להגיד מִדבר
ליהודה עמיחי
יָדְךָ הַשּׁוֹתֶקֶת
סִרְטְטָה לְפָנַי
נְאוֹת מִדְבָּר
יָרֹק עַל יָרֹק.
כְּמוֹ בְּכֵלִים שְׁלוּבִים
יָד נוֹגַעַת בְּיָד
עָבְרוּ דֶּרֶךְ עֵינֶיךָ
אֵלַי
גְּדֻלַּת הַדִּבֵּר
וּפֶלֶא
הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר
(ארז ביטון)
קיץ 2003. אירופה כולה חווה את הקיץ החם ביותר שלה מזה מאות שנים. בעוד שהרשויות מנסות ליידע את התושבים על הסכנות שכרוכות בגל החום, נראה כי תושבי הערים והעיריות עצמן לא הצליחו לתפוס את גודל האיום ולהיערך בהתאם. כתוצאה מכך, גל החום שנמשך בסך הכל חמישה ימים, גבה את חייהם של כ-70,000 קורבנות באירופה. בצרפת לבדה מתו כ-15,000 איש ובפריז חדרי המתים הוצפו בגופות. פאסט פורוורד לקיץ 2019. גל חום שפוקד את אירופה ובמיוחד את צרפת שובר את כל השיאים, אבל הפעם ההשפעה שלו על חיי האנשים בכלל ועל תפקודה של העיר פריז בפרט לא היתה דומה כלל לתוצאות ההרסניות של כמעט שני עשורים קודם לכן. בצרפת מתו כ-1,500 איש מגל החום, 10% בלבד ממספר המתים בגל החום הקיצוני הקודם.
איך אפשר להסביר זאת? מה השתנה בעיר ובהתנהגות תושביה במהלך השנים שחלפו?
ברוכים הבאים למציאות האקלימית החדשה
את גלי החום הללו יש להבין קודם כל בהקשר הרחב של ההתחממות הגלובלית שמעלה את ממוצע הטמפרטורה היומית ומעצימה את משך ושכיחות אירועי אקלים קיצוניים. הקהילה המדעית מזהירה אותנו שיש לפעול כדי שההתחממות הגלובלית לא תחרוג מעלייה של 2 מעלות צלזיוס מעל לממוצע הטמפרטורה טרום העידן התעשייתי ולשאוף להגביל את ההתחממות עד ל-1.5 מעלות צלזיוס (כיום משוער כי הפעילות האנושית גרמה לעלייה של כ-1.0 מעלות צלזיוס), אך הנתונים האחרונים מעידים על כך שהעולם עוד רחוק מלעמוד ביעד הנחשק. כך למשל, חודש יולי 2019 זכה בתואר המפוקפק של החודש החם ביותר שאי פעם נמדד על פני כדור הארץ, ב-60 השנים האחרונות כל עשור היה חם יותר מקודמו, ו-2020 מככבת כאחת השנים החמות ביותר אי פעם. ובישראל? חודש ספטמבר האחרון היה הספטמבר החם ביותר באזורנו מאז החלו המדידות. משמעות הדבר היא שהאנושות חייבת לפעול לא רק כדי למתן את השפעתה של ההתחממות הגלובלית, אלא גם לפעול ביתר שאת להסתגלות והיערכות למציאות האקלימית החדשה.
אבל למה ההשפעות של החום על העיר כל כך מרחיקות לכת? כדי להבין זאת צריך להכיר את תופעת ההתחממות העירונית, הידועה בשם "אי החום העירוני" שבה הטמפרטורה בשטחה הבנוי של העיר גבוהה מסביבתה הפתוחה של העיר. תופעה זו, המתועדת היטב בערי ישראל מזה עשרות שנים, נובעת משילוב המאפיינים הייחודיים של הפעילות האנושית בסביבה העירונית: שימוש אינטנסיבי בחומרים ומשטחי בנייה סופחי חום כמו בטון ואספלט, ש"בולעים" אחוז גדול של קרינת השמש ומקרינים חום; אובדן קרקע לא מרוצפת ומחסור בצמחייה שמאדה מים ומספקת צל; מקורות חום וזיהום מתשתיות, מתחבורה ממונעת וממבנים (כגון מזגנים); והגאומטריה של המרחב הבנוי – של הרחובות, הכבישים, הבניינים והשטחים הפתוחים – שמשפיעה על זרימת אוויר, או לחילופין על כליאתו בין מבנים.
"רוצח שקט" שמשבש גם את השגרה היומית
חום קיצוני אינו סיכון עתידי. מדובר באחת התופעות המסוכנות והחמקניות ביותר בעידן המודרני שמסכנת את בריאות האדם, את ייצור המזון ואת גורלם של כלכלות שלמות כאן ועכשיו. הגרוע ביותר הוא שאלה הנמצאים בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי סובלים ממנו עוד הרבה יותר.
אירועי חום קיצוניים כגון עומס חום או גל חום בדרך כלל לא נתפסים כאסונות קטלניים בקרב האוכלוסייה הכללית מכיוון שרק לעיתים נדירות אירועים אלו גורמים לנזק גלוי. לכן מפתיע לגלות כי חום קיצוני הוא "רוצח שקט" שאחראי ליותר מקרי מוות מכל אסון אקלימי אחר ברחבי העולם. למעשה, חום קיצוני אורב לרוב לקורבנותיו בהדרגה, ועל הדרך משפיע גם על השגרה היומית של כולנו. כאשר העיר מתחממת היא מחוללת ומחריפה אי־נוחות תרמית במרחב העירוני. קשה מאוד לנצל את המרחב למגוון רחב של פעילויות פיזיות כמו שהייה או המתנה לאוטובוס, הליכה, בילוי, פעילות ספורטיבית, נסיעה באופניים, שהות בבתי קפה, ביקור בעסקים מקומיים ועוד. כך, האוכלוסייה נאלצת לבלות את רוב זמנה בתוך מבנים ממוזגים לאורך זמן. למעשה, נוצר "מעגל חום" המזין את עצמו באופן שלילי: חם, אז אנשים משתמשים יותר בתחבורה ממונעת ומפעילים יותר מזגנים, שפולטים מזהמים וחלקיקים שמשמרים את החום ואז המיקרו אקלים בעיר הופך לחם עוד יותר. מצב זה מוביל לשיבושים משמעותיים בשירותים כמו חשמל ותחבורה. ואם לא די בקצב גידול האוכלוסייה החריג של ישראל שמגדיל את הביקוש הכולל לאנרגיה לצורכי מיזוג, אזי התחזית היא כי עליית התכיפות של גלי חום צפויה גם להגדיל עוד יותר את העומס על המערכת ולהאריך את זמן ביקוש השיא לחשמל; חזינו בקדימון לכך במאי, באוגוסט ובספטמבר האחרונים כאשר שברנו את שיא צריכת החשמל במשק הישראלי, פעם אחר פעם.
בדומה למציאות של משבר הקורונה, בולטת ההשפעה הלא פרופורציונלית של חום קיצוני על האוכלוסיות המוחלשות בחברה, שיכולתם להסתגל ולמצוא מחסה מהחום היא נמוכה יותר. ההשפעות השליליות אינן מחולקות באופן שוויוני במרחב העירוני ובין קבוצות אוכלוסייה שונות. במקרים רבים, אנשים שחיים בעוני ובשוליים החברתיים, חשופים הרבה יותר לחום קיצוני. אוכלוסיות אלו גרות באזורים חמים יותר, עם פחות צמחייה והצללה, במבנים צפופים ורעועים יותר עם פחות חלונות ועם יכולת מוגבלת (אם בכלל) לשימוש במזגן. עבור אנשים מבוגרים או אלו שמתגוררים לבדם, החום מהווה מכפיל כוח מכיוון שהוא מאלץ אותם להישאר עריריים בביתם. אלו שנאלצים לעבוד בחוץ, בין אם בבנייה, בתשתיות, תברואה או תחזוקה, נאלצים להתמודד עם השמש הקופחת שלעיתים מכאיבה פיזית ונפשית. אך אי אפשר פשוט לקום וללכת.
אז איך מתמודדים? מ"חכם בשמש" ועד להגדלת כמות העצים בעיר
בערי ישראל, ניתן לחוש כבר היום את השפעותיהם של שני הגורמים – ההתחממות הגלובלית ותופעת אי החום העירוני. יחד עם מגמות צפיפות האוכלוסין והתרחבות הערים על חשבון שטחים פתוחים, ההשפעות המטרידות של ההתחממות במרחב העירוני צפויות לגדול. לכן, הצורך והנכונות של ערים בישראל לפעול לצמצום השפעות התופעה ולמציאת הזדמנויות חדשות במרחב העירוני, הולכים וגדלים גם הם.
באופן כללי, מקובל לסווג את ההתמודדות עם שינויי אקלים לשני כיווני פעולה: פעולות איפחות (mitigation), שמבקשות להפחית את פליטות גזי החממה ולמתן את קצב ההתחממות הגלובלית, ופעולות הסתגלות (adaptation), שמבקשות להתמודד עם השפעות האקלים ולהסתגל אליהן. אולם בפועל דיכוטומיה זו מעט מלאכותית, בעיקר בהקשר של חום במרחב העירוני. ישנם ממשקים רבים בין פעולות לאיפחות ובין פעולות הסתגלות, כך למשל במקרה של בנייה ירוקה, שתילת עצים וצמחייה עירונית והגברת השימוש באמצעי תחבורה לא ממונעים – פעולות המפחיתות את מקורות ההשפעה של החום מהסביבה הבנויה.
מנקודת המבט של ההסתגלות, ניתן לחלק את הפעולות והאמצעים לטווח שנע מהתמודדות מיידית (coping) עם אירועי חום ועד לאמצעי הסתגלות שעוזרים לשמור או לשפר את תפקוד המערכת גם בטווח הארוך. דרכי התמודדות מיידית עם גלי חום ועומסי חום בעיר מוכרות לנו בעיקר כהנחיות ואזהרות המפורסמות לציבור. משרד הבריאות למשל מפרסם הנחיות התנהגותיות שמעודדות את הציבור לשמור על קור, להקפיד על שתייה ולהישאר מעודכנים, בניסיון למנוע אירועים כמו מכות חום, התייבשות, הצתות ועוד. אחד הקמפיינים המוצלחים לכך הוא שבעת הכללים של האגודה למלחמה בסרטן איך להיות "חכם בשמש" (חיפוש צל, כובע, משקפי שמש, ביגוד המגן מהשמש, שעות שהייה בטוחות בחוץ, מסנן קרינה, שתייה מרובה). כמו כן, ישנן רשויות שמסייעות כלכלית לאוכלוסיות שמתקשות לשלם עבור מיזוג אוויר, או דואגות להן למקומות שהייה ממוזגים בימי חום קיצוני, כמו למשל בשיקאגו. הנחיות אלו אמנם מגבירות את החוסן של התושבים במצבים של חום קיצוני, אך לא נועדו לטפל בגורמים התורמים להתחממות הקיצונית מלכתחילה.
לעומת זאת, פעולות אחרות יכולות לסייע להסתגלות לחום גם לטווח הארוך. פעולות אלו כוללות בעיקר את הגדלת כמות העצים וההצללה במרחב. כך למשל, במלבורן שבאוסטרליה, העירייה מפעילה מערכת מידע לניהול היער העירוני שלה ונעזרת בתושבים כדי לעדכן ולהנגיש את המידע. כמו כן, במקומות שמתבצע פיתוח משמעותי, תכנון מושכל של רשת הרחובות, מיקום וצורת המבנים יוכל למקסם את ההצללה וזרימת האוויר דרך העיר, בעוד הגבלת כניסת רכבים תשפיע על פליטות החום. ישנן גם פעולות נוספות כמו שימוש בחומרים בהירים במדרכות ובגגות בעיקר בחודשי הקיץ כדי להחזיר את קרינת השמש, קירור אקטיבי של מרכיבים שונים בסביבה העירונית (בעיקר באמצעות אידוי מים), או הנחת תשתיות לצמחייה על גגות המבנים.
אירועי חום קיצוניים כגון עומס חום או גל חום בדרך כלל לא נתפסים כאסונות קטלניים בקרב האוכלוסייה הכללית מכיוון שרק לעיתים נדירות אירועים אלו גורמים לנזק גלוי. לכן מפתיע לגלות כי חום קיצוני הוא "רוצח שקט" שאחראי ליותר מקרי מוות מכל אסון אקלימי אחר ברחבי העולם. למעשה, חום קיצוני אורב לרוב לקורבנותיו בהדרגה, ועל הדרך משפיע גם על השגרה היומית של כולנו.
לפעול באזורים הפגיעים ביותר
שינויים אלו ועוד ישפרו משמעותית את יכולתן של ערים להסתגל לחום העירוני המתעצם, כמו גם לאירועי קיצון אקלימיים נוספים כמו שיטפונות – אבל הם חייבים להיות מקודמים ומבוצעים באופן כוללני ומושכל ובהתבסס על פעולות רציפות ונרחבות שינהיגו גופים ציבוריים מרכזיים, בראשם הממשלה והרשויות המקומיות. הניסיון העולמי כבר הוכיח שהגישה התכנונית להסתגלות יעילה היא זו שמתעדפת את ההתערבות בתוך האזורים הפגיעים ביותר וגם מרחיבה את ההשתתפות של התושבים בתכנון השינויים הדרושים. לדוגמא, בפילדלפיה ובפיניקס שבארה"ב, בהן תחילה הצביעו על הפערים המשמעותיים ברמות החשיפה והפגיעות לחום בין שכונות שונות בתוך הערים, ולאחר מכן הקימו צוותים רב-תחומיים ברשויות המקומיות ובנו אסטרטגיות ופעולות ממוקדות בתוך שכונות אלו, בשיתוף ומעורבות מלאה של תושבי השכונות הפגיעות.
שילוב של אסטרטגיות אלו, יחד עם פעולות הסברה וחינוך הציבור, כבר הוכיח את עצמו בפריז אשר התכוננה לגל החום הקיצוני שפקד אותה ב-2019 ובכך צמצמה משמעותית את הפגיעות שלה לאירועים מסוג זה. בטווח המיידי, לפריז יש מרשם פגיעות לחום, Chalex, שבעת אירוע חום קיצוני, הרשומים – אנשים פגיעים לחום כמו קשישים או אנשים עם בעיות נשימה – מקבלים שיחות טלפון לבדיקה ולקבלת ייעוץ לקירור על ידי אנשי מקצוע רפואיים שגם נשלחים לביקורי בית במידת הצורך. גני ילדים מקבלים מזגנים זמניים, והורים מקבלים "ערכות גלי חום" המספקות ייעוץ ורשימות לפעילויות ידידותיות לילדים בחללים מקוררים. מרחצאות ובריכות שחייה נשארות פתוחות עד לשעות מאוחרות, וכך גם אזורי שהייה ומקלטים לחסרי בית המציעים צל, מקלחות ומים, וצוותי הסברה פועלים לוודא שחסרי הבית יישארו בטוחים.
לקירור המרחב הציבורי, פריז איננה מסתפקת יותר במאות המזרקות הציבוריות הקבועות שלה. היא מוסיפה עשרות מערפלי מים בכיכרות ציבוריות, ומתקני שתייה על גבי מתקני כיבוי אש שיספקו מי שתייה. העיר מקצה גם עשרות מרחבי קירור סגורים וממוזגים לשעות אחר הצהריים וחלק מהפארקים נשארים פתוחים לאורך כל שעות היממה. בטווח הארוך, העיר מקדמת מדיניות של ניהול החום במשטחים הבנויים באמצעות "מינרליזציה", ריכוך המשטחים בחיפויי כבישים ומדרכות נקבוביים יותר, נטיעת גגות ירוקים והוספת עצים בוגרים ככל האפשר באמצעות תכנית למיקרו-יערות עירוניים באזורים מרכזיים ותוכנית של "אואזיס" בבתי הספר, שישמשו כמקומות קירור אסטרטגיים.
שכונת שפירא כפיילוט אקלימי
בתל אביב-יפו, במסגרת התכנית האסטרטגית, ניסתה העירייה להבין כיצד היא יכולה להתמודד עם עליית החום העירוני ועם ההשפעות שלה על הקהילה והמרחב הציבורי. כדי לענות על שאלה זו, העירייה יצרה שותפות פנים וחוץ ארגונית יוצאת דופן בין גורמי מקצוע שונים. תוך ליווי ייחודי של מאיץ ("אקסלרטור") מטעם רשת ערי חוסן הבינלאומית, העירייה ביקשה להבין את ההשפעות הגוברות לחום בכל העיר, ובדגש על אוכלוסיות חשופות יותר ופגיעות יותר לחום העירוני (גילוי נאות: החתום מעלה היה סגן מנהלת רשות החוסן העירונית שהובילה את התכנית, ומי שניהל את התהליך).
שלבי העבודה כללו תחילה גיבוש תחזיות אקלימיות לעשורים הקרובים (לרבות תחזיות באשר לעליית טמפרטורה, ימי חום קיצוני ומשקעים לשנים הבאות ועד סוף המאה), מיפוי לווייני ומיפוי חברתי-כלכלי להבנת השפעות החום על המרחב, וניתוח פרמטרים תכנוניים וקהילתיים לשם התמקדות בשכונה ספציפית כפיילוט. בשלב זה, נבחרה שכונת שפירא כפיילוט. בעקבות זאת, בוצעו פעולות מקומיות בשכונה: זיהוי חללים ציבוריים אסטרטגיים ובעייתיים, ניטור מיקרו אקלים באמצעות סקר נוחות תרמית ומדידות עומק של החום ברמה השכונתית, וסקר חברתי ממוקד על מנת להבין כיצד תושבי השכונה מתמודדים עם החום.
כל אלו הובילו לזיהוי אזורים נקודתיים להתערבות פוטנציאלית ואלו עמדו במוקד של סדנה עיצובית למרחב הציבורי בשפירא. מטרת הסדנה הייתה להציע פתרונות לקרר את האתרים הנבחרים כהתערבויות נקודתיות, הניתנות לשכפול ולהרחבה, וכן לפתח קווים תכנוניים וכלים פרקטיים להתמודדות בטווח הארוך לכל העיר. הסדנה נערכה בשיתוף יחידות עירוניות רבות, נציגי ממשלה, מומחים מהאקדמיה, חברות אדריכלים ותכנון נציגי החברה האזרחית, ובעיקר, היא כללה בתוכה את תושבי השכונה.
ברמת העיצוב המקומי, החשיבה המקומית אפשרה להציע פתרונות כגון עיצוב הרחוב המסחרי הראשי כמסדרון קירור המנצל את תנועת הרוחות של הרחוב לפינות מפגש נעימות יותר ושימוש בפינות לא מנוצלות להגברת הצמחייה וההצללה, ולשימוש באדמה (שתסייע גם לניהול מי הנגר של האזור ולהשקיית העצים במרחב). כמו כן, הוצעו פתרונות לשינוי אופי התנועה ברחוב כך שתהיה פחות מוטה לתחבורה פרטית ושתגביר את זמן השהייה ברחוב. במרכז הקהילתי, הוצע להחליף את הגדר בגדר צמחייה, לעצב "סלון חיצוני" עם סורגי גפנים ומאוורר, לשדרג את מתקני המשחקים עם משחקי טבע ומים ולבחון החלפה של מצע הקרקע מהשטיח הסינטטי הקיים לחומרים מאווררים וטבעיים יותר.
ברמה התכנונית ארוכת הטווח, הצעות הפרויקט הובילו למערך של כלי מדיניות שיכולים לקדם את התכנון מהפיילוטים המוצעים לכל רחבי שכונת שפירא ועד לרמה הכלל-עירונית. לעת עתה, שולבו תוצרי התהליך בשכונת שפירא במסגרות עבודה קיימות של העירייה, ביניהן תכנית החוסן העירונית, תכנית ההיערכות לשינוי אקלים, תכנית שכונות מקיימות, פרויקט Urban 95, פרויקטים מקומיים ועוד (חינוך סביבתי, שת"פ עם תנועות נוער). באמצעות מגוון התוכניות העירוניות הללו ניתן לייצר תכנית אב של "מתחם כיסוי אקלימי" עבור שכונות שפירא וביצרון.
פריז איננה מסתפקת במאות המזרקות הציבוריות הקבועות שלה. היא מוסיפה עשרות מערפלי מים בכיכרות ציבוריות, ומתקני שתייה על גבי מתקני כיבוי אש שיספקו מי שתייה. העיר מקצה גם עשרות מרחבי קירור סגורים וממוזגים לשעות אחר הצהריים וחלק מהפארקים נשארים פתוחים לאורך כל שעות היממה. בטווח הארוך, העיר מקדמת מדיניות של ניהול החום במשטחים הבנויים באמצעות "מינרליזציה", ריכוך המשטחים בחיפויי כבישים ומדרכות נקבוביים יותר, נטיעת גגות ירוקים והוספת עצים בוגרים ככל האפשר.
תכנית אב ל"מתחם כיסוי אקלימי"
עריכת תכנית אב שכונתית או מתחמית מסוג זה יכולה לאחד את התוכניות הכלל עירוניות לאזור שפירא באמצעות יישום פיילוטים, תקנות עירוניות, הנחיות מרחביות ועיצוביות ותמריצים. היתרון של תכנית שכזו הוא ביצירת פתרונות רב-שכבתיים הפועלים כקונצרט שמאפשר השגת הקלות מחום תוך התאמתו והשתלבותו עם פתרונות לצרכים אחרים במרחב. כך למשל, תכנית שכזו תוכל לקדם את קירור המרחב באמצעים כמו גגות ירוקים ומרכזי קירור; חשיבה על מיקרו אקלים שלוקח בחשבון זרימת אוויר, ניהול מי תהום, הצללה והשפעת קרינת השמש על התכנון; חשיבה על מים – עיבוי והשהיית מי נגר; ניהול אנרגיה – שימור, התייעלות וייצור אנרגיה מקומית; שיפור ניידות – חשיבה מחודשת על אזורי החנייה, הישיבה והשהייה במרחב, ותכנון להולכי רגל; תכנון השטחים הפתוחים – הסתכלות מקומית על חופות העצים והגדלת כיסוי הצמחייה; מערכת היחסים עם יזמי הבנייה – שילוב תמריצים לחשיבה על תכנון רגיש לאקלים ומוטה לקהילתיות; שילוב החינוך בנושא – תוכניות להגדלת הידע במוסדות החינוך המקומיים וקידום פעילויות משפחתיות; שילוב מערכת הבריאות – יצירת מדדים לניהול ננו חלקיקים ואיכות אוויר ומתן ייעוץ בימי חום קיצוני; ושיפור הכלכלה המקומית – תיעול ההשקעות לפיתוח עסקי מקומי באזורים רצויים.
ביצוע תוכנית מתאר ברמה שכונתית עם כיסוי אקלים, בשיתוף פעולה רב-תחומי ובהגדלת קנה המידה לרמה העירונית הוא דבר מורכב מאוד וקשה ליישום. זה דורש תקציב, זה מצריך סוכנים שיקדמו את הנושא תוך תיאום אינסופי עם מגוון רחב של בעלי-עניין ואנשי מקצוע שונים. הקושי בא לידי ביטוי גם ביכולת להתערב במרקמים קיימים שמייצרים התנגדויות ואינטרסים מתנגשים תוך פעילות מתמשכת עם הקהילה המקומית. מעבר לכך, בזמני משבר (כמו משבר הקורונה), חשיבה מסוג זה לעיתים נדחקת הצידה על מנת לפנות מקום לחשיבה המיידית להתמודד עם המשבר הנוכחי.
יחד עם זאת, היתרון של גישה זו הוא היכולת להתחיל לפעול בצעד ראשון קטן, כמו פיילוט ראשוני שכשלעצמו מייצר תועלות מוחשיות. אותו צעד מייצר מומנטום והבנה לפעולות נרחבות יותר. כמו כן, על מנת לאפשר תכנון שכזה, יש לבחון את הצעדים שהעיר מקדמת ממילא – עבודות תחזוקה שוטפות ופעולות מאושרות לשיפור או שיפוץ רחוב הן הזדמנויות קריטיות להכניס ערכים נוספים להתמודד עם הסיכונים של חום עירוני. עם הזמן, הצלחה אחת יכולה לייצר הבנה בקנה מידה אזורי שתתרחב לכל העיר, כיצד מאמצים שונים אלה מפחיתים את הסיכונים העתידיים ומייצרים הזדמנויות חדשות.
להרחבה על התהליך, התוצאות והעקרונות התכנוניים שהוגדרו בסדנה, ראו את אתר האינטרנט המספר את הסיפור של כל התהליך (לאתר בעברית לחצו כאן) ואת הדו"ח הסופי לקידום יישומן של האסטרטגיות העירוניות להפחתת חום.
כתבות נוספות בסדרת "משבר האקלים: הזווית העירונית":
חם יותר, יבש יותר -רעב יותר? – כתבתו של אבינועם אדרי
משבר האקלים: אנושות על סף קטסטרופה – כתבתו של פרופ' יואב יאיר
על הקשר בין המרחב העירוני למשבר האקלים – דבר העורכות עם השקת הפרויקט
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 18.03.2021
יש מצב שיעניין אתכם
