנן את שיקום האזורים שנמצאו מזוהמים. אם מתוכננת חפירה לצורך בנייה, לעיתים יש צורך הנדסי בחפירה של חלק מהאזור בלבד. במקרה כזה לעיתים יש לבצע "סקר סיכונים" על מנת להעריך את האם קיים סיכון בהשארת חלק מהזיהום במקום, קביעת האמצעים הנדרשים לאיטום או טיפול בקרקע לאחר הבנייה ותכנון מערך ניטור מתאים. הממשלה החליטה כי שיקום הקרקעות במחנות צה"ל ותע"ש ייעשה על ידי זרוע ביצועית – החברה לשירותי איכות הסביבה – חברה ממשלתית המפעילה את אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב. אולם, מנגנון הפעולה של זרוע הביצוע הזו עדיין לא נקבע והתהליך נמצא בראשיתו. על כן עוד לא ברור מה תהיה מידת השקיפות של גוף זה, כיצד יתקבלו בו החלטות, ומה יהיו השיקולים להשארת זיהום בקרקע או לפינויו. במקביל, מהנעשה בשטח לא נראה כי הרשויות המקומיות נמצאות בלב העשייה או שותפות להתנהלות של גוף זה. בפועל, כל הליך התכנון והרישוי נעשים מול הרשות המקומית ולכן עלול להיווצר מצב שהרשות מקדמת את הקמתה של שכונת מגורים על מצבור של קרקעות מזוהמות, אך לא נמצאת במעגל מקבלי ההחלטות בכל מה שנוגע לטיפול בהן. רחוב השק"מ פינת רחוב הסדנהבשנים האחרונות, לאור הביקוש הגובר ומצוקת הדיור, רוכשי דירות לעיתים ממהרים להשלים את העסקה מבלי לדעת בדיוק מה הם קונים. בהדמיות הנוצצות על דפי הכרומו המבריקים לא מוצגת ההיסטוריה של המקום ולא מפורטות שכבות הקרקע שעליהן הפרויקט נבנה. במצב השוק כיום, האם ניתן לצפות שרוכשי דירות באפולוניה או תל השומר יוכלו לצלול להיסטוריה של הבניין שלהם? האם הם בכלל יכולים לבדוק האם הוא עומד במקום בו פעל השק"מ, או לחילופין, מחסן הדלק היחידתי? האם יינתן לרוכשים מידע מפורט על מה שנמצא מתחת למרתף החנייה שלהם? ומה יקרה אם יתברר שהזיהום יצטרך להיות מנוהל לאורך שנים? האם ועד הבית, שבקושי מצליח לגבות מיסי ועד רגילים ולתחזק את הגינה המשותפת, יצטרך להפעיל מערכות טיפול בגזי קרקע או ניטור מי תהום? על רקע זה, קיים צורך דחוף בהקמת מינהלת ציבורית מלווה לפרויקטי פינוי מחנות צה"ל ותע"ש. מינהלת זו תאויש בנציגים ממשרדי הממשלה, רשויות התכנון, רשויות מקומיות, ארגונים סביבתים-אזרחיים ואנשי מקצוע, ותפקידה יהיה לפקח על הליכי הסקירה, הבדיקות והשיקום. המינהלת תפעל בשקיפות כלפי הציבור, תפרסם את הדוחות והממצאים בצורה נגישה וברורה ותיידע את הציבור ואת קהל הרוכשים בכל החלטה שעשויה להשפיע עליהם. הקמת מינהלת כזו היא צו השעה. בימים אלו, בהם ממשלת ישראל, בהובלת משרד האוצר, מבקשת לקדם את הקמתן של אלפי יחידות דיור באופן מידי ובהליכים מזורזים, יש לקחת בחשבון כי חלקן ייבנו על קרקעות מזוהמות ששימשו כאזורי תעשייה או כבסיסים צבאיים, ועל כן, יש לשלב את הטיפול במפגעים הסביבתיים כחלק בלתי נפרד מתהליכי התכנון הללו. בסיס צה"ל והתעשיות הצבאיות הם באחריות המדינה, והיא זו שצריכה לקחת אחריות גם על הקרקע, הנזק והזיהום שנשארים מאחור.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 01.08.2016
יש מצב שיעניין אתכם
