האנושות פגשה את מגפת הקורונה מצוידת בכלים טכנולוגיים ומתקדמת יותר מדעית ומחקרית מאי פעם. ולמרות זאת, הטכנולוגיה עדיין זקוקה לזמן בכדי לאסוף דאטה על התנהגות המחלה, התפשטותה והתרופות שיכולות לרפא אותה. בזמן הזה, כולנו נתבקשנו להישאר בבתים עד כמה שניתן ולנהוג בריחוק חברתי; מעין "ניסוי מבוקר בבני אדם" שתופעות הלוואי שלו הן שינוי התנהגותי חסר תקדים המאפשר הצצה נדירה להרגלי השימוש במרחב הקרוב לביתנו. כך, בחסות הקורונה, קיבלו חוקרים ממדעי החברה את היכולת לזקק איך – ובעיקר למה – אנשים זזים בערים ומה תושבים צורכים ובאיזו תדירות; או במילים אחרות, תקופת הקורונה איפשרה לנו ללמוד על המניעים של התנהגות אנושית במרחב העירוני.
מה בין הדאטה של גוגל לבין מידול התפשטות של מחלות
עוד בימי קדם היה ידוע לאנושות שהסתגרות בבתים היא הדרך היעילה ביותר למניעת התפשטות של מחלות מדבקות. גם אם לא באמת ידענו למה וייחסנו את זה ל״רוחות רעות״, היה ברור שהתקהלות מאיצה התפשטות. היום, אפידמיולוגים קוראים לאירועי התקהלות המוניים super spreaders events שבהם מספיק איש אחד נגוע שנחשף לכמות גדולה של אנשים בכדי להדביק המון סביבו (דוגמה לכך ראינו לאחרונה במשחק ליגת האלופות בכדורגל בברגמו שבאיטליה שזכה כבר לכינוי “Game 0”).
אך אם בעבר לאפידמיולוגים לא היתה דרך פשוטה לעקוב אחרי התפשטות המחלה מאדם לאדם, הרי שהיום הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעקוב כמעט אחרי כל האנושות דרך המכשיר המופלא שמאפשר לנו תקשורת מיידית וגישה למידע מכל מקום – הטלפון הסלולרי שכולנו מכורים אליו. בכל רגע ורגע, כאשר אנחנו זזים ממקום למקום, הטלפון הנייד שלנו שולח אות ללוויין שמאכן את המיקום המדויק שלנו עד טווח של 35 מטרים לערך. זוהי אותה מערכת שכולנו מכירים ומאפשרת לנו לנווט בעיר בקלות, בין אם בעזרת Waze ברכב הפרטי שלנו או בעזרת Moovit או Google Maps בתחבורה ציבורית או הליכה בעיר.
הדאטה הגיאוגרפי על יוממות שנאסף ממכשירים סלולריים קיבל מוניטין רע כאשר התרגלנו לחשוב עליו במונחי איכון, מעקב וכאמצעי לפרסום ממוקד. עד לאחרונה, הפוטנציאל החיובי הגלום בדאטה על יוממות לא היה ברור לציבור הרחב וגם לא למקבלי החלטות בעיריות ובממשלות, גופים שיכולים לשאוב המון תובנות ממנו. המגפה העולמית חשפה את הפוטנציאל האדיר של mobility data לטובת הציבור במערכי קבלת החלטות ממשלתיות, הן בתחום בריאות הציבור והן ככלי מרכזי בתכנון ערים.
מצב החירום של ימי הקורונה דחק בחברות שאוספות דאטה על יוממות של משתמשים לפתוח את המאגרים שלהן לשימוש בידי מקבלי ההחלטות, בכדי להראות שינויים בהרגלי יוממות לפני ואחרי מגבלות התנועה. ולמה בעצם?
בעוד כולנו נקראנו להישאר ברדיוס של 100 מטר מהבית, הגבלות תנועה דומות נאכפו ברחבי העולם, אך למקבלי ההחלטות לא הייתה דרך ברורה להעריך את ההיענות הציבורית לתקנות החדשות. מעבר לכך, ואולי אף יותר חשוב, דאטה על יוממות משחק תפקיד חשוב במודלים האפידמיולוגיים שכל כך התרגלנו לשמוע עליהם ובאופן פרטני בהערכת מקדם ההדבקה (0R), שתלוי בכמות האנשים הממוצעת שאדם פוגש ביום. כשמגבילים תנועה אנושית ברחובות ובכך מצמצמים את מספר האנשים הממוצע שאדם פוגש ביממה, מקדם ההדבקה יורד באופן דרמטי (כפי שניתן לראות בסימולציות המצוינות האלו שנעשו על ידי הוושינגטון פוסט).
הדאטה שנאסף על ידי חברות הסלולר, ענקיות הטכנולוגיה ועוד מספק מידע מדויק על תנועת אנשים במרחב ברזולוציה הגבוהה ביותר עד רמת הבניין והעסק. כשמצליבים את הדאטה מפלטפורמות מיפוי כמו Google Maps ודומיה, אנליסטים וחוקרים יכולים לנתח תנועת אנשים ולספק תובנות היכן אנשים זזים הכי הרבה, לאיזה מרחק ממוצע מהבית הם מגיעים ביחס לתקופות קודמות ״סטנדרטיות״ של תנועה (baseline), היכן אנשים מבקרים פחות והכי חשוב לתקופה זו, איך המגפה מתפשטת במרחב. ניתוח יפיפיה של דאטה על יוממות מקומית ובינלאומית חושף באופן מובהק איך המגפה התפשטה מווהאן בסין לכל העולם.
ניתוח נתוני יוממות של אפל למדינות נבחרות בעולם מראה ירידה דרסטית בתנועת אנשים מתחילת המגיפה במרץ ועלייה הדרגתית מתחילת מאי. Apple
ניתוח נתוני יוממות של אפל על ישראל מראה ירידה דרסטית בהליכה ונסיעה ברכב פרטי החל מאמצע מרץ, תחילת ההסגר ועלייה הדרגתית החל מסוף אפריל עם שחרור ההגבלות. Apple
מה למדנו על יוממות בתקופת הקורונה?
בארצות הברית ובאירופה, שם דאטה סלולרי יותר זמין ונגיש לחוקרים, נעשו בחודשיים האחרונים מספר רב של ניתוחי יוממות המשווים בין התקופה שלפני המגפה, במהלכה ולאחרונה גם לקראת היציאה מהסגר במדינות שונות. באיטליה, המדינה המערבית הראשונה שהטילה סגר על אזרחיה, ניתוח דאטה מ-GPS גילה שאמצעי הסגר הורידו את היוממות באופן רדיקלי ומיידי, ויחד איתה ירד מספר האנשים הממוצע שאדם פוגש ביממה. ממצאים דומים עלו מניתוח דאטה של יוממות באנגליה ובגרמניה. בארצות הברית, שבה הוראות הסגר נכנסו לתוקף בזמנים שונים בכל מדינה, ניתוחי יוממות הראו מתי בכל מדינה הטווח הממוצע שאדם התרחק מביתו ירד מתחת לסף ה-2 מייל (3.2 ק״מ, מרחק של חצי שעת הליכה בממוצע) וחשפו היענות שונה להנחיות במדינות שונות. בנוסף, הצלבת נתוני יוממות בארצות הברית עם מידע סטטיסטי על האוכלוסייה (אליו יש גישה קלה בארצות הברית) חשפה שאוכלוסיות במדד סוציו-אקונומי נמוך לא יכלו להרשות לעצמם להישאר בבית והמשיכו לעבוד, מה שהפך אותן לפגיעות יותר ובכך לאוכלוסיות שנפגעו הכי קשה מ-COVID-19.
חברות מסחריות בעולם גם נרתמו למאמץ והוציאו דו״חות יוממות לעסקים ושירותים, תחבורה ציבורית ועוד. הגדולה שבהן היא גוגל, שבפעם הראשונה חושפת לציבור את הדאטה שהיא אוספת על יוממות ברוב מדינות העולם, ככל הנראה הדאטה המלא והעקבי ביותר שקיים בעולם כיום. הדו״ח על ישראל מגלה שהיוממות לפעילות המסחרית, לתחבורה הציבורית ולמקומות העבודה ירדה בצורה הדרסטית ביותר, עד לרמה של יותר מ-80% פחות ביחס לשבוע ממוצע שלפני הסגר. כפי שניתן לצפות, האוכלוסייה העירונית בישראל באזור המרכז, ירושלים וחיפה נשארה בבית יותר מהאוכלוסייה בישובים בצפון ודרום הארץ. הדו״ח על שבדיה, למרות תקנות הריחוק החברתי הקלות יותר שננקטו במדינה, חושף גם הוא ירידה דרסטית ביוממות לרוב בתי העסק ומקומות העבודה, קלה יותר מהירידה שנרשמה במקומות אחרים באירופה אך תואמת להתנהגות האוכלוסייה הפינית והדנית, שם התקנות חמורות יותר. אגב, בכל מדינות סקנדינביה נרשמה יוממות מאוד ערנית לפארקים גם בימי הקורונה, מגמה שמעידה על חשיבות המרחב הציבורי העירוני במדינות אלו, בדומה למדינות קרות נוספות.
חברת Moovit ניתחה את ההשלכות של וירוס הקורונה על הנסיעה בתחבורה הציבורית, ביחס לשימוש רגיל לפני שהחלה ההתפרצות, ומראה את הירידה החדה בשימוש בתחבורה ציבורית בכל העולם. בישראל, בדומה לארצות הברית, שימוש בתחבורה ציבורית התחיל לרדת באופן דרסטי החל מה-11 במרץ. באיטליה לעומת זאת, בה ההתפרצות היתה מוקדמת יותר, השימוש בתחבורה ציבורית החל לרדת כבר ב-26 בפברואר. בשבדיה, נרשמה ירידה כבר מה-27 בפברואר שממשיכה עד עכשיו ותואמת לאחוזי הירידה הנרשמים בכל העולם. חברות מסחריות גדולות נוספות שפרסמו את הדאטה שלהן על יוממות כוללות את אפל ופייסבוק.
הדאטה שנאסף על ידי חברות הסלולר, ענקיות הטכנולוגיה ועוד מספק מידע מדויק על תנועת אנשים במרחב ברזולוציה הגבוהה ביותר עד רמת הבניין והעסק. כשמצליבים את הדאטה מפלטפורמות מיפוי כמו Google Maps ודומיה, אנליסטים וחוקרים יכולים לנתח תנועת אנשים ולספק תובנות היכן אנשים זזים הכי הרבה, לאיזה מרחק ממוצע מהבית הם מגיעים ביחס לתקופות קודמות ״סטנדרטיות״ של תנועה (baseline), היכן אנשים מבקרים פחות והכי חשוב לתקופה זו, איך המגפה מתפשטת במרחב.
נתוני יוממות של פייסבוק בכל ארה״ב בשבוע הראשון של מאי מראים שבחוף המזרחי והמערבי וספציפית במדינת ניו יורק, אנשים עדיין עדיין נשארים בעיקר בבתים לעומת מדינות כמו מונטנה, וויומינג ואיידהו בהן התנועה חוזרת לאיטה לנורמה. Facebook Data for Good
ניתוח נתוני יוממות של חברת Cuebiq ע״י MOBS lab, Northeastern University באrרה"ב מתחילת המגיפה מראים ריחוק פיזי רדיקאלי (שקלול של מרחק תנועה יומי ממוצע וכמות האנשים הממוצעת שאדם פוגש ביום) מאמצע מרץ ועלייה הדרגתית מסוף אפריל. MOBS lab
פוטנציאל אינסופי עבור התכנון העירוני
עד היום מי שהרוויח מאיסוף הדאטה על יוממות הן חברות ענק, שבאמצעות הנתונים מציעות לנו פרסום מדויק יותר ומצליחות למכור לנו יותר מוצרים ושירותים. לעומת זאת, מקבלי ההחלטות ומשרתי הציבור ברמות הממשל השונות נותרו לגמרי מחוץ למשחק ולא ממנפים את הפוטנציאל האדיר לקבלת החלטות חכמות שהדאטה הזה מביא איתו.
כך גם בעולם התכנון העירוני. למרות שמקבלי ההחלטות במוסדות התכנון צמאים למידע על איך האוכלוסייה משתמשת במרחב, כל הדאטה העשיר הזה עד כה לא עשה את דרכו למסדרונות אגפי התכנון בעיריות, בלשכות התכנון המחוזיות ובמינהל התכנון. המצב הזה כמובן לא ייחודי למדינת ישראל. היעדרו של דאטה מלווה את מערכת קבלת ההחלטות כמעט בכל מדינה בעולם, מפותחת ומתפתחת כאחד.
הפוטנציאל שדאטה על יוממות מביא עימו לעולמות התכנון הוא אינסופי. דמיינו שנוכל סופסוף לענות על השאלות שמניעות כל הליך תכנוני כמו: באילו שירותים אנשים משתמשים באופן יומיומי וקבוע? כמה זמן בממוצע הם הולכים או נוסעים עבור השירותים האלו? ועוד. כך נוכל להתחיל להבין את הפערים בין הביקוש להיצע הקיים בערים ולתכנן שכונות וסביבות עירוניות המספקות איכות חיים גבוהה בהרבה לתושביהן.
כעת, כשאנחנו עושים את צעדינו הראשונים ביציאה משבועות של סגר, דאטה על יוממות הינו חיוני בהבנה אלו אזורים ועסקים נפגעו בצורה הקשה ביותר בימי המגפה, אלו מתקשים להתאושש גם אחרי הוראות הפתיחה ואלו עסקים יש לפתוח בהדרגה ביחס לרמת סיכון ההדבקה שלהם.
הסכנות: מ"האח הגדול" ועד להטיית בחירה
חברות הענק מחזיקות עלינו המון המון דאטה ויש שיגידו שזה תפקידנו האזרחי להילחם על קבלת הבעלות עליו חזרה אלינו. זה כמובן נכון אך תלוי בחקיקה של כל מדינה ומדינה שתגביל את יכולות ״האח הגדול״ של השוק הפרטי. עד כה, האיחוד האירופי היה הראשון להטיל קנס אדיר על גוגל ולהוביל חקיקה (GDPR) שתאפשר לאזרח הפרטי שליטה על כמה ואיך חברות יכולות לאסוף עליו מידע.
אבל יש לזכור כי למרות שהדאטה העשיר הזה אכן נאסף מטלפונים סלולריים אינדיבידואליים, הוא מנותח באופן אגרגטיבי ברמת השכונה, האזור הסטטיסטי, המחוז או העיר וכן ברמת היום, השבוע או החודש, באופן ששומר על פרטיות המשתמשים ומבטיח שמידע על האינדיבידואל לא יהיה נגיש. גוגל אפילו מגדילה לעשות ומוסיפה רעש סטטיסטי לדאטה שלה כך שהדאטה המקורי לא יהיה נגיש גם אחרי עיבוד מסוים. עם זאת, ברור שיש לנו עוד דרך ארוכה עד שפרטיות המשתמשים תהיה בטוחה באמת והדאטה שלנו יהיה בבעלותנו.
מעבר לסכנת אובדן הפרטיות של האינדיבידואל, השימוש בדאטה לצרכי קבלת החלטות למדיניות ציבורית מביא איתו לא מעט סכנות. ראשית, הטיית הבחירה (Selection bias) היא הסכנה הגדולה ביותר, מכיוון שהדאטה שנאסף באמצעות אפליקציות ושירותים מסוימים כולל רק את אלו הבוחרים להשתמש באותם אפליקציות ושירותים ולא בהכרח מייצגים את כלל האוכלוסייה. לכן, כנראה שהדאטה המלא ביותר הוא הנאסף על ידי חברות הסלולר, מאחר שכמעט כולנו, גם בקבוצות במדדים הסוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר, מחזיקים היום טלפון נייד. לעומתו, דאטה שנאסף מאפליקציות תחבורה כמו Moovit בישראל לדוגמה, ככל הנראה יהיה מוטה לטובת אוכלוסיה צעירה יותר ואוכלוסיות חלשות יותר, המשתמשים העיקריים בתחבורה ציבורית בישראל. הטיית הבחירה יכולה להוות סכנה גם כשמדינה מחליטה לעקוב אחרי אזרחיה, כמו בישראל, מאחר שיש לא מעט דרכים אפשריות למסך את נתוני המיקום של המשתמש בפני אוסף המידע.
שנית, טווח הטעות של דאטה שנאסף מרשתות סלולריות ו-GPS יכול להיות גדול, במיוחד כשזה נוגע למידול ביקורים בעסקים מסוימים, ויותר מכך, מידול מפגשים בין אנשים. טווח הטעות בדאטה GPS אמנם קטן יחסית, 30 עד 60 מטר לערך, אך הוא לוקה בחסר כשמדובר באיכון בתוך מבנים, במיוחד מבנים גדולים כמו קניונים, מבני משרדים ומגורים, כאשר איכון לוויני כרגע עוד לא מאפשר מידע תלת-מימדי על גובה מיקום המשתמשים.
סיכונים אלו ואחרים יכולים להטות את המסקנות שמוסקות מתוך הדאטה ולייצר טעויות בחישובים. במקרה של תכנון ערים, יש חשיבות גדולה לאיסוף נתונים שמייצגים את כל שכבות האוכלוסייה בכדי שלא לייצר מצב בו התכנון יוטה לשרת אוכלוסיה כזו או אחרת, יחסית לייצוג שלה בדאטה.
ניתוח נתוני יוממות של גוגל למחוז ת״א מראה ירידה ניכרת בביקורים בחנויות מסחר, מוסדות בילוי, תחבורה ציבורית ומקומות עבודה מתחילת מרץ לעומת ירידה בביקורים בפארקים ושטחים פתוחים בתחילת המגיפה אך עלייה הדרגתית החל מפסח. Google
מה יהיה בעידן הפוסט-קורונה?
אין ספק שהצפת הרשת בדאטה של חברות מסחריות תשנה משהו בתפיסה הציבורית לגבי דאטה, פרטיות וקבלת החלטות מבוססת-נתונים ברשויות. האם לטובה? קשה להעריך כרגע. ממשלות, כמו גם חברות מסחריות, ניצלו את הרגע הזה רק בכדי להגדיל את המידע שהן אוספות עלינו תוך הצדקת המהלך בצורך לסגור את שרשראות ההדבקה. המהלכים הללו זכו לסיקור ביקורתי ביותר בעיתונות ויכול להיות שזה מה שיישאר בסופו של דבר בתודעה הציבורית.
עם זאת, קשה להתכחש לעובדה שמקבלי ההחלטות נחשפו ליותר ויותר דאטה על יוממות בדיונים ולמדו יותר על שילובו במודלים. האם עכשיו, אחרי שמקבלי ההחלטות נחשפו לכוח שבנתוני היוממות, החלטות מדיניות ציבורית יהפכו להיות יותר מבוססות מידע? האם הטיפול היחסית מהיר במגפה בחסות המדע והמידע יגביר את המהימנות של הנתונים בעיני מקבלי ההחלטות? מה שאני יכולה להגיד בוודאות זה שהחברות המסחריות שבחרו לשתף תובנות מתוך מאגרי הדאטה האדירים שלהם עם בכירי ממשל, בראשן גוגל ופייסבוק, גילו את הצמא הרב של מקבלי ההחלטות לדאטה ותובנות ממנו.
ומה עם דאטה על יוממות ובכלל בתכנון? האם השימוש בדאטה יצליח לחלחל למסדרונות התכנון? והאם הכלים שכבר מפותחים היום ישארו איתנו לשנים רבות וישנו את תהליך קבלת ההחלטות בתכנון ערים? אני בוחרת להיות אופטימית. זהירה.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 18.05.2020
יש מצב שיעניין אתכם
